הפרטה כן - הפרזה לא 

אברהם פכטר – עו"ד

החלטת בג"צ, בעניין בניית בית כלא פרטי, העלה לדיון ציבורי את נושא ההפרטה והשלכותיה.

כרגיל במקומותינו - היו שהתפעלו מחכמת הבג"צ מחד, ומאידך אלה המבקרים אותה - ואלה הרואים קונספירציות.

בג"צ צדק - לגבי העקרונות הכלליים - אך שגה בכל הנוגע לפירוש המעשי בשטח ובחיי היום יום. יש הבדל בין העברת סמכויות שלטוניות לבין העברת סמכויות למתן שירותים.

* מאת: עו"ד אברהם פכטר

על מה קמה כל המהומה? בג"צ בהרכב 9 שופטים, קבע בהחלטה עקרונית של 8 נגד 1, כי יש לפסול את היוזמה של הקמת בית הסוהר פרטי, בשל היות הסעיף בתיקון חוק בתי הסוהר (שאיפשר זאת), כבלתי חוקתי.

יתירה מכך, על פי החלטת בג"צ, יש בתיקון החוק שנעשה ע"י הכנסת, המאפשר הקמת בית הסוהר פרטי משום פגיעה "בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו".

צודק בג"צ, בעקרון בגדול אך שוגה לגבי הפרשנות הכללית שלו והשלכותיו על חיי היום יום. נכון שאין להפריט סמכויות שלטוניות. לא נהוג במדינה דמוקרטית - להעביר סמכויות מוסדיות מהותיות לידי גורמים פרטיים.

כמובן שלא מקובל ולא חוקתי - לאפשר לאנשים פרטיים, לנהל בתי כלא, להעניש את האסירים בעבירות מנהליות, לשלול מהם זכויות של אסיר, כגון: טלפונים, פגישות, ביקור משפחות, קנטינה, העברה לצינוק או ביטול חופשות.

אבל מכאן ועד ביטול מוחלט להקים בתי כלא פרטיים הדרך ארוכה ופתלתלה.

כעקרון כללי, עלי לציין ולהדגיש, כי הפרטה כשלעצמה אינה בהכרח דבר רע - אלא יש בה אלמנטים חיוביים רבים וצדדים חשובים למתן שירות טוב יותר ויעיל לאזרחים. ההפרטה - מקובלת בכל העולם המודרני - לרבות בתחום של בניית בתי סוהר פרטיים והעסק עובד ופועל.

יש להבדיל בין העברת סמכויות שלטוניות, להעברת סמכויות למתן שירותים לציבור.

בעקרון אני חוזר ואומר - העברת סמכויות שלטוניות ומוסדיות לא ולא - העברת סמכויות מנהליות למתן ולשיפור השירות הציבורי בהחלט כן.

כדי להבין יותר טוב את נושא הדיון להלן תקציר עובדתי של נושא בניות בתי כלא פרטיים - ובית הכלא הפרטי הספציפי הנדון.

החשב הכללי לשעבר ירון זליכה - הוא האיש שבתקופת כהונתו, קידם את הקמת הכלא הפרטי, מעטם הממשלה (ראה בעניין זה את הכתבה המלאה בעיתון כלכליסט מ-22.11). כלומר: משרד האוצר והחשב הכללי מטעמו, ניהלו והוציאו את המכרז לבניית הכלא הפרטי. המכרז הוצא רק לאחר שכנסת ישראל חוקקה את התיקון לחוק בתי הסוהר, המאפשר את הבנייה.

יתירה מכך - בזמן הגשת המכרז ולפני ההחלטה הוגשו לבג"צ שתי עתירות נגד הקמת בית הסוהר.

בג"צ בזמנו לא עצר את בניית הכלא. כלומר: בזמן שהוחלט על בניית הכלא הפרטי היה תיקון לחוק שאושר בכנסת, והיו שתי עתירות שבג"צ לא מצא לנכון לעצור או להוציא צו ביניים על הקפאת ההליכים, הבנייה או הפסקתה.

מסקנה: או שהיתה כאן "חלמאות" משפטית או בג"צ נרדם, לא עשה את המצופה ממנו ונתן לבנייה להימשך ורק כאשר בניית הכלא הושלמה - החליט שכל הנושא לא חוקי.

מסקנה נוספת - הבסיס לפיצויים גבוהים ליזמים מונח לפתח הממשלה, שתאלץ לקנות את הכלא ולשלם פיצויי עתק בשל התנהלות כושלת וחלמאית.

ובאשר להחלטת בג"צ - יש הטוענים שמדובר בהחלטה שתהיה בעלת השפעה על הפרטות עתידיות במשק בכל התחומים וצמצום הלגיטימיות של ההפרטות במשק כולו.

דרך אגב, ירון זליכה החשב היוצא של משרד האוצר הביע את דעתו במאמר בכלכליסט המוזכר לעיל, שהוא לא מבין את ההחלטה ומתנגד לה.

להערכתי - שגה בג"צ, כפי שאמרתי לעיל בפרשנות מרחיקת הלכת שנתן להחלטתו. דעתו של שופט המיעוט, כב' השופט אדמונד לוי, היתה כי בעקרון צודקים שופטים הרוב, אך לדעתו היה מקום לתת לפרוייקט הניסיוני זמן של שנה להרצה, תוך ביקורת ומעקב, ואז להחליט על יעילותו, נחיצותו והצלחתו. על כך אני יכול להוסיף, נושא הוצאת סמכויות ממשלתיות, לשיפור וייעול השירות הציבורי אינו דבר חדש.

הרי בעיקרון, כל פעולה, כל יוזמה ממשלתית צריכה להיעשות ע"י הממשלה ומוסדותיה. אבל כל הממשלות, הדמוקרטיות בעולם, הגיעו למסקנה, שיש פרוייקטים ויוזמות לטובת הציבור שניתן להפריטם לצורך ייעול, מהירות ומן שירות טוב ומהיר לאזרח.

לדוגמא: כבישי אגרה באירופה, כביש מס' 6 בישראל, הם פרוייקטים של הטבה לטובת הציבור. כך גם לגבי רכבות, כבישים מהירים, נמלים ועשרות פרוייקטים נוספים שניתן להוציאם לשוק האזרחי במסגרת שיפור השירות הציבורי.

והרי ניתן לטעון, באותה מידת הצלחה והגיון שבניית כבישים, או מערכות קשר, הן החלטות בלעדיות של הממשלה עבור אזרחיה, אז למה להפריט.

כי ניתן להפריט שירותים ממשלתיים, שיש עליהם פיקוח ומעקב והם לתועלת הציבור.

הפרטת בתי סוהר:

הסוגיה כאן יותר סבוכה ומעוררת שאלות קונסטיטוציוניות. אך יחד עם זאת, יש אפשרות למצוא את הפתרון הנכון והחוקי.

למשל: הפרטת בית הסוהר, תתייחס לבניית המבנה, מתן שירותי ניקיון מזון ושמירה בלבד.

כאשר כל נושא הניהול והפעלת סמכויות הענישה - יישארו בידי שירות בתי הסוהר,. השב"ס ימנה את מנהל בית הסוהר - ואת הפונקציונרים המנהלים העיקריים והתשלום ליזמים הפרטיים יעשו בהתאם לחוזה, פר-אסיר או פר-מיטה בהתאם לסיכום.

היתרון בהסדר זה - שלבית סוהר פרטי, בנוסח שהוקם, ניתן לאכלס באסירים קלים, שהורשעו בעבירות קלות. לדוגמא: שפוטים בעבירות מס, תעבורה, תאונת דרכים או אסירים לפני שחרור, אסירים בשיקום ואלה שיוצאים לעבודות חוץ. מאות האסירים האלה - יקלו על העומס העצום בבתי הכלא המרכזיים, שם התנאים קשים עד תת אנושיים, מבחינת הצפיפות, האכלוס והשירותים הנלווים.

כלומר: ניתן לקבוע בחקיקה או בהתקשרות החוזית את התנאים המגבילים המשאירים את הניהול, הפיקוח, השיפוט המשמעתי והמעקב בידי שב"ס ולא בידי רשות אזרחית.

ובאשר לתורת הקונספירציה

מיד עם פרסום ההחלטה, היו רבים ששמחו בטענה שנמנעה קונספירציה של קשרי הון שלטון. כלומר: היזמים של בתי הכלא, יש להם אינטרס, שבתי הכלא הפרטיים יהיו מלאים באסירים, אז הכסף ימשיך לזרום לכיסם. לכן, יופעל לחץ ישיר ועקוף על המשטרה, פרקליטות, בתי משפט למלא את בתי הסוהר בעבריינים.

אתם הבנתם את זה.

אם הדבר, לא היה מועלה ומושמע מדי פעם ברצינות, ניתן היה לצחוק ולהתייחס לכך כמו לפיליטון של הגשש החיוור - ששם מקומו.

ובאשר להחלטת בג"צ ברוב של 8 נגד 1 - יש לומר שלפעמים שופטי המיעוט, הם יותר ריאליים, עם הרגליים על הקרקע ולא יושבים באולימפוס של עקרונות כלליים שלא תמיד תואמים למציאות המתהווה והמתקדמת.

הערות בעניין דיומא:

1. הדרמה בנושא בחירת היועץ המשפטי לממשלה - מגיעה למערכה אחרונה. אבל איזו הצגה זאת היתה, פיאסקו, חלמאות במיטבה.

2. לאחר שרואיין חבר הועדה משה ניסים (שר משפטים והאוצר לשעבר), על דרך קבלת ההחלטות והדיונים בוועדה, מתברר ששיטת "החבר מביא חבר", קבוצות לחץ והעדפת אנשי שלומנו - לא איפשרה להגיע למועמד מוסכם. בכדורגל אומרים על כך - שכונה, וחבל.

3. עסקת שליט נראית כמתקרבת לסיומה. אפשר להיות שמח על התוצאה הסופית, חזרתו הביתה, אבל צריך להיות עצובים על הדרך והמחיר.

4. עכשיו אנחנו שמחים אבל בעתיד עוד נבכה על המחיר שנאלצנו לשלם ועל הדרך שבה נוהל המבצע כולו.

5. במבצע "עופרת יצוקה" - היתה אפשרות להשיג קלפי מיקוח מעולים על-ידי שבייתם של כמה מצמרת חמאס - אפשר היה וניתן היה לעשות זאת, אך הדבר לא נעשה, ועל כך עוד נשלם ביותר בעתיד.