כאב בנשים 

השנה הוכרזה על ידי האירגון הבינלאומי לחקר הכאב IASP -INTERNATIONAL ASSOCIATION

   FOR  THE STUDY OF PAIN  כ"שנת הכאב בנשים".הכותרת:   אשה אמיתית ,כאב אמיתי.

מיד נעלבתי. אני חונכתי בחברה שויונית (פחות או יותר) שרתתי בצבא, למדתי מקצוע, מאז ומתמיד

עבדתי התפרנסתי ופירנסתי – אשה עצמאית דעתנית... אני מזוהה עם כאב מעצם היותי אשה? יתרה

מכך – מאז שעמדתי על דעתי – הסבירו לי שהסבל שנשים עוברות, וסת וכאבי מחזור, הריון ולידה,

גברים לא היו עומדים בו. המילדות הותיקות היו מעודדות את היולדות: "לו גברים היו צריכים ללדת –

המין האנושי היה נכחד....."

ואז התחלתי לקרוא את המחקרים שהובילו את הארגון לחקר הכאב להכרזה הכואבת: "אשה אמיתית,

כאב אמיתי". אכן כן, כולנו בני המין האנושי. אבל מינינו – נקבות- הוא שאחראי לשוני, והוא שגורם לנו

להימנות עם כל הנקבות האומללות שוכנות המעבדות (עכברות בעקר) שעזרו לעמיתינו החוקרים להבין

ולהרים על נס את כאבינו.

האשם העקרי מופנה להורמון הנקבי לאסטרוגן – זה שהופך אותנו לנשיות רכות וחלקות – זה שאלה

שנולדו גברים ורוצים להפוך לנשים צורכים אותו בכמויות נכבדות   –  הוא הוא מקור הכאב.

הוא זה שגורם לנו למצבי הרוח, לאי שקט, לחרדות ולדכאונות ובנוסף למיגרנות לפיברומיאלגיה לכאבי

הפרקים לכאבים טמפורומנדיבלוריים וכאבי פנים אחרים.

אבל אולי לא רק הוא הגורם לכל הסבל שאנו חוות. אולי גם עצם השוני הגנטי בכל תא ותא בגופנו.

אנחנו  חוות מחלות בצורה שונה מזכרים,   אנחנו מפרקות ומפזרות את התרופות שאנחנו צורכות באופן

אחר  (פרמקוקינטיקה ופרמקודינמיקה) נשים מגיבות יותר טוב ל   SSRI   בטפול בדכאון. לעומת זאת

תרופות נרקוטיות יעילות יותר בגברים. וכך גם הנטיה להתפתחות של סבילות ותלות בתרופות

נרקוטיות משמעותית יותר בגברים.

השכיחות של רבות מתסמונות הכאב גדולה יותר בנשים : פיברומיאלגיה 1:4 מיגרנה 1:2.5 כאבי פנים

ובעקר בפרק הטמפורו מנדיבולרי 1:2 תסמונת המעי הרגיז 1:2  שכיחות תסמונות הכאב הללו עולה

מאוד בנשים בגל ההתבגרות . חלקן כמו מיגרנות מושפע ממחזור הוסת ומוגבר מאוד בתקופה

הסב-ויסתית . תסמונות הכאב לרוב שוכחות בזמן ההריון (וחוזרות בגדול מיד אחרי הלידה). ורובן גם

פוחתות עם הבלות, למרות שהבדלי השכיחות בין המינים בתסמונות הכאב במבוגרים וקשישים לא

נחקר.

למרות צער בעלי החיים השמוש בהם במעבדה לחקר הכאב מאפשר טכניקות כמו מניפולציות גנטיות,

רישום אלקטרופיזיולוגי חודרני, ומתן תרופות נסיוניות. ובמקרה של מחקרים של זכרים מול נקבות –

חיות מעבדה אינן מעוררות את כל הסטיריאוטיפים בחשיבה המגדרית שלנו ולכן המסקנות חפות

מהטיות סוציאליות- תרבותיות. והמסקנות הן שנקבות סובלות יותר מכאב. עכברות נקבות מלקקות

מהר יותר את כפות הרגלים כשמעמידים אותם על פלטה לוהטת (HOT PLATE TEST) ונשים בנסוי

במתנדבים אנושיים (לעומת בעלי חיים מנודבים) מוציאות מהר יותר מגברים את אצבען מתוך מי קרח..

כשמדובר בבני אדם יש כמובן גם רקע נפשי חברתי ותרבותי לתחושות ולתגובות שלנו בכלל ועל אחת

כמה וכמה בכאב. ההבדלים כפי שהוצגו עד עכשיו היו בין זכרים ונקבות במובן הפיסיולוגי אבל גם

המגדר משפיע על תחושת הכאב.

המגדר הוא הגדרת המיניות הפסיכוסוציאלית של אנשים. למשל טרנסבסטיס שהם מבחינה פיסיולוגית

גנטית גברים האם התגובות שלהם לכאב ידמו לתגובות נקביות או זכריות- השאלה הזאת טרם נבדקה.

אבל: בסקר שנעשה בגברים טרנס-סקסואלים (גברים שהפכו לנשים באמצעות טפולים הורמונליים

ונתוחים פלסטיים) לאחר שנה מהתחלת היפוך המיגדר (טפול באסטרוגן ואנטי-אנדרוגן) התפתחו בכ

30% תסמונות כאב: כאבי ראש ומיגרנות כאבים בשדים וכאבים מוסקולוסקלטליים. לעומתם

בטרנססקסואלים נשים שהפכו לגברים: בחלק מהנשים (כ 50% ) שסבלו מכאב כרוני- הכאב שכך עם

הטפול האנדרוגני. הסקרים נעשו באוכלוסיות קטנות בינתים – אבל נכרת מגמה שההפיכה לאשה –

כנראה תוספת האסטרוגן והאנטי-אנדרוגן או לחלופין ההורמונים האנדרוגנים משפיעים על הנטיה

להתפתחות תסמונות כאב.

הארגון לחקר הכאב יצא עם המלצות לנהול מחקרי כאב בעתיד. ההמלצות שנכתבו עי קבוצת ענין

מיוחדת בנושא מין מגדר וכאב. במחקרי כאב צריכים תמיד להבדיל בין זכרים ונקבות . ובנקבות חייבים

בדיקת רמת הורמונים וציון של תזמון הנסוי לגבי המחזור) כמו כן כפועל יוצא מהשוני בין זכרים ונקבות

הם מציעים לבדוק כל דבר לגבי כל מין בנפרד ובעקר לגבי טפולים ותרופות.

המאפיין את תסמונות הכאב בנשים ופיברומיאלגיה בפרט הוא רבוי תסמונות כאב המופיעות בו-זמנית;

המעי הרגיז כאבי מפרקים בעקר המפרק הטמפורו מנדיבולרי מיגרנות דיסמנוריאה ועוד.
 

איננו יודעים את הסיבה להתפתחות התסמונת – ההנחה היא שמדובר ברגישות יתר של מערכת העצבים

המרכזית וכתוצאה מכך כל גרוי קל גורם לכאבים עזים.פיברומיאלגיה איננה מחלה ניוונית וגם איננה

פרוגרסיבית היא רק מתבטאת בסבל מתמשך בגלל הכאב שמתלוים לו תמיד דכאון וחרדה ( יש

הגורסים שהדכאון הוא שגורם להופעת התסמונת מלכתחילה).

תסמונות כאב כרוני באיזור האורו גניטלי הן שכיחות בנשים. המצב יכול להתבטא בכאבי אגן כרוניים,

כאב כרוני בשלפוחית השתן או באיזור הנרתיק והפות ולעתים שילוב של המצבים האלה. המנגנונים

שגורמים להופעת הכאב אינם ברורים ולכן יש הסברים רבים ל"איך ולמה זה הופיע" יש נטיה לקשור את

הכאבים לטראומות בעבר כולל לידות טראומטיות ותקיפות מיניות .

סינדרומי הכאב האלה יכולים להופיע בכל קבוצת גיל, הופעתם מלווה בתחושת מבוכה ואשמה, בעקר

בגלל ההפרעה בתפקוד המיני שמופיעה בעקבותיהם וכן ההפרעה בתפקוד מע העכול והשתן שמחמירים

את קשיי החולה.
 

לסכום: הנשים שעד היום זכו להגדרה המחמיאה המין היפה והפחות מחמיאה המין החלש מוגדרות

באופן מדעי מחדש כ"מין הכאוב".

ערכה: חיה  יוסף