מערכות תקשורת בחירום - משמעויות והיבטים לבחינה 

לא אחת עולה השאלה האם לבחור בספק תקשורת אחד ( אמין ככל שיהיה), אשר יספק את מכלול שירותי התקשורת לארגון ובכך לחסוך בהוצאות התקשורת ( יתרון לגודל). או לחילופין, לבחור בשימוש בשני ספקים או יותר, וזאת מתוך השיקול שאין לשים את כל ה"ביצים" בסל אחד.

כל מהנדס תקשורת מתחיל מבין שאין מערכת תקשורת ציבורית ארצית היכולה לספק שירות מלא לעומסי תנועה רגעיים, כפי שקרה לא אחת באירועים בצפון. גם אם תיאורטית ניתן לתכנן מערכת בלתי חסימה, השיקולים הכלכליים והחזרי ההשקעה לא יצדיקו ישום הפתרון בפועל.

בחלק מהמקרים של השבתת מערך התקשורת בצפון, נבע הדבר עקב מהפסקות חשמל ולא רק מעומסי יתר. באותם מקרים, הושבתה רשת האינטרנט של בזק לאותם פרקי זמן של הפסקת החשמל (כ - 30 דקות בלבד) בגלל מודמי ה ADSL בקצוות שהיו מוזנים מרשת חברת חשמל וללא ממערכת גיבוי מתח כמו UPS או בגלל חברות ה ISP. לעומת זאת, ברשת הכבלים נמשך התהליך החזרה לפעילות לפרקי זמן השבתה ארוכים יותר (כשעתיים) וזאת בגלל תהליך הממושך של הרישום מחדש (רגיסטרציה) של עשרות אלפי יחידות קצה בו זמנית שגרמה לקריסת השרתים, בנוסף לבעיית הצורך ב- UPS לכל אורך מערכת הקישור ולמודם.

מול הגופים העסקיים, עשו האזרחים בצפון שימוש מאוד נרחב במשלוחי הודעות SMS מהמכשיר הסלולארי. כך, למרות חסימת ערוצי ה - VOICE, ניתן היה לשלוח הודעות SMS בערוצי ה DATA - של רשת הסלולר כולל ברשת הדור השלישי, או לחילופין עשו שימוש ברשת האינטרנט הקווית באמצעות העברת הודעות מייל וצ'טים או ב- VOIP, וזאת כפתרון חלקי לכשל התקשורתי בערוצים המרכזיים של רשתות הבזק והסלולר.

הגופים, שנערכו מבעוד מועד עם גיבויים פיזיים, תמסורתיים ומיתוגים, ואשר קיבלו שירות ממספר ספקי תקשורת, כולל שימוש בטכנולוגיות של VOIP עם יישום יכולת עבודה מרחוק מהבית, עמדו יפה במבחן ההמשכיות העסקית ( BCP), הזמינות והשרידות במערך התקשורת הארגונית.



נושא זה של שימוש במספר טכנולוגיות לצורך הגברת האמינות, השרידות והזמינות של מערך התקשורת הארגונית, מיושם אצל ארגונים לא מעטים הלכה למעשה בתקשורת הסלולארית. ארגונים אלו, שהתקשורת מהווה מרכיב חיוני בפעילותם השוטפת, הבחינו בחשיבות של ההפרדה בין הרשת המנהלתית הרגילה לרשת המבצעית החיונית בתקשורת הסלולרית הניידת, עקב הנפילות הרבות יחסית של רשתות הסלולר בהשוואה התקשורת הקווית. במקרים רבים, רכשו הארגונים העסקיים הללו מכשירי מירס לעובדים החיוניים בארגון, וזאת גם במידה ולעובד היה מכשיר סלולרי באחת מהרשתות פלאפון, סלקום, ופרטנר. שימוש כזה בשתי רשתות היה הגיבוי הנדרש לניידות העובדים בחרום.

גם הארגונים "הטכנולוגיים", אשר יאמצו רק את הטכנולוגיות החדשות כדוגמת VoBB, VoIP, יגיעו מהר מאוד למסקנה, שלא ניתן לבסס את מערכות התקשורת הקריטיות של הארגון רק על טכנולוגיות אלה. היישום הפשוט והזול יחסית של ה-VoIP, והעובדה שהפרוטוקול הנוכחי של שיחות אינטרנט מאפשר לזייף את זיהוי המשתמש, עלולים בעתיד לחשוף את הארגון לסיכונים מיותרים של חדירה למערכת התקשורת הארגונית. זאת, בנוסף ל"מרעין בישין" אחרים, כדוגמת הונאות המגיעות בשילוב הטלפון לרשת האינטרנט, קבלת SPIT: Spam over Internet Telephony, והודעות פרסומיות ברשת באמצעות טלפונים המחוברים לרשת קולית על גבי האינטרנט (VoIP).

שימוש בטכנולוגיות שונות (כדוגמת TDM, VoBB / VoIP וכד') וממספר ספקי תקשורת, בנוסף לשימוש בטכנולוגיה של עבודה מרחוק על בסיס רשת IP בקשר VPN מאובטח, וכן בטכנולוגיות אלחוט וניידות עובדים, ישפרו באופן משמעותי את רמת האמינות, השרידות והזמינות של מערך התקשורת הארגונית בכל מצב.

על הארגונים העסקיים להכין תוכנית תקשורת בראייה ארוכת טווח כולל תכנון לטווח הבינוני והארוך של תפיסת התקשורת הארגונית, מיפוי הגורמים הקריטיים בארגון, מערך אבטחת מידע ובניית מתודולוגיה מובנית של מערך התקשורת הארגונית עם תסריטים מוכנים לכל מצב, ובמיוחד למצבי חרום, שיגדירו את תהליך התפקוד וההמשכיות העסקית במצבי חרום.