שימו לב ותתרכזו. גם לי לא היה קל לספר לכם.
ואין בכתוב כדי להמליץ או לשלול השתתפות בסדנאות לשיפור המודעות או חשיבה חיובית המוצעות לכם.
מה דני (אני) הבין מההסבר המלומד של יהודה שמשון - מסביר של Landmark" " - שנמשך כ 3 שעות.
על אף שהפגישה נמשכה כ 3 שעות עם הפסקה של 15 דקות, ישבתי והאזנתי לאיש הגדול הזה בעניין. ובכלל, הפגישה שהתחילה ב 19.30 היתה בשבילי המשך של יום לימודים ארוך.
קמתי ב 4.50 . נסעתי לתל אביב באוטובוס. באוטובוס שני הגעתי לבנין "האוניברסיטה העממית ", איפה שהוא באזור בנין העירייה. ממש מרכז העיר.
מ 9.30 השתתפתי בשני חוגים שדורשים ריכוז לא מבוטל: האחד ל"חשיבה חיובית" והשני חוג ל: "פילוסופיה". עשיתי את כול הדרך חזרה לניר יצחק, ובערב, סדנה עם יהודה. תפוקה הא? ולא נרדמתי באף מקום פרט באוטובוס.
טוב, האוטובוס מיועד לעייפים וכאלה שנרדמים בכול מצב. אני אלוף. ומי שלא יודע לישון באוטובוס, חבל על הזמן. שימצא תחבורה אחרת.
אז כדי שלא אברח מהנושא, נחזור ליהודה המנחה.
איש גדול. רחב כתפיים. שוקל כ 125 ק"ג אחרי שירד כ 30 ק"ג.. הפסיק לעשן אחרי שהיה מעשן :ללא תקנה". בן 53 אם אני זוכר נכון. נשוי פעם שלישית. מנהל חברה שעומדת להנפיק בבורסה בקרוב. אבא לילדים מקסימים. נשוי לאישה מדהימה, כמו שלי. ואת תרומתו לחברה, ללא תמורה כספית, הוא עושה במסגרת "Landmark education", כמנחה מפגשי הסבר והמרצה, לאנשים, להירשם כמשתתפי סדנאות ש Landmark מארגנת בכול המדינות בעולם, להוציא אנטרקטיקה.
הבנתם - זהו.
ניסיונותיי להגיע למפגש עם ידע מוקדם לא צלח במיוחד. מהפרסומים באינטרנט, שם אני מסתובב כאשר אני רוצה לדעת משהו, לא למדתי פרטים שיספקו את סקרנותי, ואחרי מאמצי החיפוש, הגעתי לפגישה עם יהודה, ירוק בנושא, וסקרן, תכונה שאני גורר אחרי מאז שאני זוכר את עצמי. ואני זוכר.
אני גם יודע מה אני לא זוכר. אני לא זוכר שמות של אנשים. זה לא נעים להודות, אבל הפעם, למדתי שצריך להיות כנה עם עצמי ולהודות גם בחולשות. אז הודייתי. לפחות על זה.
ואחרי הכול, אינני יכול להגיד שלא נאמרו גם דברי טעם. על אף שהמטרה היתה מסחרית ביסודה. המטרה היתה לשכנע אותי להירשם לסדנה שמתחילה או, טו, טו.
ומה לומדים בסדנה?
אם הבנתי נכון, מציעים למשתתפים להיפרד מהעבר ולפתוח דף חדש. דף חלק בחיים שלנו, עליו נמלא במה שעושה לנו טוב, ובא גואל לכול הבעיות.
מי שיכול. ומי שלא יכול, יוכל להגיד שניסה. רע לא יכול להיות לאף אחד. מקסימום, נפרד בהבנה וברצון מ 1850 שקל.
לא נורא יקר. והרבה שעות, - כ 50 ומשהו שעות - רצופות של הימצאות בסדנאות, רצוי, ערני ומעורב.
הנחת העבודה היא, שאנחנו מסתכלים על חיינו בעתיד, כולל הניסיונות לתקן או לאחות בעיות שמציקות לנו, על בסיס הנחות שדבקו באנו בעבר.
רק היכולת, להגדיר במדויק ובכנות, מה מציק לנו. מה אנחנו רוצים לשנות ומה אנחנו רוצים לעשות כדי לשפר או לפתור את הבעיה, יאפשר לכול אחד "להמציא" משהוא חדש שבעבר לא נתנו עליו את הדעת. משהוא, שנעשה אחרת ממה שעשינו בעבר. משהוא שונה.
ואז, ינסה כול אחד לעצמו להשלים את המשפט המשמעותי הזה:
"האפשרות שאני ממציא עבור עצמי ועבור חיי היא האפשרות של היותי...........? אחרת משאני עכשיו. משהוא שכול אחד יגדיר את שיהיה אחרי שימצא את הפיתרון להקל או לפתור את שהכביד עליו, או חשב כי מכביד עליו ועל שביעות רצונו מהחיים.
הבנתם - תחשבו על זה.
וכדי שזה יקרה באמת, צריך להיפרד מהעבר. מאותם דברים שדבקו בזיכרון התת מודע של כול אחד מאיתנו ומהווה את המעצורים וההתניות המנהלות את חיינו. ומי שיכול, שירים את היד. בבקשה, לא כולם יחד. אחד אחד.
אפרופו, לאורך כול ההרצאה למדתי פרטים רבים מחייו הסוערים של יהודה.
הוא היה פתוח, גלוי לב וישיר. מפתיע. מרבה להודות ולפרגן לקהל, ולא במקרה.
להבנתי היה בהתנהגותו משום מסר על הצפוי להתרחש בסדנא. פתיחות. העזה. סביבה מפרגנת ונכונות להתגבר על פחדים שהם חלק מאיתנו, ושמשתקים אותנו ברגעים שנדרשים להיות פעילים.
הוא דיבר על שני יסודות שיעמדו במרכז תרומתנו לשינויים: "להתמסר" ו"לשתף פעולה"
להתמסר במשמעות של נכונות לקבל את דעתו של גורם אחר. להשלים שיש אחרים שמסוגלים לראות את הדברים מזווית אחרת. להשלים שאיננו יודעים הכול. להשלים שאיננו היחידים שיכולים. שאולי הצעותיהם והבנתם את הבעיה המטרידה אותנו נמצאת במקום אחר מהמקום שאנחנו משייכים אותה. להתמסר ולסמוך שיש ביכולתו של האחר לעזור לנו במקום שאנחנו צריכים עזרה, גם כאשר איננו יודעים שצריכים עזרה.
לשתף פעולה במשמעות של להישמע להשתלב ברצונם הטוב של האנשים שאנחנו מאמינים בהם כי יפעלו איתנו כדי להצליח במשימה שלקחנו על עצמנו ויעשו יחד איתנו את הכול כדי שנצליח.
ואם נצליח, ההשפעה על כול חיינו ישתנה בזכות הרגשת ההצלחה שממלא כול אדם באשר הוא אדם, המבקש לתת לעצמו ערך בעיני עצמו , ולא פחות מזה, ולפעמים אפילו יותר, ערך בעיני החברה הסובבת אותו, ועוד יותר בעיני אלה שהוא מעריך את דעותיהם ומעמדם.
חשוב להכיר בעובדה שאנחנו, שמתוך סך כול הידע שהעולם צבר - כול העולם - אנחנו יודעים קצת מעוד.
אנחנו מתיימרים לדעת מה אנחנו יודעים.
אנחנו מתיימרים לדעת מה אנחנו לא יודעים.
אנחנו לא יודעים מה אנחנו לא יודעים. ובדרך כלל, הכמות הכוללת שאנחנו לא יודעים כי לא יודעים היא גדולה ביחס לשתי האמירות האחרות.
וזהו אחד ההסברים לעובדה, שכדי לפתור ולהתמודד נכון עם אותם בעיות שיוצרות את תחושת האי שביעות רצון בחיינו, או אפילו מכבידות עלינו, והם נובעות מתוך חוסר הידיעה שלנו שאנחנו, לא יודעים אפילו שהם מכבידות עלינו.
מסובך - בטח ! כי אם הינו יודעים מה שאיננו יודעים, אולי, אולי הינו יודעים לטפל בהם.
כאשר אנחנו מתלוננים שאנחנו קורבן להתנהגותם של אחרים, בעצם מלבישים על האחרים את האחריות לבעיה שמכבידה עלינו, ומשחררים את עצמנו מלטפל בבעיה.
קורבן אינו נדרש לעשות כלום. האחרים חייבים להשתנות. הם שאחראים להיותנו קורבן. רק אם נכיר בעובדה שאנחנו חלק מהבעיה, ויש בידנו לקבוע את הפתרון לא במבט לעבר העבר, אלא בהצגת משהוא חדש. ואז נמצא כי תחושת הקורבן תתחלף בתחושת הצלחה. נרגיש כי שינינו את המציאות ממצב של חוסר שליטה לדבר שיש לנו עליו שליטה ואפילו השפעה רבה יותר משהיה לנו במצב הקודם. עתיד אחר. טוב יותר.
הדברים שקלטתי מההרצאה היחידה ששמעתי מיהודה, שזאת הסתכלות אחרת והסבר אחר למאמצים שהמערכות החברתיות משקיעות כדי להקל על האנשים, על מצב רוחם ולהניע אותם לחשוב חיובית, גם כאשר יש לנו לא מעט סיבות, על בסיס העבר שלנו, לראות אותם כבעיות שאין להם פתרון. מכבידות. מפחידות ומעיקות עלינו מעוד.
נכון שלהאזין להרצאות או לעיין בתובים זה הרבה יותר קל מלהתמודד ולהתאמץ לעבוד על פי סטנדרטים אחרים מאלה שסיגלנו לעצמנו לאורך שנות חיינו כולם. צעירים ומבוגרים כאחד.
החוגים וסדנאות בהם אנחנו משתתפים הם בגדר גירוי והרחבת הדעת על האפשרי. הם בגדר המלצות שאין ביכולתם לפעול במקומנו. אבל, גם בעצם היותם רעיונות והמלצות בלבד, ערכם גם בכך שמחזקים אצל כול אחד את התחושה שאיננו לבד. שהבעיה שלו נמצאת גם אצל אחרים. שיש כאלה שהתגברו על הבעיות. שאין סיבה שגם אנחנו לא נצליח, אם נעשה את שמתבקש. ומה שמתבקש זה לעשות משהוא חדש מאשר עשינו כול חיינו בעבר.
השאלות שכול משתתף התבקש לענות עליהם היו:
מה כן עובד בסדר............?
מה לא עבוד בסדר...........?
באיזה מהתחומים שצינתה אתה מתרכז כדי לשנות.....?
מה הוא העתיד הסביר, הכמעט ודאי שאתה צופה שיקל עליך.......?
מה חסר שנוכחותו היה עושה את ההבדל בין היום למחר.....?
איזה המצאה חדשה תאמץ לך.........?
ואז ענה לעצמך ותכריז בקול, כאילו שאתה מבטיח לעצמך: "האפשרות שאני ממציא עבור עצמי ועבור חיי היא האפשרות ...................... !!! " והרי הבטחה צריך לקיים. נכון?
והאפשרות לחשוב חיובית, קרי לראות את הדברים בעיניים יותר מבינות ולא ליחס להם כוונות זדון שבעצם מפחידות ומעמידות אותנו במצב של התגוננות בלתי פוסקת.
הרגשה של היותנו קורבן לשרירות ליבם של אחרים שאינם מתחשבים בנו מספיק. במצב של תגובה במקום יוזמה. התגובה נכפית עלינו. היוזמה היא בחירה שלנו שפותחת אופציות חדשות של בחירה חדשה כהמשך לבחירה קודמת, וכך הלאה
האם הבנתי נכון את ההרצאה - אני מקווה. ואם הבנתי רק חלק מהדברים שהמרצה ניסה להסביר, וחלקם האחר קיבלו אצלי פירוש אחר, אינני מתרגש. כשומע מרצון, אני לקחתי לעצמי את הזכות לתת פירוש משלי לתחביר המילים שנאמרו על ידי אחר.
ורק אוסיף: מהחוג לפילוסופיה אני לומד, כי חשיבה רציונאלית יכולה לבסס ולדרבן לחשיבה חיובית, גם אם לא הגדרנו עד תומם את משמעות שמות התואר: אופטימיסט ופסימיסט. די אם נסכים כי חשיבה ביקורתית, היא עדיפה על התנהגות קיצונית, לאחד הצדדים.
להגיד את האמת, זה מעייף אבל אני מרגיש טוב. המחשב הוא חבר טוב למי שיכול להשתמש בו כ"כותל" מקשיב ולא מפריע.
רשם: דני פלד.
דני פלד - ניר יצחק.
