מעשה בחמישה ויתורים 

בשנות התשעים אמרו כל הזמן שהעולם מתפתח והגיע הזמן שנשדרג את איכות החיים שלנו. קראו לזה בזמנו, המאה ה-20. אבל המאה ההיא נגמרה והטכנולוגיה רק מתפתחת ואף אחד לא יודע מה מנבא לנו העתיד. זה מאוד נחמד שמוצרים אלקטרונים נעשים יותר קטנים, משוכללים וקלים לתפעול. איך שלא נביט על זה, הם מקדמים אותנו לחיים טכנולוגיים אשר גורמים לנו להאמין שלא נוכל להתקיים לולא אותם שכלולים או לפחות יהיה קשה. גם היום, כאשר אני תוהה לקניית מוצר חשמלי חדש, אני רוצה להאמין כי הוא עושה הכל פרט לקפה. שחור. עם אחד סוכר.

הייתי מוותר על הטלפון-הנייד. ניחא הם מצלצלים בכל מקום וניחא אנשים צועקים בכל מקום. ניחא אפשר לדעת על חייו של נוסע באוטובוס כאשר הוא מדבר במכשיר הקטן וניחא שאנחנו זמינים לכולם בכל מקום ובכל עת, במיוחד לאלו שאנחנו לא רוצים, אבל הטלפון-הנייד הביא איתו גם תשלומים מנופחים וחוסר שקט. כאשר יצאתי לשביל ישראל, התבקשתי ע"י הורי להתקשר אחת ל-24 שעות. כמובן, ישנם אזורי חוסר-קליטה בארץ, מה שניתק אותי מהם לזמנים של יממה, אחת לכמה ימים. לפעמים הבוס יענה לשיחת טלפון באמצע ישיבה, ולפעמים האמא של הבת-זוג תתקשר באמצע ארוחה רומנטית, ולפעמים אתה פשוט רוצה שקט, אבל לא יכול לקבל אותו. ללא ספק, הייתי מוותר על הטלפון-הנייד.

נכון שהטלוויזיה הביאה לנו הרבה מותרות בחיים. תוכניות בישול, קניות, שעשועים והרבה מאוד חינוך ותוכניות ילדות שגידלו כמעט את כולנו. שעות של צפיה והשכלה בהן התפלאנו איך הילדים מתפתחים. ועם זאת קיבלנו ילדים שלא עוזבים את המסך לשעות, הורסים את העיניים והנורא מכל מעדיפים שעות טלוויזיה על פני המשפחה. נכון, אפשר להגיד את זה גם על המחשב, אבל גם כאן "מצאתי" פתרון. כיבוי האינטרנט משעה שמונה בערב. תארו לעצמכם, בכל ערב, כל המשפחות יעזבו את המחשבים וישבו לאכול ארוחת ערב תוך האזנה לרדיו. כן כן, לרדיו. עם הרדיו אפשר לקרוא ספר, לנקות, לשחק ועוד הרבה מאוד דברים. עם טלוויזיה לעומת זאת, אפשר רק לצפות.

אוי כמה הייתי מוכן לוותר על מכוניות פרטיות. מוניות ואוטובוסים בלבד. האם אתם יכולים לדמיין לעצמכם כביש עם אוטובוסים, מוניות ורכבות בלבד? האם אתם יודעים כמה זה יפחית את התאונות? כמה זה יפחית את זיהום האוויר? לא יהיו פקקים. מחירי הנסיעה יהיו זניחים. כמות האוטובוסים תהיה כל כך גדולה, שלא יהיו בעיות של מקום ישיבה. וחנייה? מי יחשוב על זה בכלל? לנו זה יחסוך הרבה מאוד כסף על הוצאות רכב ודוחות חנייה. דלק, ביטוח, ניקיון, תיקונים והרשימה עוד ארוכה. בלי מכוניות. יותר ברגל, יותר בריא.

אם טרם כתבתי על כך אז הנה הגיע הזמן: אני הוא השוטף כלים בבית. רוב הזמן (אני הולך לשלם על המשפט הבא) אני די נהנה מהתעסוקה הזו, ולא בגלל ריח הסבון שנדבק לי לידיים, גם לא בגלל העור שמתעוות ועושה לי לא נעים, אלא בגלל שזו עבודת כפיים. אני לא מרוויח מזה כסף, אפילו לא מקבל תמורה. אבל עבודת כפיים שמורה לימים עברו, ועל אלו שעוד עוסקים היום בעבודות כפיים, אפשר לראות את השקט הנפשי על פניהם. הלוואי והייתי יכול להעלים את כל מדיחי הכלים מהעולם, כולם היו עוסקים בעבודת כפיים ונהנים משקט נפשי לכמה רגעים.

חשבתי לעצמי מהו הדבר החמישי שהייתי מעלים מהעולם. חשבתי אולי לתת לכל אחד לחשוב בעצמו מה הוא היה מעלים בעצמו, על מה הוא היה מוכן לוותר, אבל אני בטוח שבמילא כל אחד יעשה זאת עם עצמו. בסוף הגעתי להחלטה שאני יודע על מה אני רוצה לוותר: אחרי שויתרתי על הטלוויזיה, ויתרתי על הטלפון-הנייד מציק, גם על מכונית מזהמת ויקרה, ושטיפת הכלים מאחורי, הייתי מוותר על מכונות הקפה. אותה מכונה שמי-יודע-כמה בתי קפה בעולם עושים דרכה כסף על מה שפעם היה כה פשוט והיום כה מסובך.

אלו הם רק חמישה דברים עליהם הייתי מוכן לוותר בזה הרגע. מוצרים אשר אולי יקשו על חיי היום יום אבל יתנו לנו מוסר ורוגע, שהרי כולם נלחצים ומתעצבנים מלעמוד בפקק-תנועה, כולם מתעצבנים שמטרידים אותם בפלאפון וכולם בוהים בטלוויזיה או גולשים באינטרנט מבלי לדבר, במקום לשבת עם בני-הזוג, המשפחה או החברים ולהעביר ערב נעים יותר. יכולתי לבחור בלהעלים את הטרוריסטים, כלי-מלחמה, פוליטיקאים, שקרנים והרשימה עוד ארוכה, אבל בחרתי בכמה דברים שכל אחד מאיתנו יכול לוותר עליהם. אז אחרי כל הויתורים אני רוצה להדליק פינג'ן על האש, לשים בו מספר כפיות קפה, למזוג לכוס עם אחד סוכר ולהדליק את הרדיו. כי את כוס הקפה השחור שלי, אף מכונה לא תעשה יותר טוב ממני.


לקריאת כתבות נוספות של הכותב: http://www.israblog.co.il/erezs