למדינת ישראל שני משאבים אדירים בפוטנציה-השמש שיכולה להאיר לנו בלילה ולתת לנו כוח ביום,והים אשר הידע להתפלתו מצוי בשפע להרוות כל אדמות הארץ ולייצא לעולם הצמא.אך ישראל,לא זו בלבד שאינה צועדת קדימה אלא נסוגה,לא רק יחסית למדינות אחרות אלא באופן מוחלט. האבות שאחראים למחדל קולוסאלי זה הם בראש וראשונה הקלקלנים באגף התקציבים של האוצר שהאופק המיידי שלהם היא קריית הממשלה,שבה הם עושים את ה"סטאז'" והאופק הרחוק יותר הוא השוק הפרטי ומשרות של מאות אלפי שקל לחודש. מן הראוי היה לייסד "מפעל מלווה חיים" בדומה למפעל מלווה העצמאות- ה bonds ולהפיץ אותו כמעט לכל בית אב בישראל שיכול להרשות לעצמו לרכוש אגרת אחת או צרור אגרות, בקרב העם היהודי ושוחרי ישראל והסביבה בעולם.פרויקט זה יניב עם השנים דיווידנדים למדינה ולבעלי האגרות,והוא יתרום תרומה משמעותית לשלום באזורנו.דרוש בעל חזון. מי מכיר,מי יודע.
גבעת וורטהיימר לא עונה.
בחודש מאי השנה בעקבות רכישת מניות של מפעלי וורטהיימר על ידי האדם השני בעושרו בעולם וורן באפט(אשר ביקר לא מכבר בארץ והביע אמון בעתיד הכלכלה הישראלית) פניתי במכתב גלוי לסטף וורטהיימר תחת הכותרת "תן לשמש יד" ובו כתבתי בין היתר.
" כגודל ההישג גודל הציפייה ואנו מצפים ליותר מזה.אנו מייחלים למשהו שיהווה פסגת מעשיך,אתגר שהוא,בלא להפריז,גדול האתגרים של ימינו.יזום מפעל עולמי לקידום אנרגיה חלופית ובראש וראשונה אנרגיה סולרית, אשר בסיסה בישראל, ארץ ברוכת שמש. זאת תהיה המהפכה הגדולה והבשורה האולטימטיבית למדינת ישראל ולעולם כולו.אולי זה נשמע נאיבי.אבל בימים אלה כאשר חוגגים את הולדת חוזה המדינה,תיאודור הרצל,אפשר גם להיזכר באמירה שמיוחסת לאחד מחכמי הדור,חיים וייצמן, הנשיא הראשון של ישראל.הרצל- אמר וייצמן- היה נאיבי.אילו ידע במה כרוכה הקמת המדינה היה מן הסתם מסתלק מן הרעיון. אתה לא נאיבי,אבל אתה חולם גדול ומגשים גדול לא פחות.אני יודע כי השאיפה עצמה היא יומרנית,אך אני משוכנע שאתה נמנה עם אלה שהמנטרה שלהם היא: צריך לשאוף להשיג את המוגדר כבלתי ניתן להשגה.מפעל כזה ראוי לך ואתה ראוי לו."
כידוע "מכתבים גלויים" היעד שלהם הוא ציבור הקוראים,שכן אם אני רוצה שהנמען בלבד יקרא אותו אני שולח מכתב מבויל והוא יקרא אותו או שלא יקרא אותו.ואמנם מלבד פרסומו ברבים שלחתי לו את המכתב למעונו בתל אביב והוא קרא אותו.
יש לציין שסטף וורהיימר מקומו כבר שמור לו בפנתיאון של העשייה בארץ. וורטהיימר מעולם לא התיימר לעשות רק למען המדינה.הסיסמה שלו הייתה: עשה למדינה באמצעות העשייה לעצמך.זה השילוב המוצלח ביותר.סטף הוא עדיין במלוא אונו אך את העשייה הגדולה עושה בנו,והוא ירש מאביו את היוזמה וכנראה פחות את החזון.אפשר וסטף וורטהיימר הוא כמו אותה חללית ששוגרה לרקיע וטוב לה שם ואין לקברניטה חשק רב לחזור לארץ.
משל לסנדלר שהולך יחף.
בעיית האנרגיה בכלל, ובישראל בפרט,היא בעיה אקוטית. הדלק הנוזלי,כלומר הנפט ומוצריו מובא רובו ככולו מחו"ל.אמנם גילו קצת ממנו בארץ ,וה"בשורה" האחרונה היא מציאת שדה נפט ב"מאגר תמרור 3 " ליד ים המלח אשר יפיק לא פחות מ- 120 חביות ביום, נפט לא מן הסוג המשובח.ערב הסעודית מפיקה כמות זאת בשנייה אחת.זה אמור גם לגבי פחם,שלאט לאט הוא מוצא מכלל שימוש בשל רמת הזיהום הגבוהה שלו.אשר לגז,מומחים קובעים( שרון קדמי- "דה מרקר " 15.10.2006 ) שבעיית האנרגיה האמיתית של ישראל אינה הנפט אלא המחסור בגז טבעי שיותר מ- 25% מצריכת האנרגיה במדינה עתידה להתבסס עליו כבר בעשור הבא. חלקו הקטן,מופק בארץ והחלק העיקרי יובא החל מ-2008 ממצרים.אך גם אם אספקה זאת תהיה מסודרת,גם אז לאורך ימים יחסר גז.
מנכ"ל "גרינפיס" ד"ר ג'רד לאופרד, אמר בריאיון לאתר nrg של "מעריב" כי נוכח העבודה שמאגרי הנפט הולכים ומתדלדלים,ורובם מרוכזים במספר מצומצם של מדינות, הסכנה של מחסור חמור בנפט היא מוחשית.אולם,הוא מציין כי תוך פרק זמן קצר ניתן לספק אנרגיה חלופה בכמות של 20% מן הצריכה העולמית.זאת ממקורות של אנרגיה מתחדשת כמו אנרגיה סולרית ואנרגיית הרוח.להערכתו בצורה זאת אפשר יהיה להוציא לגמרי את הנפט מסל המקורות עד לסוף המאה.
אשר לישראל,הוא פחות אופטימי. הוא מצביע על כך שלפני 20 שנה הוקם בנגב מתקן לפיתוח אנרגיה סולרית,שהיה בזמנו מן הגדולים והמתקדמים בעולם. למרות זאת המצב כיום הוא שישראל מקרטעת אחרי שכנותיה, כמו מצרים ואיחוד הנסיכויות שהקימו תשתיות לאנרגיה מתחדשת ועקפו את ישראל ביישום הטכנולוגיה.שערו בנפשכם,מדינות שמפיקות נפט לעצמן וליצוא,מקדימות את ישראל בטכנולוגיה של אנרגיה מתחדשת.אנרגיה חלופית אינה רק זאת שמופקת מן השמש ומן הרוח.
סוכר לא קשור רק בסוכרת.הוא קשור גם באנרגיה.
רבות כבר נכתב על מקורות האנרגיה החלופית.בראש וראשונה אנרגיה סולרית ואנרגיית הרוח.עם מקורות אחרים נמנים פסולת,פצלי שמן שמצויים אצלנו בשפע,אנרגיה שיורית,של קיטור, בתחנות חשמל ועוד.אולם באחרונה גבר השימוש בגידולי תירס וסוכר להפקת אנרגיה. במאמר ב"ניו יורק טיימס" כותב טום פרידמן.ברזיל הפכה את האתנול שמופק מקנה סוכר לחלק מחיי יום יום. אתנול מסוכר עולה 2 דולר לגלון ואילו דלק רגיל עולה פי שניים.ב- 34 אלף תחנות דלק בברזיל מוכרים גם אתנול וגם בנזין רגיל. זאת בהשוואה לארה"ב שם יש רק 700 תחנות כאלה.זאת המציאות כבר כיום ואילו הצפי הוא שתוך חמש שנים אפשר יהיה להפיק אתנול כמות כפולה ועוד יותר מכל קנה סוכר.
"מומחים ברזילאים המליצו בפני- ממשיך וכותב פרידמן- לחייב חברות נפט אמריקאיות לספק משאבות אתנול בכל תחנות הדלק שלהן,לחייב את חברות הרכב לייצר מכוניות המונעות על ידי מתנול,לוותר על המס המטופש של 54 סנט שהוטל על יבוא מתנול,כדי להגן על החקלאים שלנו ואז לתת לשוק לעבוד.זה יחזק גם את הדמוקרטים בהמיספרה שלנו וייחלש את הפטרוקרטים במזרח התיכון. אילו היינו חכמים כמו ברזיל"- מסיים פרידמן את מאמרו.
גם מתירס ניתן להפיק אתנול ויש לשער שיימצאו עוד גידולים שהפקת אנרגיה מהם הוא עסק כדאי.זה רק עניין של השקעה במחקר ובפיתוח.פינלנד, המשופעת בעצים, עושה ניסויים מתקדמים להפיכת דלק נוזלי מעץ.בשנת 2005 יצרו תושבי ישראל 6 מיליוני טונות של פסולת. חלק מהם ניתן היה לניצול הפקת אנרגיה, במקום מטרד סביבתי.
בארץ קיימים מרבצים של פצלי שמן,רובם במישור רותם וישנן טכנולוגיות רבות בעולם לניצול פצלי השמן והפיכתם לחומר דלק.אמנם במישור רותם עדיין קיים מפעל קטן, אך לא נעשה מאומה להרחבתו למימדים רציניים.להיפך המפעל המקורי צומצם בשעתו מחוסר כדאיות.אולם מדובר היה כאשר מחירי הנפט היו נמוכים.
בישראל מצויים יזמים ברוכי תושייה וידע אשר מקימים מפעלי אנרגיה בעיקר בחו"ל,כי בארץ המתחרה הראשית לאנרגיה מתחדשת היא הביורוקרטיה הישנה והמעופשת. ויש עוד גורם חיובי בפוטנציה.החקלאים בארץ ישמחו מאוד לטפח גידולים שיש להם ביקוש.זה קשור כמובן בהשקיה, כלומר במים.אבל לנו אין בעיה של מקורות מים. יש לנו את הים ואת הידע להפקת מים הן בהתפלה והן במיחזור של קולחים.מה שנקרא "האגנים הירוקים" לטיהור שפכים התפתחו בקצב מואץ ב- 20 השנים האחרונות.
מים בששון ובשרות הפיתוח והשגשוג.
אחד המפעלים הגדולים שמוזכרים היא תעלת המים.גרסה אחת מצדדת בהולכת מים מן הים התיכון לים המלח ונוסחה אחרת מצדדת בהעברת מים מים- סוף לים המלח. בשנייה מצדד הלורד פוסטר הבריטי, מומחה בתחום האקולוגיה,ולפי התוכנית ההזרמה תיעשה בתעלה פתוחה בצנרת, כאשר במרומי הזרימה תיבנה מערכת להתפלת מי הים. כמובן שניתן גם לשלב טורבינות להפעלת תחנת כוח. יוסף ספיר שאותו ניתן לכנות אבי המודעות לנושא הסביבתי מצדד בפתרון זה להחייאת ים המלח.
בראשית אוקטובר השנה השלים מתקן ההתפלה באשקלון את התפלתם של 100 מיליון מ"ק של מים.המתקן כבר עתה מספק כ- 15% מצריכת המים הביתית. בנציבות המים מעריכים כי בעשור הבא יחסרו בישראל יותר מ- 100 מיליון מ"ק מים לשנה. הממשלה,בדרכה הפכפכה,החליטה תחילה על הקמת מתקנים שיתפילו 400 מיליון מ"ק לשנה ואחר כך,בהשפעת האוצר, נכון יותר,אגף התקציבים, ירדה ל- 23 מיליון מ"ק.זאת חרף האזהרה של מומחים שע"פ התחזיות צפויות שנים שחונות.התפלת מים מליחים, התפלת מי ים,שילוב מתקן התפלה גדול עם תעלת הימים יצעידו את ישראל לעידן חדש .אבל הדרך זרועה מהמורות ומוקשים, קטועה במחסומים ביורוקראטיים,והתנועה קדימה מקרטעת.
המחדלים אינן יתומים. יש להם אבא.
מי אחראי לצרות האופק הזאת,מי עומד מאחורי הנחשלות הזאת, מי מוליך אותנו כסומא באפילה תרתי משמע. הרי אם יש מקום להקמת וועדת בדיקה רצינית,זה התחום.הפיגור אינו רק פיגור טכני הוא פיגור שכלי. חברה כמו "אורמת" לא זו בלבד שמייצאת לאמריקה הצפונית והדרומית אנרגיה מתחדשת,אלא מכיוון שהיא מפיקה אנרגיה נקייה בעולם,יש לה רווח נוסף. אמנת קיוטו,שנכנסה לתוקף בפברואר 2005 תכליתה להפחית את רמת פליטת גזי החממה בעולם. באתר "ברוקר טוב" כותב ניר שיינמן כיצד ניתן לעשות "כסף מזבל, או בעצם מזיהום אוויר".השיטה היא שגופים שמזהמים יכולים לרכוש מגופים לא מזהמים מכסות זיהום,וכך חברה כמו "אורמת" יכולה למכור מדי שנה במיליוני דולרים מכסות נקיות,שכן היא כלל לא מזהמת את האטמוספרה. במילים אחרות ישראל, שבה יהיו מתקני אנרגיה מתחדשת ,תוכל להרוויח מאות מילוני דולרים מ"יצוא אוויר" לא מזוהם.
בעצם מי שקובע את העניינים במדינה,לא רק בנושאים השוטפים אלא גם העתידיים הם פקידי האוצר ובראשם אנשי אגף התקציבים,ואין זה משנה מי השר.הם עמודי התווך במובן החיובי והשלילי כאחת כמו באותה סדרה קומית בריטית בשעתה "כן אדוני השר". לפני ימים אחדים נשמעו כמה ביטויים כלפי אנשי האוצר. ח"כ זבולון אורלב שהיה בעבר שר בממשלה התבטא בין היתר: עובדי אגף התקציבים הם חרוצים ומוכשרים מאוד אבל לצערי הראייה שלהם צרה וקצרת טווח.מדובר בראיה צרת אופק עם היבטים כלכלים בלבד.מדינת ישראל היא לא עסק מסחרי שכול דבר צריך להיבחן ברוח של רווח והפסד". ח"כ רן כהן לשעבר שר התמ"ת אמר כי ,"בפועל אגף התקציבים שולט בשר האוצר ולא להיפך" לדעתו יש לבזר את כוחו של אגף התקציבים. נשיא המכון לדמוקרטיה פרופסור אריק כרמון מצוטט "המדינה מנוהלת על ידי 3-4 פקידים... ספר התקציב הוא ספר המדיניות של הממשלה( הציטוטים מ"דה מרקר"- 28.9.2006) בשעתו עיכבו פקידי האוצר במשך שנים את בניית מתקני ההתפלה, מבלי לתת את הדעת מה המשמעות של ההתפלה לעתיד ישראל לא רק כמקור מים אלא כיצוא ידע.אין כמעט מחלוקת שבעוד שנים המים יהיו מצרך יקר ערך יותר מאשר נפט, ובייחוד לנוכח התחממות כדור הארץ.
דרושים:דעת קהל,תקשורת ובעיקר איש בעל חזון. אולי שמעון פרס.
אולם המחדל הוא לא רק של פקידי האוצר.הוא של דעת הקהל בישראל.לכל נושא חשוב ישנן שדולות ומתפרסמות עצומות, בעיקר בנושא ביטחון או השלטון שלא לדבר על שחיתות.אך איפה העצומות למען הפיכתה של ישראל למקור אנרגיה,למעיין של חיים טובים בסביבה בריאה.זה חל גם על התקשורת לסוגיה.זאת שמקדישה כה הרבה מקום למחדלים מדיניים וביטחוניים,לשחיתויות ולפלילים וכה מעט טורים לנושא החיים הבסיסי.היכן התחקירנים הגדולים שלנו שיעירו ויעוררו,ואיפה האתרים כמו האתרnfc ,או אתרים כמו nrg של מעריב או y-net של ידיעות אחרונות או פרסומים כמו "דה מרקר" וגלובס" אשר יקדישו גיליונות ומוספים שלמים לנושא.
הממון לכך יבוא אם החזון יקדים אותו.ניתן להנפיק אגרות חוב ל"מפעל החים" וכל אזרח בישראל שיוכל ירכוש מניה או צרור מניות.כל יהודי בכול מקום בעולם שישראל קרובה ללבו יקנה גם הוא אגרות חוב אשר יניבו עם הזמן דיווידנד גבוה.אני מאמין שגם גופים לא יהודיים ירכשו מניות.לדוגמה ,האיגודים המקצועיים בארה"ב נמנים עם הרוכשים את ה"בונדס" הישראליים.זהו השילוב הנכון- השילוב הוורטהיימרי במהופך- אם המדינה תצא נשכרת אתם כאזרחים וכבעלי אגרות חוב תצאו נשכרים.אך איפה בעל החזון.אין לנו בארץ הרבה אנשים בעלי חזון שמעבר לאופק. ו"ובאין חזון ייפרע עם".ישנו אדם אחד,שאפשר לומר עליו דברים טובים או פחות טובים,אך אי אפשר ליטול ממנו את היותו איש חזון-חולם גדול.שמעון פרס. פרס עסוק ראשו ורובו בעניינים פוליטיים ובמכון שהוא הקים. אני מקווה מאוד שגם אם יפצירו בו הוא יוותר על מועמדות לנשיאות המדינה.אולם אפשר אם הוא יראה בכך אתגר מן המעלה העליונה אולי הוא יהיה מוכן להתמודד איתו. מפעל חיים כזה הולם אותו והוא את המפעל הזה.
מאת: צבי גיל.המאמר מתפרסם באתר המחבר "זרקור"- http://www.notes.co.il/zvi
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.