תם החופש. חוזרים ללימודים 

31.10.2006
שלום כיתה א'

האביב חלף הלך לו, כמו שאומרים, החצב פרח. גם ימי החופש עברו עלינו בבילויים וחזרנו לבית הספר.

הרגשה, כמו בימים הרחוקים ההם כאשר אימא העירה אותי., הלבישה. דאגה לשתיה. בדקה אוזניים וציפורניים. את המדים והנעליים. נישקה על המצח והביטה אחרי מתרחק והולך לבית הספר. כן היו ימים כאלה, ונשאר מהם רק זיכרון רחוק. רחוק מספיק כדי להתגעגע.

ומה עכשיו? אתמול, ממש אתמול, התחילה שנת הלימודים החדשה ואני עם זוגתי, קמנו בבוקר - לבד בלי אימא - התלבשנו. שתינו קפה. אספנו את הסנדויצים, בקבוק המים הקרים, תיק ניירות. ארנק הכסף ואת מכשיר הMP3 ופנינו אל האוטובוס שיקח אותנו לתל אביב, למכללה האקדמית של העיריה שם אנחנו לומדים זאת השנה השניה.

תאמינו לי, ההרגשה כמו פעם. להתראות עם החברים. עם המרצות. עם מכונת השוקולטה ועם האוירה והמקום שמשרה עלי לפחות, הרגשה של היכל מקרין דעת ותבונה. זהו המקום אליו הולכים להתרחק מהיום יום המעייף והשיגרתי, העמוס חדשות מכבידות ומאיימות לשבור את רוחנו ואת תחושות הביטחון שכול כך חסרות לנו בימים אלה.

ואני, לומד פילוסופיה וגנטיקה. מה יכול להיות יותר מעניין מזה.?
הפילוסופיה אמורה לעזור לי להתפלסף על כול נושא שבעולם רק לא עם הפוליטיקה המלוכלכת הממלא את הדפים הראשיים של העיתונים הצבועים באדום מאיים. בפוליטיקה ועם פוליטיקאים אין לי סיכוי.

גנטיקה אני לומד כדי להעריך לאן פני ועתידי בימים שעוד יבואו. אומרים, שיש התקדמות רבה בחקר הזקנה. מי יודע, אולי זה עוד יהיה בימינו. לא נרשמתי בתור כי עדיין לא ברור לי אם עומדים להוסיף רק שנים או גם איכות חיים. אם רק שנים, אני מוותר על התור. כדי לחזור מהתחלה, קרי: 20 שנה כבן אדם ואחר כך כמו כלב, וחמור, וסוס ועוד מיני, תודה לא. שלא לדבר על שנים ישובים תלויים על כתפיהם של אחרים. תודה לא. מספיק עד כאן.

ובינתיים, חזרה ללימודים
פתאום אני מוצא את עצמי מאזין בדריכות לכול מילה היוצאת מפיהם של המרצות החכמות שלי. נהנה מכושר ההסבר של דברים שגם אם אני מכיר אותם הם נראים לי קמים לתחיה כדי לפרוש שוב מבט רחב יותר על הסובב אותנו. אני לא שוכח שכול יום מתווסף מידע חדש ואין סכנה שנשיג אותו. בקושי אנחנו רק שומעים עליו בראשי פרקים. וגם זה אם עושים מאמץ אמיתי להתעניין.

והקהל, נהדר, שותפי לכיתה כולם כמוני. היו צעירים, עם בלוריות בגוון אפור בהיר ואו צבעים שאינם משקפים את המקור. הרבה יותר נשים מגברים. מלובשות בקפידה. איפור במידה. ודווקא לא רועשות במיוחד. יש גם הרכבים אחרים.

טוב. אני עוד לא מכיר את כולן ואולי גם לא דחוף. אילנה על ידי וזה בהחלט חשוב. למה - כי הרי בסופו של יום, עוד נחזור לדבר על מה ששמענו. עם אחרות, אולי נדבר בפעם הבא. בעוד שבוע.

בפרוזדור הכניסה, לא השתנה דבר. אותם עובדים. אותו ריהוט ואותה מכונת שתיה חמה שנותנת לכול אחד את מה שביקש. וזה לא יקר. שקל וחצי, אם יש לך מזל ולא מפספסת. וגם אם מפספסת מדי פעם עם שקל, זה עדיין זול יחסית לכול מקום אחר. הידד!

וזה נפלא. היום הראשון ללימודים. כי אם לא היום, ממש אין מתי. אז עדיף היום. ועוד יש לנו שעות פנויות. על למלא אותם, צריך לתכנן. בינתיים, זוגתי ואני עובדים. ומה יהיה כאשר לא נעבוד ?......דני.