לעוף על כנף המנגינה 

את סלסולי קולך נשמתי,
כמו מרפא עשרים שנה,
בין מלותיו להיות חלמתי,
לעוף על כנף המנגינה.

את לי היית מורה של דרך,
אל העולם המרתק,
אבל נבל איתך הפרח,
ואבל את נפשי חונק.

עולם כולו גדוש מעריצייך,
אין מדינה, שלא שמעה את שמך,
היית גדולה בכל ימי חייך,
וענקית יותר ביום מותך.

הלכת לעד לתוך עולם הטוהר,
את מפעלך השארת במתנה,
דמותך - עפרה, ישא לעד הזוהר,
בלבבות צמאים למנגינה.