את מי אנו מכחדים 

20 נובמבר 2009

את מי אנו מכחדים

אין צורך להיות רואה ניסתרות על מנת להבין כי אנו כולנו, כל שדרות הציבור, חיים בהכחשה.  איננו מסוגלים להשלים עם העובדה כי לא נשיג בחיינו שלום אמת עם הערבים והפלשתינים. לא משום שאנו איננו חפצי שלום, כמובן שאנו רוצים שלום וכמהים אליו.  עדיין לא היפנמנו לעומקו של דבר כי הצד השני אינו חפץ במצב שלום אמת עמנו.

את שאנו מכנים מצב של שלום אויבינו רואים באופן שונה.  עבורנו מצב של שלום הינו מתורגם ללשון מערבית בעוד שאצל הפלסתינים וארצות ערב הוא מתורגם למזרחית.  עבורינו שלום פירושו, גבולות יציבים, מוכרים ובטוחים, יחסי מסחר פורחים, חילופי תרבויות, יחסים דיפלומטים וכן, גם ניגוב צלחות חומוס ברחבי המזרח התיכון. 

לגבי אויבינו "השלום" פירושו הצעד הבא לקראת מצב של "מהר שלל חש בז".  את מדינתנו הם רוצים, את בתינו, כבישינו, מפעלינו, חרושתנו, גנינו והשגינו הם רוצים.  כל שנחשב בעינינו כאחד מהמרכיבים של יחסי שלום אמת בין אויבים לשעבר, נידמה בעיני אויבינו כעורבא פרח שאינו מקדמם למטרתם והיא כיבושה של ארץ ישראל עד הים.

כמובן שישנם בעולם הערבי אלו השואפים לשלום עם ישראל , אך מספרם בטל בשישים לנוכח הזרם העצום והעכור של קיצוניות משיחית איסלמית המגובה במיעוט הזוי, יהודי, שוטם-ישראל בתוככי עם ישראל.  אנו ניתפסים בעולם הערבי כמכשול, כעצם בגרונו של האיסלם הפונדמנטליסטי, כצלבנים המודרנים, בדרכו למסעי כיבושם את המערב העשיר המפותח והשבע.

אויבינו מאמינים כי הזמן משחק לטובתם.  אפשר כי הינם צודקים, ואפשר כי טועים.  כמונו, גם המערב ככלל שרוי בהכחשה אם כי ניצני התעוררות ניראים אי פה אי שם.  ככל שיכביד האיסלם הקיצוני את ידו על המערב כך ילכו ויבשילו ניצני ההבנה כי התרבות המערבית דינה הוא כליה אלא אם יעשה מעשה.

שתי המגמות, מסע הכיבושים של האיסלם הקיצוני וההתנגדות המערבית לכך אמורים להצליב דרכיהם בתוך כעשרים עד שלושים שנים.  ההיסטוריה מלמדת כי דרכו של האיסלם תיכשל בסופו של יום, המערב יתעשת ויהדוף באמצעים שונים את הללו הקמים להחריבו.

את תופעת אובמה אשר יש ספק רב באשר לטוהר מניעיו בבואו ל"השלים" עם עולם האיסלם, יש לראות בפרספקטיבה כוללת יותר.  אובמה ייכשל בסופו של יום באשר הצד השני אינו מעונין בהסדרת היחסים.  העולם האיסלמי, ממש כפי השורר באזורנו, נושא פניו לעושרו של המערב וגם זאת בנוסך "מהר שלל חש בז".

סכנתה של דרך אובמה לישראל היא בקוצר ראותו.  כפי שבינינו ישנם אלו אשר בקוצר ראותם הביאו עלינו אסונות בילתי הפיכים כגון, הסכם אוסלו, ומלחמות לבנון השניה, האינתיפדה השניה, חמאסטן ועופרת יצוקה, כך גם דרישותיו של אובמה הינן קיצרות ראות.  טחו עיניו מראות, אם במזיד ואם מאווילות כי אין לפלשתינים כל כוונת אמת להגיע למצב של שלום-אמת עם ישראל.  אפשר כי הדבר אינו מענינו כל עוד מטרותיו הגלובליות כנשיא ארה"ב יושגו ולעזאזל עם ישראל והיהודים בירכתי המזרח התיכון.  יותר ויותר מסתמן כי ביום שישראל תפסיק להחשב כנכס אסטרטגי לאובמה וחבר מרעיו, זה היום בו יצא הממשל בגלוי ובנחרצות כנגד קיום ישראל.

כוונתם של הפלשתינים היא לכופף את ידה של ישראל יותר ויותר בעזרת שליחה, הוא אובמה האמריקני (אשר כאמור מניעיו שנויים במחלוקת עמוקה), על מנת לסחוט מישראל וויתורים ההולכים וגדלים בעוד שהם עצמם אינם מוותרים ולו כזית.  האם מישהו משלה עצמו כי הפלסתינים יוותרו על "זכות השיבה"?  למצער לא משך ימי חיינו.  האם קיים איזה שהוא "מנהיג" פלשתיני שיהיה מוכן לחתום על וויתור ל"זכות השיבה" בלא "אם ואבל" ובלא שיירצח זמן קצר לאחר מכן?

האם קיים כיום ובעתיד הניראה לעין מנהיג פלסתיני או ערבי שיכיר במדינת ישראל כמדינת העם היהודי?  והרי הכרה כזו פירושה וויתור על חלום ניפנוף היהוד לים וביזת רכושם.  וכך, היכן הוא אותו מנהיג שיסכים לכך בימינו?  האמור כאן טוב גם לנושא פירוז המדינה הפלשתינית מכל כח צבאי התקפי.  האם מישהו משלה עצמו כי ללא קשר לאמור בכל הסכם שהוא, ייבנה כוח צבאי התקפי פלסתיני כנגד ישראל בתוך שנים ספורות וכל יפי הנפש האירופים יהיו הראשונים בתור למכור להם מרכולם הנפיצה?

האם מישהו משלה עצמו כי באם תותקף ישראל על ידי צבר מדינות ערב יחדיו עם אירגוני הטרור יבוא מישהו לעזרתנו?  האם מישהו ישלח חייליו להילחם עבורנו?  גם לא ארצות הברית, ואנו אף איננו רוצים בכך.

האם קיים כוח או אמצעי בעולם אשר יכול להבטיח לנו כי הסכם שלום עם העולם הערבי והפלשתינים יכובד?  מה או מי ימנע את אותם חותמי "השלום" הערבים להפר חתימתם עוד בטרם יבשה הדיו על מסמכי החתימה?

האם קיים גורם כלשהו ברשות הפלשתינית ובעולם הערבי אשר יוותר על ירושלים וריבונות איסלמית על הר הבית וירושלים המזרחית?  אנו לא נוותר והם לא יוותרו.  או שמא, לאור התנהלותנו המוזרה בעשורים האחרונים אנו כן נוותר?  כבר איננו יכולים לסמוך בכך על מנהיגינו תקופי תסמונת הוותרנות האקוטית.

מתגנב חשש כבד ללב כי איננו כה נחרצים ואמיצים בדעתנו.  ניראה כי אנו הולכים ומוותרים בעודנו עוברים כל קו אדום מהעבר אשר הופך לאיטו ל"קו ורוד" ולאחריו ל"קו פורח".  אנו נסוגים מעמדותנו וחוזרים ונסוגים.  הערבים חוזים בכך ומפנימים.  לגבי דידם מדיניותם הגורסת אפס וויתורים משתלמת היטב.

ראו את סוריה.  מדינה זו שלטה בגולן אך תשע-עשרה שנים.  לאחריהן היא תקפה את ישראל בכוונה לכבוש את צפון מדינתנו.  מאז ועד היום אנו מבקשים סליחה מהתוקפנים ומכל העולם כי ניצחנו.  כבר ארבעים ושתים שנים אנו על בירכינו מתחננים למחילה מכל מי שמוכן להאזין על כי ניצחנו את התוקפן הסורי.

וכעת, לא קם מנהיג ישראלי (עדיין), אשר בריש גלי היכריז כי אנו ניהיה מוכנים להעניק לסוריה, להעניק—לא לקבל, שלום אמת ותנאינו לכך הוא כי הגולן ישאר בריבונות ישראלית.  באם נעז לוותר על שעל מרמת הגולן נשדר לכל העולם הערבי ואחותו כי אנו ברי התקפלות, הרי לטעמם היהוד היו תמיד רכיכות ודבר לא ניגרע מהם מאז.  אנו נעניק עידוד עצום לכל "הממהר ושולל חש בז" ליישם את מאווייו ולתקוף את ישראל.  אנו נשדר כי התוקפנות משתלמת, אנו במו ידינו נזמין את אויבינו לתוקפנו.  האין זאת אכן מה שעשינו כאשרהבאנו את "האיש עם השערות על הפנים" וחבר מרעיו מטוניס? גם ברחנו בבהלה מלבנון?  האם לא הבאנו בכך את האיתיפדה השניה ומלחמת לבנון השניה על ראשינו?

האם בנטשנו את גוש קטיף לא הזמנו על ראשינו את גשם הקסאמים משך שנים ארוכות אשר עצירתם (החלקית ובערבון מוגבל) התאפשרה אך במבצע עופרת יצוקה?  האם לא למדנו עדיין כי נסיגות שלא בהסכם, נסיגות מטופשות, קיצרות ראות וטווח, ללא ערבויות מבוטנות בסלע, מביאות על ראשינו אך מלחמות נוספות עם יגון ודאבה?

מי ימנע את בשאר אסד אשר אווילינו מכנים אותו "אפוי למחצה" בעוד הינו "אפוי בריבוע", המעביר לנו בית ספר בפוליטיקה ועורמה מזרח-תיכונית מדי יום ביומו, לבטל באחת כל הסכם עמו.  אנו נידרשים לשלם בשטח, ביתרון אסטרטגי אשר אך משהוחזר לסורים, לעולם לא יושב לידינו אלא תוך מלחמה, שלא להזכיר כי סוריה תייבש לנו את הכינרת בהרף עין, תוך שתיקח הגליל בן ערובה.  מאידך, סוריה לשיטתה נידרשת לשלם לנו בתמורה במילים פורחות באויר.  האם מישהו מאמין כי סוריה תוותר על בריתה האסטרטגית עם איראן בעבור ישראל?  ואפילו אם תחתום על הסכם שלום המחייב זאת, האם ישנו אוויל אחד בינינו המאמין כי לא תחדש יחסיה עם איראן מיד ביום שלמחרת?  וכי מה שוויים של "ניתוק יחסי סוריה עם החיזבאללה"?  הרי אותו כבר חימשה עד מעל לאוזניו, מבחינתנו, הסוס כבר ברח מהאורווה, עם או בלי סוריה (ובוודאי עם תמיכה איראנית), מסוגלים הם להמטיר עשרות אלפי רקטות על ישראל.

ובאם כך, את מי אנו מכחדים, את מי אנו משלים?  את עצמנו בלבד אנו מסובבים בכחש.  אנו הם ההוזים והחולמים אשר איננו טובים מההוזים והחולמים האיסלמיסטים השטופים בחלומות תהילה, מוות ובתולות.  חלומותיהם שלהם צבועים בדם אדם אשר אפשר ויתגשמו וחלומותינו שלנו צבועים בניוונה עולמית אוניברסלית אשר לעולם לא תיתגשם.

אין באמור לעיל לסגור את השער לאפשרות השגת שלום עם אויבינו דרך חתירה למשא ומתן עמם.  אך בהחלט יש בכוונתנו לאמר, חידלו מהזיות, חידלו מחלומות שוא חידלו מחלומות "שלום אכזב", חידלו ממחולותיכם סביב עגל הזהב מעוור העינים והחושים, שימרו אלו לאחר שנשיג שלום אמת עם אויבינו, אם וכאשר.

אהרון רול