????????? ?
לבנים המפוזרים גם הם לאורך חופי הים התיכון, ולנכדים בבתי הדודות,
שלום מהזקנים שלכם.
רצינו לדווח לכם שנוסעים לחו"ל. אנחנו בדרך ללוד. ?
מתוך הרגל, הגענו לפני הדיילות של אל איטליה.
?
כמקובל אצלנו בארץ, תוך לחץ פיזי מתון התקדמנו אל הדלפק, שלחנו את המזוודות, עברנו את ביקורת הדרכונים וצללנו בים חנויות ה DUTY FREE? ?מחפשים כמו כולם לקנות דברים שמעולם לא רצינו לקנות.
?
אז רק לתזכורת:
פטי מי שמאמין שב DUTY FREE? קונים בזול. ההנחה הבסיסית שרובינו איננו יודעים את המחירים האמיתיים האפשריים במקומות שונים בארץ, וחשוב מזה. - מוכרים לנו בדולרים ששער החליפין שלהם צומח עם הבנקים עד כדי ללכת לאיבוד "טוטאל". לגמרי - בעברית.
?
אבל מה זה חשוב? הרי בלי הקניות האלה כל הטיול בהמשך לא יהיה שווה כקליפת השום. אז קנינו ! מה שבא ליד. כמו כולם.
?
ולכל אלה שביקשו מאתנו והגישו רשימה אין סופית של פריטים לקנות להם, שימו לב ! כאשר נחזור, בואו לעזור לנו לסחוב לכם את הדברים. רצוי לרתום את הנגרר לרכב ועוד רכב אחד עבורנו. אנחנו רוצים לחזור הביתה גם.
?
אתם זוכרים איך כל זה התחיל -
?
באחד הערבים הראשונים של האביב, כאשר בחוץ החל פורח החצב, נפגשנו בחדר מול הטלוויזיה המקרקרת, ותוך רבע שעה הסכמנו שנוסעים לחו"ל ושהיעד המועדף - איטליה.
?? ?
תוך כמה ימים הוצפנו טלפונים ובתאי הדואר ים של חוברות והצעות של כל ???סוכני הנסיעות בארץ הרשומים באיגוד ועוד ?????סוכנים למכירה ישירה.
?
הבנות (זה יותר יפה מלכתוב "הנשים") ניהלו מו"מ אינטנסיבי וקשוח על תאריכים, מחירים ומסלולים, ארוחות, כניסות, ותנאי תשלום, וסגרו עסקה. - טיול לאיטליה. נהדר ! הכל נעשה זמן רב מראש, בלי לחץ, כיאה לאנשים מסודרים המתכננים לעצמם חופש של ממש.
?
במשך כחודשיים הינו ב"דממת אלחוט". ערב אחד, צלצל הטלפון וה??רכז המיעד של הטיול ?התקשר להודיע לנו שהכל בסדר. לדאוג לקחת כובע, מעיל גשם, מטרייה, ולא לדאוג.
?
על עצמו לא הסכים לנדב פרטים מזהים. ?
?
כמה תקלות טכניות עם הכרטיסים, קצת מתח וסוף טוב הכל טוב ואנחנו ... טסים.
?
איטליה זה לא רחוק והקברניט הבטיח שנגיע.
?
פה ושם "כביש משובש" והמטוס רועד ומטלטל, האוכל במסורה, השתייה בהקצבה ובשדה של רומא "פקק" כמו בין ראשון לצומת מסובים ביום א' בשעה 7 ?בבוקר..
?
על המסלול שורה של מטוסים מתקדמים במהירות של צב זקן.
כאשר סוף סוף נעצרנו החלה ריצה מלווה בהוראות פתע, כמו בטירונות.
?
עוד טיסה קצרה מרומא לנאפולי. בקושי הציעו מים. ?
באוטובוס , לבית המלון "שלנו"....MEDITERANO?? צמוד לכיכר העירייה. נחמד. נוח ובגבול הציפיות.
?
אחרי מנוחה ייצאנו לשוטט בעיר. זה לא אירופה. זה נאפולי. כמו בתל אביב אחרי שביתת שירותי התברואה.
?
התחבורה ברחובות, אגדה. מתאימה ביותר לישראלי המצוי.
?
המחירים בשמיים והטיב ניראה בעיני מומחה לא מדופלם כמוני, כ מפוקפק. כאילו לא חידשו את ה"ויטרינות" מאז הביקור האחרון של אילנה כאן, בדרך מארגנטינה לארץ.
?
אכלנו פיצה, טיילנו בקצב איטי עוד כשעה וחזרנו למלון לנוח לקראת המחר.
?
ההמשך בקטע הזה חסוי לנוער ונועד למבוגרים בלבד !
?
**************** ?
?
?
את היום השני, שהיה שבת, התחלנו ללא בעיות.
?????????ארוחת הבוקר כמו שהבטיחו. לא היה שום דבר נוסף על מה שאמרו לנו קודם.
? היו לחמניות, חמאה וריבה. קפה בקומקום רותח שאי אפשר היה לאחוז בו ביד חשופה. חלב. וקוראסונים במספר בדוק פחות אחד, שלא נעז לקחת אתנו. ?
התארגנות קצרה, ולדרך.
?
פומפי. העיר שנחרבה בהתפרצות הר הגעש "וזוב". העיר שהחפירות לשחזור המקום והדהים את המשחזרים. מדהים.
?
בעזרת מדריך מקומי סובבנו ברחובות ובבתים שנחשפו מתחת לשכבת האפר שכיסה אותם באסון הטבע הנורא. עיר לתפארת, שהיתה מקום עליה לרגל של האצולה הרומית ונחרבה תוך שעות. ?
?
המדריך המקומי, באנגלית נפוליטנית, הסביר יפה. המדריך שלנו ספק תירגם ובעיקר השלים. אנחנו המאזינים, הקשבנו. המראה, ההסבר והדמיון יוצרים מציאות עוצרת נשימה ?
?
פרט לכמה רחבות שאולי לא עברנו, הינו בכל המקומות החשובים. ב"פיאצה", ב"שוק החיטה", וב"שוק הצמר", באזורים בהם נערכו מכרזים ומכירות פומביות, וגם בכמה מקומות אינטימיים.
?
הרומאיים לא היו שם. הינו לבד. ואני מודה שזאת הפעם הראשונה שהיתי עם מרים ביחד בסאונה. וגם אילנה אישתי היתה שם. שלושתנו הינו רטובים ופלגי מים זרמו מאתנו ..... כמו בסאונה.
טיפה אחת גלשה אצלי מהחוליה הראשונה למעלה לאורך כל עמוד השדרה, דרך הוואדי התחתון ועד שנשפכה לתוך האגם המוסתר שם לא מגיעה השמש.
זה היה מעצבן אבל בכל זאת... חוויה.
תוך כדי ביקור שכנעו אותי לבקר בחדר ההדרכה של קליניקה "און". יש משהו כזה. הפעם לא שמרו על סודיות המבקרים, כולם ראו את כולם, וכולם נחשפו לעיתונות.
המקום לא מרשים, מעורר גיחוך ומתאים לטירונים שעדיין מאמינים שהתינוקות באים לעולם עם בוא החסידות.
הצייר האלמוני צייר על הקיר את מה שהוא רצה שיהיה לו ולא מה שהיה לו באמת. והתנוחות המוצעות לציבור מתאימות לגלדיאטורים או אתלטים אולימפיים בלבד.
?
ביקרנו במאפיה. מרשים. אני ראיתי בדמיוני את האופים החרוצים, רק חצאית רומית לגופם, לשים בצק, משטחים פיתות על הקרסים הרטובים מזיעה ומדביקים אותם לדפנות התנורים הלוהטים. ואיזה תור בחוץ . כמו בפינת "אבו לפיה" ביפו.
?
והאמת היא, שאחרי שראיתי בדמיוני איך שיטחו את הפיתות על הקרסים חשבתי איך היו עושים את ה"ביגילה". זה היה סוד.
?
מהעיר המשוחזרת ירדנו לאחד ממאה הקיוסקים שבכניסה לאתר, אכלנו גלידה, קנינו גלויות בזמן שלידנו מכרו אותם בחצי המחיר. גם זה קורה. ולא בכינו.
ומשם, שוב לדרך. בכביש עוצר נשימה, מתפס ועולה ומתפתל על צלע הצוקים, במהירות ממוצעת של 100?קמ"ש. סובבים בין עיירות נופש שלאורך המצוק הפונה לים התיכון.
?
הכביש הצר, והמפותל, הדורש נהג סופר זהיר, התחשבות הדדית, סבלנות ורצון טוב של כל הנהגים הנוסעים. לנהג שלנו נתנו ציון "טוב" ועודדנו במחיאות כפיים, בכול פעם שאנחנו פחדנו. הוא מתורגל.
?
ממרומי הכביש, האנשים למטה נראים כדמויות ממעוף הציפור. הבתים כאילו תלויים על בליטה של סלע. הים הכחול עד קצה האופק רגוע כאילו היה זה בד פרוש. רק פה ושם סירות מכל הסוגים והצבעים, רובם נחו מתנדנדות על המים השקטים ורק מקצתם יצרו שובלי מים גועשים בלבן כאילו התאמצו לצייר דגל כחול לבן.
? ?
שקלנו לכתוב לבנים בארץ מכתבים קולקטיביים לפי שיטת הפירמידה. כמו באלבניה. אני כותב לכם. אתם מתקנים את השמות במקומות הרלוונטיים ושולחים לשתי כתובות. הם מקבלים את המכתבים משנים בהתאם וכל אחד שולח לשנים נוספים עד שכולם מקבלים ובא שלום על ישראל. ובינתיים בנים, ד"ש מכולנו לכולכם. הכתובות שלנו על השולחן.
ולפני שאני מסיים כמה דברים שלא הספקתי לעדכן אתכם.
דאגו בבקשה להשקות את העציצים. הדגש על להשקות ולא להציף כמו בפעם הקודמת, שמצאנו גם את הגרניום וגם את הווידיאו עם הטלוויזיה צפים בין הספה למיטה. הפעם תעשו את זה עם כוס ולא עם הצינור מהגינה.
העוגה במקרר טרייה. אימא הכינה אותה עבור השכנה כפיצוי שלא תרגיש עצמה לבד על שאני לא בבית.
ואל תצעקו על הנכדים. הם עושים לכם מה שאתם עשיתם לנו. ואנחנו לא צעקנו. ושימרו על עצמכם.
אנחנו ממהרים להספיק למעבורת שתיקח אותנו ל"קאפרי". האי הנכסף. וכל מי שלא היה ב"קאפרי" הרי כי פשוט לא היה. ?
?
יצאנו מהמלון במשא רגלי, המדריך מניף דגל שהוא מטפחת משומשת במקצת (בלשון המעטה), ואנחנו בעקבותיו.
השייט לאי, כמו כל שיט יש בו משהו מיוחד. זאת סוג של תחבורה שלא נגיש לנו כל יום. לי עצמי היו כמה הזדמנויות אחרות שזכורות לי כמהנות יותר מאשר השיט ממילנו לאי "קאפרי". גם הלוך וגם חזור.
זה היה שיט בלי "טרסה" (מרפסת) פתוחה, בלי חולצה פתוחה ברוח, בלי צילומים וכמעט בלי אויר.
על המזח, זה ליד זה, הדוכנים וחנויות ה"שמונצ'ס" המקבלים פני כל תייר בכל מקום.
האטרקציה הראשונה, המיניבוסים. השתמשנו בהם כדי להגיע לצידו השני של האי ולבקר ב"מערה הכחולה".?
?
הנסיעה בהם, חלום.
אלה מיניבוסים מיוחדים, מאין קופסאות פח צרות, על גלגלים ומנוע חזק. מתאימים ל ??נוסעים מקסימום. מעמיסים כמה שנכנסים. נוסעים במהירות כמעט לא מבוקרת על כבישים דו סטריים שרוחבם הרשמי כרוחב מיניבוס וחצי בלבד.
את הנסיעה הזאת, לא ניתן לתאר. בזה צריך להתנסות. גם אי אפשר לתאר משום שחלק גדול מהנסיעה עוצמים את העניים ומתפללים שלפחות הנהג שלנו יודע מה הוא עושה.
כדי לעבור ממסלול אחד למסלול אחר, הנהג עושה סיבוב כפול סביב כיכר דמיונית, מאין 8 ????כאשר הרכב כמעט נוגע בגגות הבתים הקרובים לכיכר וכל זה במהירות שלא יספיקו הנוסעים להתעלף.
נהגים שלא הצליחו לזהות בזמן את אשר לפניהם, עשויים לנסוע ב"רוורס" עד שימצאו מפרץ מתאים לעצור ויאפשרו לשני רכבים לחלוף זה על פני זה.
מראות הרכב מקופלות. אין להוציא דבר מחוץ לגבולות ה"פח נוע" פן ימרח על גדרות או קירות הבתים שלצידי הכביש.
הנוסעים, חלקם המומים כדי להבין מה מתרחש, חלקם עצמו עיניים והמעיזים הציצו מקסימום בעין אחת..
להפתעתי לא ראיתי תאונות והגענו בשלום לכל המקומות שאמורים הינו להגיע.
?במערה הכחולה" ביקרנו משום שלא יכולנו לאפשר לעצמנו ביזיון. משמע, לחזור לארץ ולספר שלא הינו במערה.
כמו כולם, ירדתי לסירה. עוד בטרם הרמתי את רגלי הימנית, שמעתי צעקה נפוליטנית אמיתית על חשבון האימא שלי ואני נמצאתי בחצי שכיבה, רק שלא במקום הנכון, כנראה. ישראל והבת כבר ישבו על התחת ב"פוזה" שלא זכורה לי בדרך כלל כי מצב טבעי.
התאוששתי, עברתי בכוחות עצמי לקדמת הסירה, השחלתי את עצמי מתחת לקרש העינויים שהיה שם. רגלי הפריעו לי והיו מיותרות. אחרי מאמץ מצאתי עצמי בתנוחה שלא התנסיתי בה מעודי.
את אילנה, האימא שלכם, השכיבו ליד חיים, משתדלת גם היא שלא להכביד. את רגליה הרגשתי בבירור לוחצות - שלא נדע מצרות.
הייתי המום ומבולבל מלהגיב. והנה, ה"ז'לוב" הזה, איש המשוטים, תופש בשרשרת המתוחה לרוחב פתח המערה וב"שוונג" אחד, דוחף את הסירה דרך הפתח הצר תוך כדי שהוא נשכב אחורנית על אילנה אישתי, בלי בושה ממש, ואילנה שוכבת על חיים והנה לכם אורגיה שלמה.
לא האמנתי למראה עיני. ? ?
בפנים המערה, המראה מקסים. אבל השכיבה של ה"זלוב" הזה על אילנה והמהומה שקדמה לכניסה בתוספת מחשבות על הצפוי לנו ביציאה מהמערה לא אפשרו לי להנות.
אני זוכר במטושטש את הצבעים הנהדרים הנוצרים ע"י קרני השמש החודרים אל חלל המערה, משתברים במים ויוצרים מעיין תכלת יפה, בהיר, ונעים הממלא את החלל. ברקע, נשמעים צלילי שיר נפוליטני שלא נגמר משום הזמן הקצר שנמצאים בפנים.
ובאותה דרך עצמה, החוצה אל החופש. אל ההיחלצות מהתנוחות המוזרות שאפילו בסרט "קמה סוטרא" לא ראיתי.
אז מה - מי שהיה ב"מערה הכחולה" ועבר בשלום את פתח ??הסנטימטרים רצוי שינסה דברים חדשים. זאת כמובן לא המלצה גם לא עצה. זאת סתם אמירה - כמו שאומר גידי גוב. סתם!
ולכולנו שלום.
ילדים. חשבנו עליכם. רצינו אפילו לטלפן. המדריך כבר דיבר עם למעלה ממחצית מהצאצאים של הקבוצה. יש לו קו פתוח למרכזת בזק בארץ. הוא לימד אותנו קוד תקשורת שעובד רק עבור מי שמתפלל שחרית (בארבע לפנות בוקר) ולא נוסע בשבת.
לי זה לא מתאים. תיגשו לאימא של מרים והיא תמסור לכם מה שמרים סיפרה לה. וזה יהי הרבה יותר ממה שאנחנו יכולים לספר לכם. מרים תמיד יותר מעודכנת ממני.
ועד שנחזור הסתפקו במכתבים.
השבוע אין ארוחת ערב משפחתית ואני לא רוחץ כלים. אני בחופש. אם אינכם זוכרים איך עושים סלט, יש סרט וידאו. הדגמה מקורית שלי.
?BYE??? מדני.
נ.ב.
יש לכם ד"ש מדוריקה ועדלינה. שתיהן מ"בוטושני". רומניה כמובן. מורות. אצלם קיבלתי ציון גבוה בסיפורת. לא ראו את כתב היד ולפני איות. אמרתי להן תודה.
