ירוק ושאר צבעי הקרב 

למרות שלצבעים ישנה חשיבות רבה בקביעת היחס הראשוני שלנו לאובייקט, משמעותם הפיזיקלית שנויה במחלוקת. מדובר בעצם בתחושה שנוצרת במוח כתוצאה מרגישות העין לאורך גלי האור המוחזרים מהחומר או נבלעים בו. בהתייחסו לתופעה, אריסטו טען שהצבעים אינם אלא השתקפויות של האור, ולכן אין הבדל ממשי בין הענן לבין צלליתו המשתקפת בים. בין אם הקביעה הזאת מדוייקת ובין אם לא, היא מעידה על כך שהמוח האנושי ייחס לצבעים מאז ומתמיד משמעויות רוחניות, הרבה מעבר לתפיסה החושית של העולם החומרי.

הביטוי המובהק ביותר לקשר ההדוק שבין האובייקט והתחושה הפסיכו?פיזית שהוא מקרין, גורמת לכך שקשת הצבעים נתפסת על ידי המוח האנושי באופן קטגורי, למרות שהיא נבנית מעירוב רציף של שלושת צבעי היסוד - אדום, צהוב וכחול. העירוב הזה יוצר למעשה משפחות של גוונים, היוצרות קטגוריות משנה כגון כתום המתקבל מעירוב בין אדום וצהוב, ירוק המתקבל מכחול וצהוב, סגול המתקבל מכחול ואדום, וחום ושחור המתקבלים מתערובת של אדום, צהוב וכחול.

הקשר הבלתי נפרד שבין התפיסה החושית של הצבע לבין התגובה הפסיכו-פיזית שהוא מעורר, גורם לכך שאנחנו נוטים להקנות לצבעים משמעויות מרחביות. כך למשל, מערך צבעים הרמוני מתורגם להתאמה, התמזגות ונועם, בעוד שדיסהרמוניה גורמת לאי שקט.

היות שלכל מערך עיצובי יש תכלית מוגדרת, ומה שנתפס כהרמוני בסיטואציה אחת עלול להתפרש כמשעמם בסיטואציה אחרת, ניתן להשתמש גם בצירופי צבעים המבוססים על הנגדה - כלומר, צבעים הנמצאים במקומות מרוחקים על קשת הצבעים - הכל בהתאם לאפקט הפסיכו-פיזי הנדרש.

מעבר לתגובה החושית המובנית, לכל צבע יש גם מטען קונוטטיבי התלוי בהיבטים חברתיים, תרבותיים, או אופנתיים. לעתים, תכונות מסויימות המיוחסות לצבע בקונטקסט חברתי אחד, מנוגדות בתכלית לאלה המיוחסות לו בקונטקסט אחר.

דוגמה לכך ניתן לראות בפרדיגמה הבינלאומית ששושביניה הסתפקו בגוני האפור המתקבלים מפירוק המסות הלבנות לקבלת אפקטים של אור וצל, או, להבדיל - האדריכלות הברוטליסטית שוויתרה על הלבן והסתפקה בגוני האפור של הבטון החשוף.

הצבע האדום מתקשר עם דם ואש ולכן מסמל סכנה, מלחמה ותאווה. כפועל יוצא - האדום משדר אנרגיה, כוח, עזות מצח, והחלטיות. היות שהן הדם והן האש נתפסים בתרבויות השונות באופן אחר, בעולם המערבי משתמשים באדום כאות אזהרה (למשל ברמזורים או בהודעות תשלום מאיימות), בעוד שבמזרח הרחוק האדום משמש דווקא כאמצעי להבעת רגשות חיוביים, בין היתר גם אהבה.

צהוב הוא צבע השמש ולכן מסמל זריחה, התחדשות ושמחת יצירה. הגוון הצהוב של החיטה המבשילה מתקשר עם מזון בריאות, ודימיונו לזהב משייך אותו לכבוד, נהנתנות ונאמנות. לעומת זאת חול המדבר הזהוב מקשר את הצהוב עם חום, יובש, קמילה, ולעתים גם קינאה וחולי.

הכתום הנוצר מעירוב של אדום וצהוב, מייצג את האנרגיות הטבועות בשמש ובאש ואת התעוזה, ההתלהבות, המשיכה והגירוי המיוחסים לאדום. בהיותו רקע טוב להבלטת השחור, נהוג להשתמש בכתום להפניית תשומת לב, לסימון משחקים ולעטיפת מוצרי מזון.

הכחול הוא המאגי שבצבעים. בסמלו את השמיים והים, הוא מייצג עומק, מרחב, וחוכמה, שהתגלמותה הנעלה ביותר משוייכת לאלוהות. לפיכך נהוג להשתמש בו בקונטקסטים דתיים, ולסמל באמצעותו את הזכריות הפטריארכלית המתקשרת באופן מסורתי עם יציבות, אינטלקט ומיומנות. בניגוד לצבעים החמים (אדום, צהוב וכתום) המשדרים אינטימיות, הכחול משתייך לספקטרום הצבעים הקרים, ולכן משדר ריחוק.

הסגול מחבר בין היציבות הנצחית של הכחול והאנרגיות הסוערות הטבועות באדום. הוא מייצג על כן כוח, אצילות, עושר, פזרנות ומותרות. בעולם הנוצרי הסגול מסמל את האפיפיורות, ובמקביל - בסין הוא מסמל את הקיסרות. בהיותו צבע נעלה, הסגול מעורר רגשות כמיהה ופנטזיה, ועל כן נפוץ בבגדי נשים, ציורים דמיוניים ומוצרי ילדים.

הצבע הלבן נקי מכל פיגמנט, ולכן משדר ניקיון, היגיינה וסטריליות, המשוייכים בהתאם לבתי חולים, אחיות ותרופות. היות שהצבע הלבן אינו בולע את קרני האור, האנרגיות הפוגעות בו מוקרנות בחזרה אל הסביבה, ועל?כן הוא נתפס כמדיום של נתינה, טוב?לב וכוונה טובה. בשל דימיונו לחלב, הוא מייצג את מוצריו הנחשבים כמקור אנרגיה בסיסי. בשל תכונותיו הפיזיולוגיות, הלבן משמש למניעת העברת חום בגגות בעוד שבעיצוב הפנים הוא מהווה רקע נפוץ להבלטת הצבעים האחרים.

השחור לעומת זאת קולט את אנרגיות הסביבה ונתפס על כן כביטוי נפוץ למצבי קצה, כמו מוות, אבלות, פחד וחשש מהבלתי נודע. על אף שמשתמשים בו כביטוי לאנרגיות שליליות (הומור שחור, רשימה שחורה וכו'), השחור מייצג עוצמה וסמכות, ועל כן הוא משמש למבעים פורמליים, המבטאים אלגנטיות, יוקרה, וחשיבות.

הירוק על אינספור גווניו מיצג את הטבע. מקורו של הגוון הירוק במולקולת הכלורופיל המהווה, כידוע מרכיב בסיסי בתהליך הפוטוסינתיזה (הטמעה), שעליה מבוססת כל שרשרת המזון בטבע. כיוון שבתהליך ההטמעה תרכובות א?אורגניות מומרות לתרכובות אורגניות באמצעות אנרגיית האור, הירוק מייצג הלכה למעשה את כל תהליך הבריאה, ולכן הוא ראוי להתייחסות רחבה יותר.

למרות שהירוק הוא אחד מצבעי היסוד בקשת הצבעים האלקטרונית, אורך הגל שלו ממוקם בין זה של הכחול והצהוב, והוא מתקבל על כן מעירובם. מטבע הצבעים, לעובדה הפיזית הזאת יש גם ביטוי סמלי בתהליך המידבור, שהוא כידוע לב הבעיה האקולוגית. ובהקבלה - ככל שהכחול המסמל את המים אוזל, השטחים הצהובים המסמלים את המדבר משתלטים על השטחים הירוקים.

היות שהביטוי הראשוני של התופעה הזאת אובחן ביערות הגשם המשמשים בית גידול ישיר או עקיף של מרבית אוכלוסיית החיים בעולם, הקמפיין האקולוגי שבא להציל אותם נצבע באופן טבעי בירוק.

מקורה של המציאות המאיימת הזאת בקידמה, שהעלתה את תוחלת החיים, הגדילה את אוכלוסיית הבוגרים וגרמה בכך להגדלה ניכרת בצריכת מוצרי המותרות. ההיבט הציני של הבעיה הוא שקיים ניגוד אינטרסים מובהק בין הצד הנהנה מהקידמה לבין הצד הסובל מתוצאותיה.

לקמפיין הירוק יש גם פן אירוני, משום שהצבע המסמל את הבעיה, בא במקום הפתרון. אחד הטרנדים העכשוויים של הקמפיין הסביבתי הוא האדריכלות ה"ירוקה", שככל שהיא ירוקה יותר, היא "ירוקה" פחות.

דוגמה מובהקת לכך הם מבנים עתירי צמחייה, שבינם לבין שיקום יערות הגשם אין בהכרח זיקה. מעבר לעובדה שמבנים כאלה אינם חוסכים שום אנרגיה - משום שהן התשתיות והן התחזוקה השוטפת יקרות ובזבזניות - הם מדגימים התעללות צינית בעצים הנתלים בקומות העליונות של מגדלים, הרחק ממקומם הטבעי בקרקע. אם מדובר בכסות לשמה, מוטב שתהיה צבעונית כפריחת האביב, ולא כמשתלה שהוצאה מהקשרה.

הגיע הזמן שגם הסטארים המוריקים של האדריכלות יפנימו, שאדריכלות "ירוקה" היא בסך הכל אדריכלות בסיסית מודעת אקלים וסביבה. אדריכלות שהצבעים השולטים בה הם דווקא של אור טבעי, הצללה, איוורור, איטום ובידוד: האור הטבעי שקוף; האיוורור בדרך כלל צלול; הבידוד לבן כמו קלקר או צהוב של צמר סלעים; האיטום בלתי מוגדר; וההצללה - בכל גוון אפשרי, בתנאי שהיא יעילה וניתנת להתאמה למזג האוויר המשתנה במהלך היום והשנה.

למרות שמשמעות הצבעים נבנית בעיקר על ידי המוח, המסמן לא יכול להחליף את המסומן. כלומר - שימוש בירוק אינו יכול לבוא במקום אדריכלות מודעת אקלים וסביבה. היטיב לבטא את הכמיהה לירוק הבלתי מושג המשורר והצייר הספרדי פדריקו גרסייה לורקה, בשירו "רומנס סהרורי".

הנה הבית הראשון (בהמלצת פרופ' ציונה שמשי):

רחל בן אהרון