אימון בתחום הפסיכיאטרי לתפקוד יומיומי במסגרת משפחתית 

בשנים האחרונות חלה הבנה בקרב משפחות שהדרך הטובה ביותר לעזור לבן משפחה שחולה במחלה נפשית היא להשיג לו עזרה פרטנית בבית או במילים אחרות מאמן אישי.

ניתן להסתכל על הרפורמה בתחום של בריאות הנפש במשרד הבריאות וללמוד ממנה על ההסתכלות השונה על החולה של היום.  הציפיות והדרישות מהחולה של היום הרבה יותר גבוהות לעומת שנים קודמות.  בעקבות הרפורמה בבריאות הנפש אנחנו רואים מגמה להגביר את היכולת התפקודית של החולה. הוסטלים נהפכים להיות פחות ופחות נוחים. לא יותר בית מלון! אדם מחויב להכין לעצמו את ארוחותיו, לדאוג להיגיינה האישית שלו, וכן לתפקד בסביבת עבודה עצמאית לא תלויה בהוסטל עצמו.

מה בעצם ההבדל בין לקחת חולה ולהשים אותו במוסד לבין להשאירו במסגרת ביתו ולדאוג לו למסגרת תפקודית בגבולות הבית? אם ניקח למשל אדם הסובל מסכיזופרניה, רוב החולים שפגשתי מסוגלים לדאוג לצרכיהם. מסוגלים למלא את חובות ההיגיינה האישית שלהם (תפקודי ADL באופן כללי). הקושי מתחיל בתפקודים הקשורים ל:

       עצמאות כלכלית - חוסר יכולת לנהל תקציב בצורה סבירה.

       ניידות - קושי בשימוש בתחבורה ציבורית.

       ניהול זמן ?  קושי למלא חורים של זמן פנוי.

       תעסוקה - קושי בהחזקת מקום עבודה קבוע.

מה התהליך שבו אדם מגיע להוסטל?

רוב החולים מבחינה סטטיסטית מקבלים את ההתקף הפסיכוטי בסביבות גיל 20-30. אם יש התפרקות שבה לא ניתן להכיל את האדם בבית הוא לרוב מגיע לבית חולים פסיכיאטרי. בבית החולים זמני השהות משתנים בהתאם לחומרת המצב. לאחר שאדם חוזר לתפקוד בסיסי הוא עובר וועדה שקובעת האם זכאי לקבל סל שיקום.  במידה וקיבל סל שיקום נבדקת התאמתו להוסטל זה או אחר וכך הוא משובץ למקום שהכי מתאים לו ע"פ בחירתו ומיקום גיאוגראפי.

ההוסטלים במהותם נבנו על מנת לספק תמיכה בסיסית מינימאלית לאנשים שקשה להם לתפקד. כלומר, כדי להיות חבר בהוסטל עלי להיות אדם שלא בהכרח מתפקד בתפקודי ADL אבל שיש לו את היכולת לא להזיק לעצמו או לסביבה בה הוא חיי.

בעקבות הרפורמה שציינתי במערכות בריאות הנפש בעיקר הקהילתית, ניתן לקבל את כל השירותים שמקבלים במסגרת אשפוז בקופות החולים. אי לכך כל הנושא של הטיפול התרופתי/פסיכולוגי ניתן לקבל בקהילה.

המגמה להשאיר חולים בבית תורמת הן לחולה והן לבני המשפחה; בהתייחסות למגזר שמתפקד טוב באזור ה ADL.  באמצעות מאמן אישי ניתן לעבוד על תפקודים גבוהים יותר כמו ניהול תקציב, ניהול זמן, ניידות עצמאית, תפקוד בעבודה במלי להתעכב על למידה מחודשת של תפקודי ADL.  במילים אחרות, אנחנו לוקחים את החולים המתפקדים טוב יותר ומעצימים אותם.

אני עוסק בשנים האחרונות בנושא של אימון ,טיפול וסיוע לאנשים בעלי מוגבלויות נפשית. הן במסגרת אשפוז והן במסגרת הקהילה ופרטית. אני רואה מקרים רבים שבהם בעזרת המשפחה התומכת אדם מגיע לתפקוד גבוה יותר. בעולם שאנו חיים בו היום קשה מאד למצוא את הזמן לטפל בבן משפחה חולה ולהקדיש לו מספיק זמן על מנת לעזור לו להתקדם. כאן עולה הצורך בגורם חיצוני נוסף. מאמן אישי הוא למעשה הגורם שיכול בפועל לעשות את הדברים עם החולה. ולעזור לו בתחומים שהוזכרו.