הניאו טנטרה היא ההתפתחות המודרנית - מערבית של הטנטרה המסורתית (לטנטרה רצף היסטורי של מעל 2000 שנה).
גישתה של הטנטרה המחודשת היא שתהליך טרנספורמציה יכול לקרות רק בהתייחסות שלמה לאדם בכל מישורי הקיום – הגופני, הרגשי, המיני והרוחני. הטנטרים התייחסו לאנרגיה המינית כאל אנרגית החיים שלנו – כוח זה זמין בצורה טבעית, כלי לחופש הנעלה ביותר, חיבור לאנטימיות, קירבה, עונג, אהבה, שמחה, משחקיות, חיוניות, הרמוניה וזרימה.
הטנטרה התפתחה בהודו ולאחר מכן הגיעה לטיבט ולסין. האסכולות ה"ימניות" כמו "טנטרה-יוגה" ו"טאו-טנטרה" שמו דגש על תרגולים מובנים. האסכולות השמאליות כמו ה"טנטרה השחורה" או ה"טנטרה של יד שמאל" דגלו בשבירת מוסכמות והתניות חברתיות ותרבותיות שנערמו והועברו אלינו מדור לדור, שחרור וחופש מכבלי החברה.
הם הדגישו איניבידואליות/ייחודיות, חיבור לרצון האותנטי, לטבע ולטבעיות. למרות שיש גישות שונות ותרגולים שונים, המשותף לכל האסכולות הוא האופן שבו הם מתייחסים לאנרגיית המינית כאל אנרגיית החיים.
אושו (1931-1990) אשר החייה את הטנטרה והושפע מהאסכולות השמאליות, לכן הוא שילב תהליכים תרפיוטיים מביו-אנרגיה, פסיכולוגיה וסקסולוגיה ויצר מדיטציות אקטיביות כמו ה"קונדליני" ועוד.
תלמידתו, מרגו אננד (מורתי), פיתחה תהליכים ותרגולים נוספים ברוח השפעתו ודרכו, המותאמים לאדם המודרני המתמקדים במדיטציה, נשימה, קול, תנועה, תראפיה, פרקטיקות וטכסים טנטריים.
בשונה לרוב המסורות הדתיות והרוחניות שהתייחסו ליצר המיני כאל דבר רע, שילבו הטנטרית מודעות מדיטטיבית עם שכלול היכולת הארוטית והאקסטטית כאמצעי ל"שחרור הנפש" והתעלות, תרתי משמע.
הפיסול האירוטי על קירות המקדשים בקג'ורהו, צפון הודו, אשר מופיעים גם ב"קאמה סוטרה" (מדע האהבה), מעיד על השפעתה של הטנטרה על התרבות ההודית. הפירוש של המילה טנטרה הוא מארג, מטווה והתרחבות (מקור המילה מסנסקריט, שפה הודית כתובה שאינה מדוברת
חייה כספי
מנחת סדנאות ופעילויות טנטרה
