הפעם אני רוצה להתייחס לתאונות דרכים.
מספר תאונות הדרכים הוא גבוה מאוד, טיפול המשטרה בנושא הוא גרוע ולרוב לא ענייני.
המשטרה מעדיפה לבזבז הרבה כוח אדם על נושא המהירות, לפי הנוחות של תפישת העבריין ולא לפי הצרכים החשובים יותר, כגון נוכחות מסיבית יותר בכבישים אדומים, ותגובה מהירה לדיווחים על נהגים שמתפרעים בכבישים.
אבל השאלה העיקרית, היא מהו הדבר שהכי משפיע על הגורם האנושי שגורם לאיבוד עשתונות, ולתאונות.
מחפשים אצלנו הרבה תירוצים כמו שימוש בטלפון נייד. נכון ששיחת טלפון עלולה לגרום לחוסר ערנות, אך היא רק אחד מהגורמים, ולדעתי, זה כשלעצמו לא הגורם עיקרי. אז מה כן משפיע על הנהג הישראלי?
לחץ ועצבנות.
הגורמים לכך הם לדעתי, 1) יותר מדי מהדורות חדשות בזמן קצר. כל חצי שעה אנו מקבלים מהדורת חדשות, שבד"כ מספרת על ארועים קשים וכואבים, וכן דברים מעצבנים, הגורמים מיידית לעליית לחץ הדם. מספיק שמישהו יחתןך אותך באותו רגע, כדי שתהיה כל כך עצבני, ותנהג בצורה מסוכנת.
אותו דבר אפשר לומר על שיחת טלפון מכעיסה. לא חשוב אם הנהג מחזיק את הטלפון ביד או שהוא משתמש בדיבורית. לחץ הדם מזנק לשמיים והרצון להתפרץ גבוה.
2) התנהגות הנהגים האחרים בכביש. חוסר הסבלנות שקיים בכביש וחוסר הפירגון זועק לשמיים. כולנו מכירים את הצופר שנשמע אלפית השנייה לאחר שהאור התחלף לירוק והרכב שמקדימה עוד לא זז. הלחץ דם שוב עולה לשמיים, ולפעמים הנהג המפחד לשמוע את הצופר, מקדים קצת את יציאתו, ושוב יש סכנה לתאונה.
3) הגישה של "לי זה לא יקרה". הרבה נהגים מוותרים מראש על הזהירות בהנחה שהנהג השני יתקן במקרה חרום, וחוץ מזה "הכביש של אבא שלי", ואני רשאי לעשות בו כרצוני.
ההרגשה עלולה להתחזק אצל נהגים שמצליחים לעשות דברים מסוכנים בלי שיקרה כלום, והביטחון העצמי המופרז, גם הוא מסוכן.
4) רמת הכבישים שהיא קטסטרופה, ועוזרת לטעויות להיות גדולות ומסוכנות יותר.
5) לא מלמדים בשיעורי נהיגה, נהיגה בשעת חירום, ומה לעשות, ואיך להימנע ממצב מסוכן. לא מלמדים להתחמק מתאונות. מה שכן מלמדים איך להדחף לכביש, ולא איך לתת למישהו אחר להשתלב בתנועה ( אני פעם נכשלתי בטסט מכיוון שהבוחן החליט, שהעובדה שנתתי למישהו אחר להשתלב בתנועה, למרות שזכות הקדימה היתה שלי, בטענה שזה מראה על חוסר ביטחון...). הרבה פעמים נהגים מאחורי צפרו לי בעצבנות, כאשר איפשרתי למישהו להשתלב בתנועה, שלא בתורו.
בארצות הברית וקנדה יש למשל תמרור עצור לכל הצדדים שמטרתו לאפשר מעבר לכל רכב בתורו, עפ"י סדר הגעתו לצומת. בארץ, לצערי, זה בחיים לא יעבוד...
אני מציע, לנסות להילחם בעצבנות הנהגים.
כדי לעשות זאת הייתי מציע:1) לצמצם את מס` מהדורות החדשות ברדיו, ולצמצם את תדירותן, או לשדרן רק ברשת אחת, כך שמי שלא רוצה, לא ישמע אותן.
2)לתת ליותר ניידות משטרה להסתובב בכבישים ולגרום לנהגים להיזהר יותר
3) להציב יותר מצלמות, לא רק בצמתים או עם רדאר, אלא בכל המקומות המועדים לפורענות.
4) לתת עדיפות עליונה לתיקון הכבישים.
5) לאסור על המשטרה להציב רדאר במקומות שבהם הרכב הנעצר, או הניידת עצמה, מסכנת את התנועה.
6) לאסור על צפירה, שלא לצורך.במיוחד ברמזורים.
ולאכוף את זה.
7) ללמד את הנהגים, ובני שיחם, שאפשר להתלונן בטלפון, גם אחרי הנסיעה. לא להתקשר לאדם שנמצא באמצע נהיגה כדי לכעוס עליו או להכעיס אותו.
8) להמציא מתקן, (אולי על ההגה)
שימדוד את לחץ הדם של הנהגים, ויתריע כשהוא גבוה מדי, כדי שירגעו לפני שימשיכו לנהוג.
9) לחבר למכוניות של נהגים בעלי עבר עשיר של עבירות, מתקן כמו שיש למשאיות ולמטוסים, שיעקוב אחרי נהיגתם, ובמידה וימשיכו לנהוג בצורה גרועה, יאבדו את רשיונם.
10) לצ`פר נהגים אדיבים. כמו שהמשטרה מענישה נהגים לא זהירים, כך היא צריכה לחזק התנהגות אדיבה, כדי לנסות ולהפוך אותה לנורמה.
אי אפשר למנוע לגמרי את תאונות הדרכים, רובם נגרם משנייה אחת של חוסר תשומת לב, אבל אפשר לצמצם אותם. צריך לחפש דרכים חינוכיות, ולעודד נהגים לנהוג בצורה רגועה יותר.
אנחנו צריכים ללמוד לנהוג בסבלנות, ולהתייחס בכבוד לשאר הנהגים.
מספר תאונות הדרכים הוא גבוה מאוד, טיפול המשטרה בנושא הוא גרוע ולרוב לא ענייני.
המשטרה מעדיפה לבזבז הרבה כוח אדם על נושא המהירות, לפי הנוחות של תפישת העבריין ולא לפי הצרכים החשובים יותר, כגון נוכחות מסיבית יותר בכבישים אדומים, ותגובה מהירה לדיווחים על נהגים שמתפרעים בכבישים.
אבל השאלה העיקרית, היא מהו הדבר שהכי משפיע על הגורם האנושי שגורם לאיבוד עשתונות, ולתאונות.
מחפשים אצלנו הרבה תירוצים כמו שימוש בטלפון נייד. נכון ששיחת טלפון עלולה לגרום לחוסר ערנות, אך היא רק אחד מהגורמים, ולדעתי, זה כשלעצמו לא הגורם עיקרי. אז מה כן משפיע על הנהג הישראלי?
לחץ ועצבנות.
הגורמים לכך הם לדעתי, 1) יותר מדי מהדורות חדשות בזמן קצר. כל חצי שעה אנו מקבלים מהדורת חדשות, שבד"כ מספרת על ארועים קשים וכואבים, וכן דברים מעצבנים, הגורמים מיידית לעליית לחץ הדם. מספיק שמישהו יחתןך אותך באותו רגע, כדי שתהיה כל כך עצבני, ותנהג בצורה מסוכנת.
אותו דבר אפשר לומר על שיחת טלפון מכעיסה. לא חשוב אם הנהג מחזיק את הטלפון ביד או שהוא משתמש בדיבורית. לחץ הדם מזנק לשמיים והרצון להתפרץ גבוה.
2) התנהגות הנהגים האחרים בכביש. חוסר הסבלנות שקיים בכביש וחוסר הפירגון זועק לשמיים. כולנו מכירים את הצופר שנשמע אלפית השנייה לאחר שהאור התחלף לירוק והרכב שמקדימה עוד לא זז. הלחץ דם שוב עולה לשמיים, ולפעמים הנהג המפחד לשמוע את הצופר, מקדים קצת את יציאתו, ושוב יש סכנה לתאונה.
3) הגישה של "לי זה לא יקרה". הרבה נהגים מוותרים מראש על הזהירות בהנחה שהנהג השני יתקן במקרה חרום, וחוץ מזה "הכביש של אבא שלי", ואני רשאי לעשות בו כרצוני.
ההרגשה עלולה להתחזק אצל נהגים שמצליחים לעשות דברים מסוכנים בלי שיקרה כלום, והביטחון העצמי המופרז, גם הוא מסוכן.
4) רמת הכבישים שהיא קטסטרופה, ועוזרת לטעויות להיות גדולות ומסוכנות יותר.
5) לא מלמדים בשיעורי נהיגה, נהיגה בשעת חירום, ומה לעשות, ואיך להימנע ממצב מסוכן. לא מלמדים להתחמק מתאונות. מה שכן מלמדים איך להדחף לכביש, ולא איך לתת למישהו אחר להשתלב בתנועה ( אני פעם נכשלתי בטסט מכיוון שהבוחן החליט, שהעובדה שנתתי למישהו אחר להשתלב בתנועה, למרות שזכות הקדימה היתה שלי, בטענה שזה מראה על חוסר ביטחון...). הרבה פעמים נהגים מאחורי צפרו לי בעצבנות, כאשר איפשרתי למישהו להשתלב בתנועה, שלא בתורו.
בארצות הברית וקנדה יש למשל תמרור עצור לכל הצדדים שמטרתו לאפשר מעבר לכל רכב בתורו, עפ"י סדר הגעתו לצומת. בארץ, לצערי, זה בחיים לא יעבוד...
אני מציע, לנסות להילחם בעצבנות הנהגים.
כדי לעשות זאת הייתי מציע:1) לצמצם את מס` מהדורות החדשות ברדיו, ולצמצם את תדירותן, או לשדרן רק ברשת אחת, כך שמי שלא רוצה, לא ישמע אותן.
2)לתת ליותר ניידות משטרה להסתובב בכבישים ולגרום לנהגים להיזהר יותר
3) להציב יותר מצלמות, לא רק בצמתים או עם רדאר, אלא בכל המקומות המועדים לפורענות.
4) לתת עדיפות עליונה לתיקון הכבישים.
5) לאסור על המשטרה להציב רדאר במקומות שבהם הרכב הנעצר, או הניידת עצמה, מסכנת את התנועה.
6) לאסור על צפירה, שלא לצורך.במיוחד ברמזורים.
ולאכוף את זה.
7) ללמד את הנהגים, ובני שיחם, שאפשר להתלונן בטלפון, גם אחרי הנסיעה. לא להתקשר לאדם שנמצא באמצע נהיגה כדי לכעוס עליו או להכעיס אותו.
8) להמציא מתקן, (אולי על ההגה)
שימדוד את לחץ הדם של הנהגים, ויתריע כשהוא גבוה מדי, כדי שירגעו לפני שימשיכו לנהוג.
9) לחבר למכוניות של נהגים בעלי עבר עשיר של עבירות, מתקן כמו שיש למשאיות ולמטוסים, שיעקוב אחרי נהיגתם, ובמידה וימשיכו לנהוג בצורה גרועה, יאבדו את רשיונם.
10) לצ`פר נהגים אדיבים. כמו שהמשטרה מענישה נהגים לא זהירים, כך היא צריכה לחזק התנהגות אדיבה, כדי לנסות ולהפוך אותה לנורמה.
אי אפשר למנוע לגמרי את תאונות הדרכים, רובם נגרם משנייה אחת של חוסר תשומת לב, אבל אפשר לצמצם אותם. צריך לחפש דרכים חינוכיות, ולעודד נהגים לנהוג בצורה רגועה יותר.
אנחנו צריכים ללמוד לנהוג בסבלנות, ולהתייחס בכבוד לשאר הנהגים.
לוחם צדק במאבק אבוד נגד מערכת המשפט הגרועה
blog.tapuz.co.il/rodeftsedek1
blog.tapuz.co.il/rodeftsedek1
