בין אמיליו היקר לאמבז האדריכל 

לפני מספר שבועות התקבלה במערכת אדריכלות ישראלית הודעת עיתונות שכותרתה: "נחנך בית החולים ה'ירוק' הראשון בעולם, בתכנונו של אדריכל אמיליו אמבז - חלוץ האדריכלות הירוקה". להודעה צורפו תמונות מרשימות של בית החולים וכן של המבנה הסמוך לו - מעבדה חדשנית לחקר העין.

בית החולים החדש בוונציה, נאמר בטקסט ההסבר, הוא המבנה הראשון באירופה שבו האדריכלות תורמת לתהליך הריפוי: חלל כניסה ענק מתפקד כגינת חורף עתירת צמחייה, כדי למתן את תחושת האיום האופיינית לבתי חולים. חתך דמוי זיגורט מהופך מבטיח שכל החדרים הפנימיים צופים ישירות אל הגינה הפנימית, בעוד שהחדרים החיצוניים נהנים ממבט אל הנוף, או לחלופין - לעבר טרסות מוריקות. כדי להימנע ממבני עזר פזורים בשטח, כל הפונקציות התומכות - המינהלה, חדרי הניתוח, הכנסייה, המחלקה הפתולוגית והחנייה מכוסים בגגות עתירי צמחייה המהווים המשך טבעי לנוף.

היות שהמבנה עתיר הצמחייה הזכיר לי יותר חממה מאשר מבנה חוסך אנרגיה - פניתי לאדריכל הוותיק וביקשתי ממנו בעדינות רבה להתייחס למושג "ירוק".

התשובה (הפחות עדינה) לא איחרה להגיע:

"עמי היקר! אני מכיר את עיתונך ומעריך מאוד את התעניינותך במבנה בית החולים שתכננתי בוונציה. אני אדריכל ותיק שזכה לגדל בנים, נכדים וכנראה הרבה מאוד ממזרים שמתכננים אדריכלות "ירוקה". אבל - ירוק בעיני הוא כל ניסיון לפצות את הקהילה על השטחים הירוקים שהמבנה גוזל ממנה, ואת זה אני עושה בהצלחה רבה כבר למעלה משלושים שנה. אני מניח שזאת בדיוק הסיבה שאני נתפס במילייה האדריכלי כאחד ממבשרי הטרנד השיגיוני הזה. האם אני סבור שתכנון "ירוק" יכול להעניק פתרונות לכל הבעיות הסבוכות הכרוכות בתכנון בתי חולים? בוודאי שלא! הדאגה העיקרית שלי היא שבית החולים לא ידכא את החולה, ואם הצמחייה תתרום להחלמתו, זה ייחשב בעיניי כהישג בהחלט ירוק.

אני שולח אליך כמה מתוך מאות הספרים שמתייחסים לעבודותיי. אבל כדי שלא תחשוב שאני מנסה להתחמק משאלותיך, אני מצרף גם ראיון אישי שקיימתי בין "אמיליו" ל"אמבז".

כיוון שהראיון הזה לא נכתב במקורו עבור אדריכלות ישראלית, לא הכל נראה בעיניי רלוונטי, הנה מה שכן:

"נולדתי ב-Chaco - פרובינציה סובטרופית של ארגנטינה הנמצאת כ-1,500 ק"מ צפונית לבואנוס איירס. הגשם של ארבע אחר הצהריים היה כל כך עקבי, שניתן היה לכוון לפיו את השעון. לעומת זה, העננים שהיו מתפזרים כחצי שעה מאוחר יותר נדמו בעיניי כמטפורה לכל הדברים הזמניים בעולם

"כשהייתי בן שבע הוריי עברו לגור בבואנוס איירס. החדר שלי בקומה הראשונה של בית דירות נפתח ישירות לעבר הענפים המעולעלים של עץ הרחוב. המיטה שלי ניצבה אל מול החלון וזה העניק לי תחושה שאני גר בבית עץ. כל ערב הייתי נשאר ער בחדר החשוך, כדי להתבונן בהשתקפויות התאורה בעלי העץ. הייתי מרותק לטיפות המים הנאחזות בעלים, עד שכוחן לא עמד להן והן נאלצו לנטוש. אני עדיין יכול לחוש את הרעד שקיבע בי את אחוות העצים עד היום.

"הייתי מתבונן בכוכבים של בואנוס איירס מהמרפסת שנשלחה אל מעל המדרכה - תמיד נדמה שיש הרבה יותר מהם בחצי הכדור הדרומי - מדמה שהם יוצרים כיפה אינסופית, ואני - כלום בודד בעולם כוחני.

"בואנוס איירס נתפסה תמיד בעיני הארגנטינאים כהתגשמות כל האידיאלים של הפרובינציות. תמיד ידעתי שזאת אשליה, אבל במאמר שכתבתי לפני ארבעים שנה "אנתולוגיה למרחבי בואנוס איירס", סגדתי לעיר הפגומה הזאת כמו שאב ממשיך לאהוב בן שאיכזב. המילים והמשמעות של מה שכתבתי אז עדיין נשמעות בעיניי כאמת, אבל המנגינה העצובה נשכחה.

מדוע אדריכל ארגנטינאי צריך לחלק את זמנו בין איטליה לניו-יורק?

"אם היו מונעים מאמיליו להיכנס לאיטליה, הוא היה מרגיש כמי שנזרק מגן עדן. אם הכניסה לניו-יורק היתה נמנעת מאמבז, הוא היה חש כמי שנודה מבירת המאה העשרים. ובאשר לי.... אני זקוק לשני המקומות - באחד אני טובל את רגליי בגני הארץ, ובשני - מאפשר לענני הדמיון הזמניים להתחדש.

כששואלים אדריכל מהו הפרויקט הכי טוב שלו, הוא בדרך כלל עונה - הפרויקט הבא. איזה מהפרויקטים שתכננתי נחשבים בעיניי לטובים ביותר?

"אחד המבנים החשובים הוא La Casa De Retirio Esperitual - זהו בית פרטי שממוקם כ-25 ק"מ צפונית לסביליה, ספרד - באמצעותו ניסיתי לבחון מחדש את מהות האדריכלות, והגעתי למסקנה שהדבר היחיד שחשוב לאדריכלים הוא החזית. בפרויקט הזה רואים מאחורי החזית בעיקר אדמה, וזה איפשר לי לשוב לליבנת הבוץ הפרימיטיבית כדי להעניק לאדריכלות מימד תרבותי.

מה הקשר בין תרבות וטכנולוגיות חדישות שמייצרות לכאורה "אדריכלות ירוקה"?

"פרויקט חשוב אחר שלי הוא הבניין בפוקואוקה, שבו האפור והירוק חיים במקביל, ושוללים באופן מוחלט את הטענה של Hegel ש"העיר נועדה לבניינים והשטחים הפתוחים -לפארקים". אם תעלה על כל מגדל בעיר העתיקה של בולוניה, תוכל לראות שמאחורי החזיתות נטולות הצמחייה יש תמיד גינות רחבות שתופסות לפחות שליש משטח העיר. "ירוק" הוא מצב תודעתי שעשוי בסופו של דבר לייצר גם מציאות תרבותית. כל זמן שאתה עושה מאמץ לשמר את הסביבה אתה ירוק. בקשר לטכנולוגיות החדישות שמתיימרות להחליף חשיבה אדריכלית - עדיין לא צברנו מספיק ידע שמאפשר לנו לבחון את יעילותן, אבל חייבים להמשיך ולהתנסות. הבעיה עם חברה טכנולוגית היא השתעבדות לכל מיני אלילי כזב.

"האדריכלות סבלה מאז ומתמיד מחוליי העולם, וגם כעת. כל בנייה כרוכה בהרס מסוים של הטבע. השאלה היא, מה ניתן לעשות כדי לצמצם את הנזק. כאדריכלים, אנחנו אמורים למצוא פתרונות חלופיים לטבע - לא מפני שלאדריכלות יש עדיפות עליו, אלא משום שהבנייה היא כורח שאין ממנו מנוס. אנחנו חיים בבניינים, מאחר שאנחנו לא מסוגלים להתקיים בטבע. יחד עם זה, בניינים לא מתוכננים כדי לייצר חשמל או למחזר מים, אלא כדי לחסוך בהם באמצעות תכנון נכון. ובעניין הזה - אני מניח שהבניינים שלי יעמדו הרחק מהתור של אלה שנשלחים לגיהינום בשל חטאיהם כלפי הסביבה.

האם אני מאמין בתיאוריית גאיה?

"הרעיון שקיימת תלות הדדית בין הביוספירה המקיפה את כדור הארץ לבין המרכיבים הפיזיים הבנויים עליו, הוא בעיניי לא תיאוריה אלא היפותיזה פואטית - ואני מאמין גדול בפואטיקה. ודאי שיש קשר הדוק בין אקלים ובנייה, וההכרה בקשר הזה עשוייה לפתור הרבה בעיות.

כיצד אני ממקם את עצמי בין שועי האדריכלות העכשווית?

"אני מניח שזה עלול להישמע כהעמדת פנים, אבל אני יודע להעריך אדריכלות טובה גם אם היא שונה בתכלית משלי. כשאני רואה בניין טוב של פראנק גהרי, מה שחשוב בעיניי הוא שהוא מזמזם את המנגינה של עצמו. ייתכן שהציפורים שלו לא ינחתו לעתים קרובות בגינה שלי, אבל כשהן תגענה לשם, הן תאבקנה גם את הפרחים שלי. ובקשר לאלה שמאמצים את הרעיונות שלי בבניינים שלהם - לא איכפת לי אם הם מגדלים עליהם חסה, כל זמן שהם פורטים על מיתרי הרגש.

כיצד ארכיטקט ארגנטינאי יכול להתחבר להיבטים מקומיים באיטליה, יפן או ארה"ב?

"המטרה העיקרית של האדריכלות היא לספק תכלית לצרכים מוגדרים. אבל את זה אנחנו עושים באמצעות מעט מיתוסים והרבה דמיון. אני מנסה תמיד להרחיב את אוצר המילים המוגבל של האדריכלות המקומית - באמצעות משהו שאינו שייך לפה ואינו שייך לשם. אני מתכנן את המבנים שלי בשלושה שלבים - לידה, התאהבות, ומוות - שלושה מרכיבים שמבטיחים חיים ארוכים. אני מנסה תמיד ליצור סיטואציות שבהן המשתמש ימצא את עצמו במצב קיומי חדש, באמצעות המגוון האנושי, המחשבות והחושים.

ומשפט סיום...

"התנועה המודרנית קידמה את הרעיון שהגאולה האורבנית תבוא על ידי מיצוב הבניין כאובייקט בתוך הגן. משהו כמו - %40 בניין ו-%60 גינה. כלומר, ליצור הפרדה ברורה בין השטחים הבנויים והשטחים הפתוחים. אני מציע לייצר חפיפה אורגנית ביניהם, כלומר - %100 בניין ו-%100 גינה. זה לא מספיק ירוק?

Ami Ran

Architecture of Israel

www.aiq.co.il

ביבליוגרפיה:

- הספר "אדריכלות טבעית/עיצוב מלאכותי", כולל מאמרים של טדאו אנדו, פומיהיקו מאקי, אתורה סוטסאס, ריוצ'י סקאמוטו (כן, המוזיקאי), מריו בוטה ומריו בליני;

- הספר "ארקדיה טכנולוגית" כולל שני מאמרים של פאולו פורטוגזי על עבודותיו של אמבז;

- הספר "להבין את אמבז" בעריכת מייקל סורקין מוקדש לעבודותיו;

- הספר "פרויקט האוניברסיטאות בהוצאת MOMA ניו-יורק (שאגב אותו ניהל אמבז בשנת 1972), מוקדש, בין היתר, לעבודותיו של אמיליו אמבז.