לנין כתב חיבור בשם זה ב-1903 . לא אומר לך שלא אכניס עצמי למילכוד של הצעות מפורטות, שאין פתרונות פלא, שאציע לך רק כלים או כיוונים, או שעלייך להתמודד לבד ושאר הבלה בלה. אומר רק זאת שאין מתודה או נוסחה, ושהאדם הוא בראש וראשונה יצור הפותר בעיות, ושהאדם הוא מארגן וחותר לאירגון יעיל המצמצם עומס יתר, ושהאויב היא האנרכייה הרוחנית וההיצף והגודש הן בעודפים מיותרים של אובייקטים והן בעומס-מידע אקלקטי.
ראשית, שני צעדים אפקטיביים שיקרינו רוחנית וגם מוסרית, תרבותית, ערכית ובכל כוון בונה ולא מרשמי פלא ונוסחאות "גואלות", חלקן ערטילאיים, שהם לבעיות האמיתיות כמו גילוח הזקן שצימח בסכין גלוח כהה, כגון "חוקה לישראל", "נשיא חזק לישראל" "שקיפות" "הגברת מודעות" וכד'. כוונים מעצבים מתחילים במעשה אפקטיבי, אפילו ישוע אמר I know you by deed . את החשיבה מאחורי המעשה עשיתי ופרסמתי בהרחבה:
1) הגברת תקציב המשטרה והערכותה למטרת לוחמת חורמה יעילה בפשיעה הכלכלית (ובשחיתות). לוחמה מערכתית כוללת, ולא קירבון אנשים בודדים. הקומבינות, עבריינות כלכלית, אי תמורה למיסינו עקב מעילות ענק, שחיתות כלכלית ברשויות המוניציפליות, במשק הציבורי, באדמיניסטרציית המדינה, מקרינים לכל עבר אקלים של ציניות, קומבינות כדרך חיים, ניצול יתר ובוז לעמל וכישרון, תוך האללת הסתמכות על חבורות ביזה, מנטליות קליקות הרוכשות חזקות, הענשת הכישרון והחריצות ותגמול הלא יוצלחות הערמומית והמתגודדת בחבורות כוח. בנוסף: אכיפת חוקים אנטי קרטליסטיים, תוך חקירה נימרצת אודות הסכמים חשאיים, ואודות קרטלים לחצאין, בעקר בתחום השרותים של עוסקים עצמאיים וזעירים כגון שרברבים, מתקני אלקטרוניקה, רופאי שיניים ועוד, בהם יש שיתוף מידע, תוך תאום, בעיקר מצד הפשע המאורגן וגובי דמי חסות. לוחמת חורמה בהון הסמים וברוני הסמים (ישראל אינה רחוקה מקולומביה ומוטב להבין זאת, רק שבקולומביה סוחרי וברוני הסמים מאמינים בישוע, במריה ובשילוש הקדוש, ואילו פה אין להם אלוהים). לוחמה בחסות המשטרה באלימות ובהפצת הסמים בבתי הספר.
2) מבחנים אפקטיביים לבחירת כוח אדם לתפקידי מפתח באירגונים, באדמיניסטרציה ובצמתות כוח. בעקר, יכולת גבוהה לחלוקת קשב, בתוספת למנת משכל העולה על 120. בצרפת בכירי האדמיניסטרציה לומדים ב-ecole normal superieur המשובח, מפתחים משמעת, חריצות ומצויינות, בארה"ב - בהארווארד ובווסטפוינט, וכאן - באוניברסיטת לטביה.
לא "חינוך לערכים" אלא לתלת-ערך יחיד: חריצות, יושר ויעילות. תחושת חיים רצוייה sense of life:
אקלים ספורטיבי של עשייה צלולה מוכוונת יעילות ואימוץ רוח ספורטיבית-תחרותית תוך הגברת הייצור העצמי כתנאי לקידום; זאת תוך החלפתה באותה עוינות כבדה (הנפוצה בישראל) החותרת להנמיך את תוצרו של הזולת באמצעות דיכוי ואינטריגות, למטרת הבלטת "תרומתך" כתנאי לקידום. לא רוח נברנית השואפת למצוא חסרונות בזולת, אלא כאמור, אווירה ספורטיבית, צעירה, קלה וללא רהב אישי (הנפוץ בישראל). פיקחון מוחלט ללא העצמת נארטיבים פטריוטיים או דתיים, ללא שגב כבד ומדביר נשמה הרותם אותך למאמצי יצור והקרבה בשרות אליטות הביזה המכנים עצמם "המדינה". רצוי מאד כאן קהל בוגר וביקורתי נוסח ארצות סקנדינביה, שיעמיד מחסומים בפני השרירות והאבסורד הכוחני. אך גם לא אידאולוגיה צינית: העולם הוא יפה וחייך חד-פעמיים, פסיק קטן של הבהוב תבונה וצפייה ביופי, לעומת מוות בן כמה מליארדי שנה לפחות, כשקודמת לכך ההתפוררות. אז למה להתבהם, הבגידה בצלם והאטימות החזירית היא גם המוות בחיים, ההתכהות הקוגניטיבית והרגשית, נכות קוגניטיבית נרכשת.
מתודית בכל שטחי החיים, הרוח והתרבות: החלפת מילים, קלישאות ודימויים ערטילאיים במושגים בהירים וחדים. אימוץ עקרון האופרציונליזציה (שעוד איינשטיין הציב ב-1905): כשאתה מאמץ מושג עיוני, התאמץ להקנות לו ביטוי קונקרטי, הבהר לעצמך באופן חד כיצד לתפעל אותו, על אילו אופרציות ספציפיות הוא מורה. טהר את תחום הרוח מאדים ערטילאיים של דברים עמומים ואסוסיאציות רופפות, חלקם חדורי שגב מרטיט: אנו יצורים קונקרטיים ועולמנו הוא קונקרטי. ערפול והחדרת שגב מקפיא, הם נישקו של הפועל לשעבד את רוחך וללסתם את נכסיך ומשאביך, של השרלטן הרוחני והבוזז הכלכלי.
חינוכית: בדומה לתיכונים בצרפת, החשוב מכל הוא לימוד פילוסופיה בתיכון, אך לא בדרך המקובלת בישראל, אלא כאימוץ מערכת-על של תקיפת בעיות, וראיית מושגים באופן צלול, בהיר וחד. יכולת לנסח בעייה מורכבת מכמה היבטים אפקטיביים, כתחליף להפקת היצפים של הבחנות סרק מיותרות. כאן שני ערכים מרכזיים: אירגון ואי עירפול (אובסקורנטיזם). תני ספרי גרפומנים שרלטניים ואובסקורנטים עתירי מידע מטעה והטעיות לוגיות כז'ק דרידה או לקאן לעוזרת הפיליפינית, ולאנשים שיטיפו לך בביטול כביכול, ויאמרו לך שאת "מיושנת" השיבי כמו פרופ' מאוקספורד: Sir, are you trying to mess up with me (אתה מנסה לבלגן אותי ולפרוע בי?). לא הקפאת החיים בשגב המשתאה נוכח כל נפיחה של סוס נוסח מרטין בובר, אלא צלילות ובהירות מושגית, תוך קריאת ספריו של הפילוסוף העמוק והבהיר שלמה הוגו ברגמן (אף הוא חבר "ברית שלום" בזמנו). כלימוד תקיפת בעיות לעומק אך בחדות, מומלץ למשל Anarchy, state and utopia של רוברט נוזיק. מומלצת במסגרת זאת הרחבת ועידכון הידע בלוגיקה, תוך לימוד הלוגיקה המודלית של הינטיקה וקריפקה. וכמובן, קארל פופר הנהדר, הממפה דברים בבהירות. וידידו של פופר, האתולוג הנפלא קונרד לורנץ, התחיל מ"החיים הם לימוד" הדק ועבור לספרו הפילוסופי הנאו-קאנטיאני behind the mirror . ספרות טובה: מרגריט יורסנר השנונה והחכמה וספריו המפוקחים במינוריות בוגרת ומופלאה של הסופר האנגלי-קתולי גריהם גרין. כל אלה בתור כיוונים מעצבים התחלתיים. תוכל גם להציץ בספרי "חלוקת קשב", בעקר בפרק הנרחב אודות האישיות המארגנת, 2.9 ובפרק אודות חשיבה וגישה מערכתית ואינטגרטיבית לעומת חשיבה חד-מוקדית, 6.11. את הספר הכריחוני לכתוב בעברית, אז לפחות שלא יהיה נחלת מתי מעט בישראל (אולי במערכת הביטחון ופה ושם באקדמיה, תוך מגמות הצנעה) המודעים לערכו.
Michael M. Sharon, born 1950, is a researcher in experimental psychology (Cognition, neuropsychology, attention, complex performance; emotions, psychopathology) and is the author of two books: Divided Attention - Organizers and non-Organizers (1997) and (2003) The Emotional Roots of Systematically Inefficient Behavior. He is a journalist and commentator implementing a multi-disciplinary approach encompassing issues and problems in economy, national security, corruption and economic crime, social criticism, study of cultures, general philosophy and philosophy of science, theology חוקר מדעי בפסיכולוגיה ניסויית; עיתונאי, פובליציסט, פרשן ותחקירן הנוקט בגישה רב-תחומית.
