נולד לכתוב 

מילה כלבה בי גועשת,
פורצת בעוצמה רועשת,
כמנגינה פנימית הומה,
פורטת על הנשמה.

נושם מחול החריזה,
שמחשבה בו אחוזה.
מילה פרחת אל הדרור,
אך הינה צצה באה בתור.

בקלוב הלב, אין לה מנוח...
בועטת, מנסה לברוח...
אך אם תצא רודפת כוח...
אין איש, אותה יוכל לשכוח.

וכאן עולה השאלה,
מה המילה כבר יכולה?
חלום, אדם! חלום רטוב...
לזה אשר נולד לכתוב.