אברהם פכטר - עו"ד
הלחץ שמופעל על נתניהו, מצד גוש השמאל, ללכת לקראת הפלסטינאים ולהקים בהקדם שתי מדינות לשני עמים במרחב - הוא בלתי נסבל ובלתי נסלח. הפחד, שמא אבו מאזן יתפטר והחמאס יעלה, מלחיץ את השמאל והמהירות עלולה להסתיים באסון.
למופז יש תכנית חדשה לרבות שיחות עם חמאס על כך נאמר: "מופז - תעשה לי חמאס".
גם לי יש תכנית חדשה - להלן הפירוט.
* מאת: עו"ד אברהם פכטר
לא כל ביקור של ראש ממשלה בארה"ב, חייב להיות ביקור רשמי או ממלכתי (וכבר היו דברים מעולם).
גם כשהנסיעה היא להרצאות בפני הקהילות היהודיות או ועידת הנשיאים - ומארגנים פגישה עם נשיא ארה"ב, לא רשמית, בלי מסיבת עיתונאים ופרסומים והצהרות משותפות, עדיין מדובר במפגש צמרת חשוב, גם לארה"ב וגם לישראל.
לכן יכולים כל המלעיזים והמבקרים, החכמים בדיעבד, רואי השחורות, לכתוב ולפרסם את מרכולתם ברבים. התוצאה החשובה היא, שביבי ואובמה (למרות כל ההשמצות) - נפגשו, לפגישה של שעה + 40 דקות מתוכם שעה אחת בארבע עיניים.
ובכן - פגישה מעין זו, אינה פגישת אקראי, לא מצומצמת ובוודאי לא משפילה. נתניהו הכריז בנאום בר-אילן המפורסם, כי הוא בעד הקמת מדינה פלסטינית, בתנאים מסוימים שלא תסכן את ביטחון ישראל.
לדרוש וללחוץ - שזה יבוצע מהר ומיידית, היא שגיאה פוליטית שיכולה להפוך לשגיאה היסטורית.
אסור לשכוח את ההתלהבות ההיסטורית הציבורית שניסו ליצור עם חתימה על "הסכם אוסלו" שהביא על ישראל פיגועים, מתאבדים וסכסוך מתמשך ומעמיק שהולך ומרחיק אפשרות להסדר מדיני, וחלום רחוק על שלום באיזור.
לפי הערכתי - שלום אמיתי, או כפי שקרוי שלום אמת באיזור בין ישראל לפלסטינאים ושכנינו, למרות ההסכם עם מצרים וירדן, לא יהיה בדורות הקרובים. קחו למשל את עיקרי החלטות וועידת הפת'ח בבית לחם לפני זמן קצר, כדוגמא ומבחן (לא להכרה במדינה יהודית, המשך מאבק מזוין, ירושלים כולה כבירת פלסטין ואי וויתור על זכות השיבה).
הדוגמא שלי, אם תרצו, הוא המאבק בין אנגליה לאירלנד הנמשך זה כ-400 שנה, עם עליות וירידות, הסכמים שנחתמו והופרו והסכמים שכמעט הושגו ועדיין אין שלום אמיתי.
ואם ניקח בחשבון שהפערים המדיניים, חברתיים, דתיים, בין האנגלים לאירים קטנים יותר, מאשר בינינו לפלסטינאים והשכנים - הדבר לא מנבא טובות.
אובמה - יש לו אינטרס חשוב וחיוני, להזיז את העגלה המזרח תיכונית קדימה - כחלק מאסטרטגיה עולמית רחבה ליישום סכסוכים בהדברות, כמו עם איראן, צפון קוריאה, אפגניסטן, עיראק. אבל המציאות מוכיחה שהוא נאלץ לשלוח עוד ועוד חיילים אמריקאים לאפגניסטן ועיראק, כדי לשמר את המציאות העכשווית המסובכת.
כבר אמרתי בעבר - לאובמה וממשלתו כוונות טובות במזרח התיכון, אבל הבנתם את המטריה, המנטאליות של הצדדים, מטרותיהם ושאיפותיהם, לוקה בחסר ובטעויות אנוש בסיסיות.
על רקע זה, עמידתו והצהרותיו של ביבי, גם בפני באי הכנס היהודי בארה"ב כי הוא מוכן להסדר ולוויתורים אבל לא בתחום הביטחוני ולא בתחומים שיסכנו את ביטחון ישראל ותושביה - ראויים לשבח ולתמיכה מכל שדרות העם.
מופז - תעשה לי חמאס
התכנית של מופז, אין בה שום מסרים חדשים והוא שחזור ושיפוץ של דעות ישנות ומיחזור רעיונות שנפלו מזמן על רצפת העריכה של הסרטים החדשים.
הניסיון שלו - להחליף את ציפי לבני, הרצון שלו להכנס לממשלה, ברור וגלוי לעין. הצעת התכנית החדשה כביכול הוא חלק מהמשחק הפוליטי הפנימי בקדימה, אבל כדי שהתכנית תקבל גם יחסי ציבור, וגם שעות מסך - הוכנסו העיזים, של מדינה בגבולות זמניים, שלב א' + שלב ב' ולבסוף שיחות עם חמאס.
הבעיה היא שמופז משחק שח עם עצמו
אין לתכנית שלו, פרטנר, אין לו הסכמה בסיסית מהצד השני ויש בה משום רוח גבית לחמאס שיכול לסמן לעצמו V - על ניצחון מורלי וביחסי הציבור העולמי של הכרה במעמדו כמייצג העם הפלסטיני. כלומר: מופז מוכן לדבר עם חמאס (בתנאי המגבלות של הכרה בישראל בנוסח הקוורטט האירופי). אותו חמאס שהוא עצמו לפני מספר שנים טען שאין לדבר איתו. אותו חמאס שלא מוכן להכיר במדינה יהודית, לא במדינת ישראל, אלא בהשמדתה בלבד.
ההצהרה של מופז - כי אם ביבי לא יעשה זאת, הוא כראש ממשלה יעשה זאת, מתאימה לפיליטון של יצפן במסגרת ארץ נהדרת. ואם למופז מותר להגיש תכנית מדינית, אז גם לי יש הצעה בנדון.
הגיע העת, להפסיק את המשחק הדיפלומטי הקלאסי של ניהול מו"מ חשאי, לא לפרסום תוך הצהרות, שהכל נושא לדיון וללא תנאים מוקדמים.
צורת ניהול זו של משאים ומתנים - היתה ועודנה מקובלת בעולם, אך מתברר יותר ויותר שיש מקרים ומצבים ששיטה זו לא עוברת ולא עובדת.
מה שטוב ופועל במקומות אחרים בעולם, לא בהכרח עובד ומצליח במזרח התיכון. כל ממשלות ישראל עד כה - עסקו בדרך זו או אחרת, ובמיוחד מאז 1967, בדיונים ובניסיון להגיע להסדר, עם הרשות הפלסטינית, קודמתה וגם זו שבתקופת עראפת ובמיוחד אחריו עם אבו-מאזן.
כל הניסיונות לא צלחו. לא בדרך המלך, לא במחשכים, בתיווכים, בוועידות למיניהן, ובתכניות חדשות לבקרים, מבית היוצר של ארה"ב. היו מספר וועידות מרשימות, מבחינת המשתתפים, הנציגים הבינלאומיים, ונציגי מדינות ערב - שבאמת רצו וקיוו להסדר, שיביא רגיעה ושקט לאיזור, דבר שהוא טוב לא רק לנו, אלא גם לפלסטינאים ולארצות ערב סביב, במיוחד - מצרים, ירדן, ערב הסעודית ואפילו בעקיפין סוריה.
תכנית "מפת הדרכים" - מבית היוצר של ארה"ב, היתה הטובה והיצירתית ביותר עד כה - בתחום הזה, אבל במציאות הסבוכה והסוערת של האיזור - כמעט לא נשאר ממנה זכר. תכנית זו - אושרה למעשה ע"י ממשלת ישראל, לפני ממשלת נתניהו-ליברמן - ולמרבה הפלא הם מוכנים לקבל אותה, כניסיון להגיע להסדר בר-קיימא או לפחות לטווח ארוך.
אך דא-עקא - התנאים המוקדמים בתכנית להתקדמות כמו: פירוק ארגוני המחבלים וביטולם, אסוף הנשק הלא חוקי (פרט לשוטרים וכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינאית), הפסקת ההסתה נגד ישראל וכו', לא מקובלים ולא יכולים להיות מיושמים ע"י אבו-מאזן - כמו קודמו עראפת.
אם נוסיף לכך את השתלטות החמאס על עזה והקמת מדינה אלטרנטיבית ליהודה ושומרון, לרבות עומק השנאה וההבדלים בין עזה לרמאללה, נראה שהתכניות להסדר - הולכות ומתרחקות לדורות הבאים.
גם תכניות ביניים כושלות, כמו "הסכם אוסלו" - אבי אבות הטומאה של הסכסוך ישראלי פלסטיני, "תכנית ג'נבה" של יוסי בילין או הניסיון הנואש של "המפקד הלאומי" - בראשות האלוף עמי אילון, רק הוכיחו שהסדר עם אבו-מאזן או יורשיו, לא יהיה בדור הזה.
ההצהרה של הנשיא אובמה שתוך שנתיים יהיה הסדר באיזור, נראית בשלב זה, בלתי מציאותית, שאפתנית מדי, ובעיקר תמימה. מתוך ההצהרה הזו ברור, שממשל אובמה לא מבין את המזרח התיכון, את המנטאליות, בעיות החברתיות, דתיות, של הצדדים בסכסוך, וכפי שכשלו קודמיו, גם הוא יכשל. לא יעזרו הלחצים ולא האיומים, הבעיה סבוכה מדי, בכדי לפתור אותה ע"י לחצים דיפלומטיים או כלכליים או ערעור יחסינו עם ארה"ב.
אסור על נתניהו להיבהל, להיכנע, להתנער מהבטחותיו לציבור בוחריו, ובמיוחד אסור לו לוותר בכל מה שקשור לביטחון המדינה ושלום תושביה.
אובמה רוצה שקט - במזרח התיכון - הציבור הישראלי רוצה ביטחון, בפער הזה תפקידו של נתניהו גדול והוא מבין מה טוב לישראל, טוב יותר מאובמה.
אי לכך - לאור הנתונים האלה באיזור, וכדי להחליש את האיום והלחץ, כפי שנראה באופק, על נתניהו להציג תכנית מדינית חד צדדית ובה עקרונות וקווים שלא ניתן לחצותם, בשל שמירה על ביטחון ישראל.
התוכנית שלי היא איפוא - ללא שלבים, ללא גבולות זמניים, והיא חד צדדית וברורה.
בתכנית הזו יש להדגיש את הדברים הבאים:
א. גבולות בני הגנה - תוך הדגשה של אי חזרה לגבולות 67.
ב. גושי ההתיישבות הגדולים - נשארים בידי ישראל ובגבולותיה תוך רצף טריטוריאלי.
ג. מדינה פלסטינית - מפורזת בתנאים שפירט נתניהו בנאום בר-אילן, על כל תנאיה.
ד. איזור בקעת הירדן - יהווה גבול ביטחון אסטרטגי של ישראל, ולא תהיה כל אופציה לצבא זר לחצות אותו.
ה. הפלסטינאים - יקבלו את כל הסממנים של מדינה עצמאית המנהלת את כל ענפי חייה האזרחיים (פרט לנושא הצבא ביטחון, נשק כבד, צבא סדיר והסכמים עם מדינות אויב).
ו. ישראל תהיה מוכנה לתיקוני גבול מתאימים, כולל החלפת שטחים בתמורה לגושי ההתיישבות הגדולים.
ז. "האגן הקדוש" - בירושלים יהיה פתוח ונגיש לכל הדתות, מנוהל ע"י נציגי כל הדתות בפיקוח בינלאומי. במידה רבה תהיה זו נוסחת מדינת הוותיקן ברומא.
ח. ירושלים תהיה בירת ישראל הבלעדית.
ט. ניתן יהיה לדון לגבי גבולותיה מחדש ובמיוחד לגבי השכונות הערביות המרוחקות שבסביבתה.
י. ישראל שומרת לעצמה את הזכות לגמישות, וויתורים מסוימים, במסגרת הסכם הדדי, במידה שלא יפגעו בביטחון ישראל, אך יהיה לטובת האיזור ושני העמים.
יא. הסכם עם סוריה לא על חשבון ביטחון ישראל במיוחד לגרורה של איראן והשלכותיה על הגולן.
הצגת תכנית מדינית, בסעיפים שציינתי או בשינויים המתבקשים - יהיו בסיס לטיעוני ממשלת נתניהו, לכל הסדר באיזור ולא נהיה תלויים בממשל אובמה ובהצעותיו. או בחסדי והצעותיהם של הקהילייה האירופית הצבועה.
יתירה מכך, הצבת התכנית על סעיפיה ועקרונותיה, תהיה תשובה מוחצת, לכל המומחים והטוענים מהשמאל ומקדימה, שאין תכנית מדינית, אין אופק מדיני, אין התקדמות. יש פרטנר או אלה שטוענים שאין פרטנר מצידו של אבו מאזן, כי הוא אימפוטנט פוליטי, ואפילו הפלסטינאים לא יכולים להחליט מי מייצג אותם.
צא ולמד. הפלסטינאים מציגים תנאים מוקדמים כמו נסיגה לגבולות 67, חלק מירושלים כבירתם והסכם לגבי הפליטים וזכות השיבה. וראה בעניין זה לעיל החלטות פת'ח בבית לחם.
סוריה מוכנה למו"מ, אחרי הצהרה ישראלית על נסיגה מלאה מהגולן.
התשובה של נתניהו צריכה להיות ברורה חדה וחד משמעית - רק כשסוריה תתנתק מ"ציר הרשע" - יהיה בסיס למשא ומתן.
ניצחון החמאס בעזה - צריך לשמש כמנוף, לטיעון הביטחוני, חיובי של נתניהו, לגבי הסעיפים שבתכנית המדינית, כדי שטעות מעין זו, לא תשוב גם ביהודה ושומרון.
להערכתי - הצגת תכנית, גם אם היא חד צדדית, שבה עקרונות וקווי יסוד, שלא ניתן לוותר עליהם או לשנותם, לנוכח מצבנו הביטחוני, אסטרטגי, באיזור הוא הכרח מדיני עם פירות חיוביים בהווה ובעתיד.
