ללמוד שחיה בהתכתבות
זה לקח לי כמה עשרות שנים אבל סוף סוף, לפני שנים אחדות פצחתי בפעילות גופנית.
אינני אתלטית מלידה, אין לי כישרון ריקוד וגופי אינו כחוש ושרירי. כל מה שהיה לי זו תובנה חדשה שלגוף יש תפקיד מרכזי בחיי, מלבד לרבוץ מול הטלוויזיה והמחשב ולבלוס מאפים ועוגות.
נזכרתי שבילדותי אהבתי ללכת לבריכה עם אבי, והחלטתי לחדש ימי כקדם. שמתי פעמי לבריכה האולימפית שליד האוניברסיטה שם רכשתי מנוי שנתי וצללתי למים. היה כיף אבל היתה גם בעיה. אני יודעת לשחות בסגנון חזה בלבד, ושחיה של יותר מחמש בריכות יצרה עומס על העורף שהחל לכאוב נורא ואילץ אותי להפסיק.
אמרתי לעצמי, אלמד לשחות חתירה וכל בעיותיי ייפסקו. הסתכלתי כה וכה על להקת השחיינים המשובחים שגומאת קילומטרים בבריכה, וכמו תינוק שלומד ללכת, התחלתי לחקות את תנועותיהם. כדי להשלים את לימודי התיאורטיים נכנסתי לאינטרנט וקראתי באתרים שונים הוראות כיצד לשחות חתירה, איזה תנועות לעשות, מה לא לעשות וכדומה. את השכלתי התיאורטית יישמתי מדי יום בבריכה, כמו שנאמר ללמוד שחיה בהתכתבות.
לאחר שבועות אחדים כבר יכולתי לשחות בריכה ואף בריכה וחצי בסגנון חתירה בטרם קרסתי שדודה ומעולפת על קיר הבריכה. לאחר זמן הבחנתי שאין שיפור במצבי. זו עדיין אותה בריכה וחצי ואותה התעלפות שאחריה. נראה שההוראות מהאינטרנט חדלו להשפיע וגם הצפיה האינטנסיבית בשוחים הנמרצים לא העלתה שום תובנות חדשות ולא סייעה לי לשפר את הסגנון.
למתבונן מהצד נראיתי בודאי כדובון שלא לומר היפופוטם שחובט בעוז במים, משפריץ לכל עבר, ומנסה להתקדם סנטימטר אחד בכל פעם. ובזמן שקרטעתי את אותה בריכה וחצי, גמעו השחיינים סביבי קילומטרים על קילומטרים של מרחק, והותירו אותי נאבקת במים, נאבקת בגופי, בקיצור, סובלת מכל רגע.
לבסוף הבנתי שזה לא הולך. העורבים הטורפים שבמוחי רקדו את מחול ההשפלה והלגלוג, צווחו קריאות בוז ולעג, וקינחו במשפט האלמותי: "בחיים, אבל בחיים לא תצליחי לשחות. פשוט אין לך את זה, חתיכת דובה שחיה בסרט". אבל אני, למודת "מדע ההתעשרות", "אתה יכול לרפא את חייך", "סוף מעשה במחשבה תחילה" ו-"אין דבר העומד בפני הרצון", המשכתי לשחות.
בייאושי, שוטטתי באינטרנט, תרה אחר פתרונות, ושוב הקשתי במנוע החיפוש מילים של שחיה בסגנון חתירה. אתר אחד משך את לבי. זה היה אתר שחיה בעברית עם קטעי וידיאו וגם תמונות והסברים על סגנון חתירה שנקרא TI (Total immersion). מה שצד את עיני במיוחד היתה האלגנטיות של השחייה, הקלילות והיעדר המאמץ של השחיינים, תכונות שאף גובו בהסברים מלומדים.
בהיתי בקטעי הוידיאו שעות ארוכות. שיננתי את הכללים ושמתי פעמי למחרת לבריכה. טוב זה לא הלך מיד, זה לקח שבועות וחודשים, אבל בסופו של דבר גופי הפנים את הכללים, את עקרונות הנשימה (הכי חשוב!), את הזוית ותנועות הידיים והרגלים, את סיבוב הגוף מצד לצד שמניע אותו קדימה מבלי לחבוט כמו משוגעת במים, ולהתקדם בנחת, בריכה אחר בריכה, עשר, עשרים, שלושים וארבעים בריכות בלי להתעייף ותוך שמירה על הוצאת אנרגיה מינימאלית, מדודה ויעילה. והכי הכי חשוב - ליהנות מכל תנועה מודעת, ליהנות מההתקדמות, מהזרימה, מהגלישה על המים.
מאז אני שוחה בקביעות (פחות או יותר), מתקדמת, משפרת, חוגגת מהשחיה, מההישג שהשגתי, ומגופי שמודה לי על שאני לוקחת אותו לטיול כל כך נעים.
מסקנות:
א. כל דובון יכול ללמוד לשחות חתירה.
ב. סוד ההתקדמות - גלישה נטולת מאמץ מתוך התכוונות וביצוע פעולות פשוטות ויעילות.
ג. סוד החיים - התכוונות, פעולה, איזון, זרימה, הרמוניה והתמדה.
כתובת האתר של TI בארץ: http://www.ti-swim.co.il/
