פרזנטציה מנצחת פחד קהל 

על מרצה טוב להכיר ולחוש את הקהל, לאיזה חלק באישיותו לפנות ומתי נכון לעבור בין פניה להגיון , לרגש, או לדמיון בהתאם לנדרש. אדם העומד מול קהל נבחן ביכולת שלו להתגמש בהתאם למצב, להגיב מהר,  לעבור ממצב למצב ולהשתנות בהתאם לנדרש ברגע נתון.
המאמר עוסק בגישה ייחודית לפיתוח היכולות האלה.   דע את הקהל שלך הדימוי הבא ממחיש כיצד על השחקן העומד על הבמה 'לחוש' את האינטראקציה שלו עם הקהל: דמה עצמך לרגע כאילו אתה שחקן העומד על במה מול קהל. כל אחד מהאנשים היושבים בקהל זורק אליך חוט. אתה אוסף את כל החוטים לצרור אחד ומחזיק אותו בידך. המשימה שלך בכל מהלך ההופעה היא, שהחוטים שנמשכו אליך מהקהל יישארו מתוחים. בכל פעם שאתה חש בירידה במתח, כשאחד או יותר מהחוטים נהיה רפוי עליך מיד להגיב למצב, כדי להחזיר את החוטים למצבם המתוח. איך עושים זאת? קודם יש ליצור את ה'חוטים', את החיבור לקהל. השחקן יוצר קשר עין עם כל אחד מהאנשים בקהל ומחבר אותו אליו. אם מדובר בקהל גדול, עליו להביט אל כל הקהל, כך שכולם יהיו ממוקדים בו. הפעולה הזאת היא למעשה סוף של תהליך ההכנה. ברגע שהשחקן נכנס לבמה ועומד עליה, הוא כבר משפיע על הקהל שלו, או כפי שאני מכנה זאת, "שם אותו על תדר מסוים". הקהל נמצא על התדר שאליו כיוון השחקן. מדובר בתהליך שקורה בשבריר של שנייה. זה המגע הראשון שנוצר עם הקהל, והוא דו-צדדי. השחקן מציג את עצמו לקהל וממצב אותו במצב תודעה מסוים. כשאתה מופיע מול קהל. אתה צריך להתאים את ההופעה שלך, את הפרפורמנס שלך, בהתאם למשימה שלך ולקהל שמולך. כשאתה מבין תהליכים ומודע להם, ביכולתך להשפיע עליהם ולכוון אותם. במידה שיש לך את היכולת להשתנות, יש לך חופש בחירה. כשאתה מכיר רק דרך אחת ויודע לפעול באופן מסוים בלבד, לא קיימת בעבורך היכולת לבחור.   הכרת הקהל תעזור לך להחליט על איזה תדר לשים אותו. על השחקן לשמור על כך שהקהל תמיד יהיה במתח, לשמר את הסקרנות של הקהל ורצונו לדעת מה הלאה, כדי שיהיה לו מעניין.   אנחנו יכולים להחליט  ולהשפיע על התדר  בו יהיה הקהל במהלך ההופעה: אם אנחנו רוצים שיהיה משועשע, עליז ושמח ויצחק הרבה, אזי נפתח את ההופעה בהומור, בכמה בדיחות, וכשהוא 'מכויל', הוא יצחק ביתר קלות גם מכל שטות , כי הצלחנו לפתוח לו את מנגנון הצחוק. אם אנחנו רוצים שהקהל יהיה רציני וקשוב, עלינו לסקרן אותו ולהפתיע אותו. אם אנחנו רוצים שהקהל ישנה את דעתו במהלך ההופעה או כתוצאה מההופעה, כמו באסיפות פוליטיות, או בהרצאות למכירה, כשמטרתנו לגרום לקהל לקבל החלטה להצביע בעבור מועמד מסוים או לקנות את מוצר מסוים, הרי שעלינו להלהיב אותו, לרכוש את אמונו ולגעת ברגש שלו.   פנייה להיגיון, לרגש, לדמיון כשאנחנו פונים לקהל, חשוב שנדע לאיזה 'חלק באישיותו'  אנחנו מעוניינים לפנות: להיגיון שלו, לרגש שלו או לדמיון שלו? בהרצאה או בהופעה מתנהלת התקשורת בין הדמיון של העומד על הבמה, לבין הדמיון של כל איש בקהל שמולו. המופיע מתאר דברים ומעבד אותם בדמיונו. מזמין  את הדמיון של השומע, אנחנו רוצים להזמין לדמיון של השומע את הדברים שיתאימו לנו. כשאפנה לרגש של האדם היושב בקהל, אצליח 'לגעת' בו. כאשר אנחנו מעבירים לדמיון של הצופה את העולם המקצועי שלנו ואת הידע באופן רציונאלי כדי שיעבד אותם בעזרת כלי החשיבה שלו, הוא מיד מפעיל את מנגנוני השיפוט והבקרה שלו. בכך נוצר מעין ויכוח דמיוני בינינו. הוא בודק מה הוא מקבל, מה נכון ולא נכון על פי דעתו, ו"מלביש" את הדברים על תבניות שיש לו במוח, המבוססות על ידע קודם. 
המהות של הלמידה הקוגניטיבית היא הוספת ידע חדש על הידע הקיים. עובדות, נתונים, ניתוחים, משמעויות, כל אלה מוטמעים בעולם הידע הקיים, עם התבניות והרקע של הלומד. במקרה הזה מתאפיין התהליך של דו-שיח עם הרבה התנגדויות.
כאשר אני פונה לרגש, כאמור, שם זה 'נוגע' באופן ישיר וכך ההשפעה רבה מאד.הדוגמה הטובה ביותר להמחשה היא בדרך שבה אנו מספרים סיפור. כשאני מספרת סיפור בצורה נכונה, בונה בדמיון עולם עם פרטים רבים ומפעילה את הרגש, הרי שהשומע מקבל את המסר באופן מידי. מדוע? מכיוון שהמפה הרגשית של כולנו זהה. כולנו מבינים מה מרגיש אבא וילד, מהו סבל, מהו עצב, מהי שמחה וכו'. הלב פתוח כשאני עובדת על הרגש. אני פונה אל הדמיון, הוא מפעיל את הרגש, יש פתיחות והזדהות, ואין התנגדויות.   דרך מאד יעילה  להעביר מסר היא "להלביש" אותו על סיפור, וכך הם ייכנס ישר ללב, בדרך המלך. החיבור אל עולם הדמיון יוצר במוחם של אנשים תמונות חדשות, שמביאות לראייה חדשה ולגישה חדשה. הסיפור הוא אחד הכלים החשובים העומדים לרשות הפרפורמר. אם ידע לשלב סיפורים תוך כדי הפרזנטציה, יוכל להעביר הרבה מאד מסרים לאנשים, ללא התנגדויות מצדם.   על מרצה טוב לדעת לחוש את הקהל, ולעבור בין התחומים השונים בהתאם לנדרש, על פי תגובות הקהל. אדם העומד מול קהל נבחן ביכולת שלו להתגמש בהתאם למצב, להגיב מהר, לעבור ממצב למצב ולהשתנות בהתאם לנדרש ברגע נתון.   תיאום מלל, קול ושפת גוף - ליצירת אמינות אדם העומד מול קהל לא יכול להיות מלאכותי. הוא אינו יכול לשקר, שכן האמת יוצאת מיד לאור. הקהל קולט מיד את מצבו של העומד מולו.  כשאדם מופיע מול קהל, הוא 'משדר' בשלושה מישורים: במלל, בתדר של הקול ובשפת הגוף. בשלושת התחומים הללו יעבור המסר,  רק אם האדם יהיה אמיתי,  אותנטי, ההופעה שלו תהיה אמינה.

 כשיש פער וחוסר תיאום בין התכנים הנאמרים לבין מה שהוא משדר בשפת הגוף או בתדר של קולו, הקהל מיד קולט את זה. גם אם הקהל לא יידע מה לא בסדר, הרי שבחושיו הוא ירגיש מיד שההופעה של העומד מולו לא משדרת אמינות.

כדי שהמסר יועבר בצורה עוצמתית, אנחנו לומדים כיצד לשלב את האנרגיה הקולית, את שפת הגוף ואת התוכן לכדי דבר אחד שלם ומרוכז יחד. כל תנועה שאנחנו עושים על הבמה, כל שינוי בתנוחה, גם היא צריכה להיות מודעת ומדודה. כשאנחנו זזים, פירוש הדבר שמשהו זז במסר. מרצים המרבים להלך אנה ואנה ולהשתמש בתנועות ידיים וגוף יתר על המידה, מעייפים את הקהל ומפריעים לעצמם. לפעמים משתמשים מרצים בתנועות תזזיתיות על הבמה כדי לא להיות מונוטוניים. בהנחה (מוטעית) שזוהי הדרך להשיג את עניין הקהל, הדרך הנכונה  היא על ידי כך שיהיה מעניין וירתק את קהל שומעיו במה שהוא אומר. כמו כן חשוב לאיזה חלק אצל הקהל פונה המרצה - לדמיון, לרגש או להגיון. לכל חלק ידבר באופן שונה. כשידבר לרגש יוכל להיות אינטימי ולהנמיך את הקול, או להיות מאד נלהב ולדבר בפאתוס. אם  פונה לדמיון, עליו להביא פרטים רבים: תיאורי צבעים, ריחות, מראות וכד', הגורמים לו להישמע מעניין ורב-גוני ולעורר את החושים. בפנייה להיגיון יביא הפרפורמר עובדות ונתונים, שלא בכדי קוראים להם 'יבשים'. כאשר אתה מוציא את הדברים מתוכך, כשהכול מחובר אצלך - גוף-קול וראש, הרי שהמסר שלך מקבל משמעות וכוח.. כדי להמחיש זאת  אנו עוברים בתהליכי הלמידה  תרגול  של העברת מסרים ללא מילים. יותר מהתכנים שאנו מספרים, קולט הקהל את מה שאנחנו משדרים באמצעות שפת הגוף והקול.   הטקסט הוא רק חלק קטן מהמסר הופעה טובה היא רצף של פעולות, שבכל פעולה ברור לנו מה מניע אותנו, מה אנו רוצים להשיג, מה הכוונה שלנו, מה המכשולים שלנו, מה המעצורים שלנו, ומה אנחנו עומדים לעשות. ברור שכול הפעולות הללו הן פועל יוצא של עולם הרגשות שלנו. כך נוכל להגדיר מה אנחנו מרגישים בכל רגע נתון, וכיצד כל זה יכול לבוא לידי ביטוי על הבמה. בנוסף, נגדיר עם איזו אנרגיה אנחנו פועלים, ומה רמת המתח הרצויה לנו בגוף, כדי שתתאים למסר ולמטרה. הרגשות שלנו באים לידי ביטוי בתדר הקול שלנו, באנרגיה שאנחנו מקרינים ובשפת הגוף. די כי נרגיש את כל אלה, כדי שהגוף שלנו ישדר את זה. בשלב הזה מגיעים לטקסט. אנחנו יודעים שמרבית המסר עובר בשדר הלא מילולי שלנו, כשהטקסט מהווה אולי 25% מהמסר. כאשר שפת הגוף (או התת-טקסט) שלנו מגובשת בעוצמה פנימית חזקה, והשדר שלנו מגובש, כל שנותר הוא "להלביש" על כל אלה את הטקסט, ואז אנחנו מבטיחים כי ייצא מאתנו מסר אחיד, ברור, עם עוצמה וכריזמה.   דיאלוג אנרגטי עם הקהל הדבר המקסים בהופעה מול קהל, הוא הדיאלוג איתו. אמנם הבמה שלי והקהל הוא השומע, הצופה, אבל כל מה שמתרחש על הבמה קורה למען הקהל, ונועד להשפיע עליו ולחולל אצלו שינוי. הדיאלוג מתחיל אצל הפרפורמר  שעל הבמה. המשימה המוטלת עליו היא לסקרן את הקהל, לגרום לו להיות מרותק ולהחזיקו במתח לקראת ההופעה. כמו כן על הפרפורמר לחבר אליו את כל היושבים בקהל, ולתת לכל אחד ואחד מהם את ההרגשה שהוא פונה אליו באופן אישי. דבר חשוב נוסף: על הפרפורמר לפנות אל עולם הרגש והדמיון של הקהל, כי שם תתרחש הדרמה האמיתית... כדי לעשות את כל אלה, הפרפורמר חייב לבנות עולם דמיוני על הבמה, לעבור חוויות על הבמה, להתרגש, להקרין את האנרגיה אל הקהל, להיות קשוב ופתוח, ולקלוט את האנרגיה המוחזרת אליו מהקהל כדי לגייס אותה להמשך הפעילות. וכך, בגלים מעגליים, לנהל דיאלוג סמוי עם הקהל, במקביל להופעה שלו.   לחיות על הבמה כדי לרתק את הקהל ולהשאיר אותו דרוך ומסוקרן, עלינו כאמור לעבוד על הרגש, עם הדמיון שלנו. אם נצליח לשמור על גיוון ורעננות, כך שבכל הופעה יהיה משהו חדש ומרענן שיפתיע גם את האדם המופיע עצמו, הרי שהמסר יעבור בצורה הטובה ביותר. הפרפורמר חייב לחיות על הבמה ולעבור חוויות על הבמה, אחרת הסיפור שלו לא יעבור לקהל. כשאני מספרת סיפור, אני צריכה להיות שם בדמיון, כשאני מתארת אירוע אני צריכה לחיות אותו על הבמה, להחיות את הדברים, להיות שם. שכל הדברים יעברו דרכי. כשאני על הבמה, אני רואה כיצד הקהל מגיב לדבריי. אם הוא מתרגש איתי, אם הוא מביט בפניי, בעיניי. עליי להיות קשובה כל הזמן לאינטראקציה שנוצרת ביני לבין הקהל ולהחזיק באותם "חוטים" בלתי נראים שהזכרתי קודם, ולהרגיש עד כמה הם מתוחים ומדי הם מתרופפים ועליי לחזקם מיד. בהתאם, אוכל להחליט עם מה להמשיך, מה מדבר יותר לקהל, מה מרגש אותו, אדע לעשות הפסקות במקומות הנכונים אם יש צורך לתת זמן כדי "לעכל" את מה שאמרתי. אם משהו מפריע, עליי להגיב מיד, כדי שלא יהיה מצב שהקהל יישאר זמן רב מדי באי ודאות, יתחיל לשאול שאלות ויצא מריכוז. עליי לקלוט את הדברים ולהגיב רגע לפני שהם קורים. את כל אלה נלמדים בקורס הופעה כובשת: להקשיב, "לקרוא" אנשים, "לקרוא" מצבים, להיות מודעים לעצמנו, וכיצד לעשות את החיבור.   אם המצגת טובה דיה – לשם מה צריך את המרצה? היום נהוג במקומות העבודה להציג מצגות בזמן ההרצאות. לפני המרצה לוח גדול, ועליו מוקרנים נתונים וסכמות בעזרת גרפיקה מדהימה. רוב האנשים המעבירים הרצאות מול הקהל מניחים, שאם המצגת טובה דיה, הרי שהיא עושה את מרבית העבודה. על פי רוב המציגים אינם תופסים עצמם כפרפורמרים, אלא כמי שמסייעים למצגת לעבור. גישה זו בטעות יסודה.   על המציג להחזיק את ההופעה מול הקהל. אם הטבלה שמופיעה במצגת מספיק ברורה, לשם מה צריך את האדם כמציג? מה התרומה שלו? מדוע עליו להימצא שם מלכתחילה? התרומה של המציג מתבטאת ביכולת שלו לדבר לדמיון של האנשים ולרגש שלהם. על ידי כך, ביכולתו לרתק אותם. לכשיעשה זאת, יבין בוודאי עד כמה הופעה שכזאת חזקה הרבה יותר מהמצגת. התפקיד של המרצה הוא להביא את הקהל לרצות להתעניין בחומר המועבר על ידי המצגת.     כמרצה עלי להבין שאני פרפורמר, שהקהל מולי עומד לקבל ממני מה שלא יוכל לקבל בלעדי. אני אעניק לו חוויה ייחודית. אבל לא אחליף תפקידם של ספר, מצגת או חומר לאיסוף באינטרנט. אני אעשה מה שהאמצעים האחרים לא יעשו. מה ייחודי בהופעה שלי? פנייה לרגש, לדמיון, והמעבר ביניהם.     איך להשתחרר מפחד קהל ?   ע"פ מחקרים פחד קהל הוא הפחד הנפוץ ביותר אחרי פחד מוות , הידעת - האמת היא שלמרבית האנשים יש פחד קהל בעוצמה זו או אחרת ,  החוכמה היא להתמודד עם פחד זה ולהצליח להסב את האנרגיה של הפחד לעוצמה. איך עושים זאת ?  הפחדים והחששות שלנו הם החסמים והבלמים העיקריים בחיינו, בכל תחום. פחד נובע מתוך חוסר ביטחון, חוסר ודאות, וחשש מהבלתי ידוע, וגם מהחשש פן לא נדע להגיב נכון ותתרחש קטסטרופה. לכן, כשאנחנו רוצים לטפל בפחד, עדיף להתמקד בחיזוק אותם יכולות וכישורים שבהם ניחנו, ולהאמין בעצמנו וביכולות שלנו להתמודד ולהצליח. אלה ימנעו, לפחות יפחיתו את הפחד.   מהו פחד קהל? פחד קהל / במה נובע על פי רוב מהחשש פן ניקלע ל'בלק אאוט', למצב שבו נשכחת את הטקסט, לא נדע מה לעשות ומה לומר, ונעמוד נבוכים ומבוישים מול הקהל שלנו. פחד במה יכול להתבטא בתופעות פיזיות - תחושות שונות בגוף כמו חולשה ברגליים, נשימות לא סדירות, אי שקט ותנועתיות יתר, הזעה, אדמומיות בפנים, 'פרפרים בבטן', בלוק בבטן, תחושה של מחנק, שיתוק. אלו הן תופעות טבעיות, שניתן לטפל בהן בכמה מישורים: במישור הגופני – במקרים שבהם אצורה בגוף אנרגיה עודפת, ניתן לערוך תרגילים של קפיצות וריצות, לשחרר את האנרגיה בצורה של צעקות, או לעשות תרגילי נשימות לריכוז והתרגעות. גם במצב שבו אנחנו משותקים וחסרי אנרגיה, נעשה פעילות גופנית כמו קפיצות, רצה במקום, כדי למלא את המצברים באנרגיה.   שחקנים מנוסים וותיקים מספרים על פחד במה שלא השתחררו ממנו גם אחרי 30 שנה של הופעה מוצלחת, אך הם יודעים כיצד להתמודד איתו בכל פעם לפני שהם עולים על הבמה. הם למדו כיצד לקחת את האנרגיה של הפחד ולעשות לה הסבה לעוצמה על הבמה. אנחנו מאמצים את הכלי, הזה ולומדים להשתמש בחוכמה. . עלינו לרכוש את היכולת להופיע על הבמה, ליהנות מעצם ההופעה ומהדיאלוג עם הקהל, ולאהוב את הבמה, את זרימת האדרנלין בגוף, ואת מחיאות הכפיים שהן מחוות התודה של הקהל.  כל אלה נלמדים בקורס להופעה כובשת. אחד התרגולים החשובים , הוא התנסות ב'פאשלות'. אנחנו מתרגלים עלייה על במה, ביצוע פאשלה, וכיצד ניתן להפוך את הכישלון שגרם לנו לביזיון, לסיטואציה הומוריסטית, ובזכותה לצאת עוד יותר 'גדולים' על הבמה. לצמוח מהפאשלה. הצלחה בתרגול כזה נותנת מכת מוות למפלצת הפחד.   'לעמוד על פי תהום' ולצאת מזה בשלום פרק חשוב בקורס מאפשר למשתתפים את חוויית הלמידה העוצמתית: המשתתף מקבל משימה לא צפויה ולא מוכרת. עליו להתמודד עם בעיה כשהוא ניצב בפני קהל המשתתפים, כשעליו מוטלת המשימה למצוא את הפתרון באופן מידי, ספונטני ויצירתי, שאם לא כן 'יפול'. הוא מתחיל במשימה, ולעתים נתקף גם בפאניקה, אבל מתחיל 'לעבוד'. בשלב זה, שאדם מוצא עצמו עומד בפני מצב של סכנה, על פי התהום, הוא מגייס את כל הכוחות היצירתיים שבו כדי למצוא פתרון. ברגע כזה עולים בו כל הרעיונות המפתיעים, והוא מצליח להפתיע גם את עצמו. הוא מעלה לפתע רעיונות ודרכי פעולה חדשות, שאפילו הוא לא ידע כלל שקיימות בו, ולמה הוא מסוגל... תרגיל כזה מאפשר לתלמיד להבין שמצבי סיכון ולחץ עשויים להוציא מתוכו את  היצירתיות ברמה הגבוהה ביותר. רעיונות שהגיע אליהם במצבים כאלה, לא היו צצים לעולם במצבים שבהם הוא נינוח. בנוסף, מתחזקת בו תחושת הביטחון העצמי ביכולותיו לעמוד במצבי משבר, והוא כבר אינו חושש ומפחד מפני מצבים של עמידה על פי תהום, כי יש לו ניסיון בכך. עצם העובדה שהצליח לצאת ממצב כזה מבססת אצלו את התחושה שרק דברים טובים יכולים לצאת לו מזה, גם אם ייקלע למצב בעייתי, וכי יש לו את הכוחות והיכולות לא ליפול. בשלב הבא התלמידים אף מתאהבים במצב הזה, ושואפים לעוד הזדמנויות כאלה.   אם נאמין, ויהיו בידנו הכלים, כדי שנצא מנצחים מכל סיטואציה, בזכות יכולת האלתור, מהירות התגובה, האותנטיות, המקוריות וההפתעה – נהייה חסינים מפחד במה.