קפה תו: האדריכלות האינטראקטיבית של קבוצת תו 

קבוצת האדריכלים "תו" היא משב רוח רענן בנוף המקומי הממוזג. לאחר כעשרים שנות פעילות רבת משתתפים, היא כוללת כיום את האדריכלים ראובן כהן אלורו, יואב טריפון ומעוז אלון (המייסדים), וכן את דליה קרמר ואמיר ארז. במהלך השנים חברו אל הקבוצה האינטר?דיסציפלינרית אדריכלים, מעצבים, אמנים, שחקנים, מוזיקאים ואנשי תיאטרון. החיבור הבלתי שיגרתי הזה יצר מזיגה מעניינת בין שדות עיסוק שונים במהותם, כשהאדריכלות מהווה להם שידרה מכוננת.

העבודה האינטראקטיבית מהווה אתגר מתמשך תוך בחינת גבולות היצירה. הרקע המגוון דורש פתיחות לדעות של אחרים, וקבלת ביקורת. ככל שהתהליך מורכב יותר, הוא מקטין את החשיבות העצמית של הפרט, ומעצים את יחסי הגומלין בין היוצרים והמשתמשים - בין אם הם צופים, עוברי אורח או בעלי הבית. במצב כזה, תהליכי התכנון, הביצוע והשימוש נתפסים כמהות אחת שלמה.

פעילות הקבוצה חורגת בהרבה מהגדרתה כמשרד אדריכלים. בעבודות המגוונות קשה שלא להבחין במקורות יצירה רבים - חלקם פונקציונליים, אחרים פחות. מדובר ביצירה מתמשכת רבת-פנים, המשמשת מעבדת התנסות לבחינת הגבול המטושטש שבין הארעי והנצחי, הממשי והבדיוני.

על רקע זה בולטת סדרת עבודות הפיגומים שהוצגה במהלך השנים בהקשרים שונים. הפיגום נתפס על ידי הקבוצה כסמל לבנייה. הוא ניתן לפירוק ולשימוש מחדש, ומבטא בכך את גישת הקבוצה אל יחס המבנה לסביבתו.

במרכז העשייה "קפה תו", שהחל בבית קפה קטן בנחל אזוב בחיפה, אבל הפך במהלך השנים לתווית מזהה של הקבוצה. מדובר בחצר נודדת המזמנת פעילות רב-תחומית, שבה "החיים הם ההצגה והקהל הוא השחקן".

במקביל לפיגום הארעי, סדרת עבודות האדמה בוחנת את הקבוע, באמצעות נושא ההשתרשות. הסדרה הוצגה בין היתר, בארוע "אקוספירה" שהתקיים בפסח 2009 בעין הוד, ובמספר אירועים בינלאומיים שעסקו במהות החלל האדריכלי. כך למשל, כיפת הענפים המכוונת במקרה אחד למחסה הבסיסי של האדם, הופכת במקרה אחר לכיפת חפצים המתייחסת לתרבות החומר, לחלל שנחפר מתחת לשורשי עץ, או ל"בור" שנחפר מתחת למוזיאון "יאנקודאדא", והפך בהמשך לחלל קבוע למצגות וידיאו.

חשוב לציין, כל העבודות האלה בוצעו על טהרת חומרי הגלם המצויים באתר, תוך חקירת הערכים האסתטיים והסביבתיים של העשייה האקולוגית. בתוך כך, נבחן היחס בין מרכיבים מסורתיים כמו החצר, הכיפה, הקיר, המדרגה והגומחה.

המתח הנוצר בין הקבוע והנייד, המרחף והמשתרש, בא לידי ביטוי במספר בתים שתוכננו על ידי הקבוצה: הבית בחרשים הוא בית חומר בעל קווי מתאר רכים; בעוד שבית העץ בגליל נבנה בשיטת "חממה ומגדל" - מושג המחבר בין בנייה בן לילה לבין "ספינת האדמה" של מייקל ריינולדס - המשלבת בין חממה ומערה. מדובר בעצם בבתים "חכמים" היודעים לנצל את משאבי הטבע - רוח, מים, אדמה ואבן, באמצעות תכנון מסורתי - חצר פנימית, קירות עבים, אמצעי הצללה, ארובות איוורור, ופירוק מאסת המבנה לבקרת האור הטבעי.

הפעילות "משכינת השלום" כפי שהיא מכונה על ידי הקבוצה, באה לידי ביטוי גם ביוזמות שונות למען הסביבה. לפני כעשור הקבוצה יזמה את החייאת דרך עולי הרגל לירושלים, ומאז היא פועלת להכשרתה. הדרך המתחילה בנמל יפו ומסתיימת בעיר העתיקה עוברת דרך אתרי תרבות ונופי טבע הנמצאים בסכנת השחתה. לאורכה מתוכננות פעילויות של מפגש בין תרבויות, שימור אתרים וטיפוח הקיים.