מהי אהבה ומה ההבדל בין אהבה לתאווה 

אהבה לעומת תאווה ואיך נדע להבחין בניהם

אנו משתמשים בחיינו במושג אהבה לדברים רבים כגון:אכילה –אני אוהב מאכל מסוים ,ילדים ומשפחה-אני אוהב את ילדי ,אני אוהב את משפחתי. זוגיות-אני אוהב/ת את בן זוגי.

אם נתבונן בפנימיות הדברים,המושג אהבה-רגש של האדם שמשמעותו אני אוהב דבר זה או אחר ולכך אני רוצה להטיב עם הדבר שאני אוהב,לעומת זאת ,תאווה יש לה מכנה משותף עם אהבה בזה שהאדם המתאווה מרגיש שהוא אוהב דבר מסוים,אבל יש שינוי מהותי ונוגדני בניהם, לדוגמה ,אדם שאוכל דגים ואומר שהוא אוהב דגים הוא אינו אוהב את הדגים כי אם הוא היה אוהב אותם היה משאירם במים להמשיך לחיות את חייהם בנחת,אלא הוא אוהב את הטעם הערב של הדגים ,זאת אומרת שבזה שהוא אומר אני אוהב דגים ,הוא אומר אני אוהב את עצמי ואת  התענוג שנגרם לי מאכילת הדגים,יוצא שהתאווה היא הניגוד של האהבה.כשאנו אומרים ,אני אוהב את ילדי ,אנו אומרים אני רוצה להעניק להם מכוחי וזמני וכספי בכדי שיהיה להם טוב ,זוהי אהבה אמיתית, כי אני מקריב מהנוחיות שלי בכדי שלשני יהיה טוב.

בזוגיות כשאנו אומרים וחושבים אני אוהב אותך ,אנו צריכים להתעמק בחשיבתנו האם אנו מתכוונים שאני אוהב אותך כי יש לי הרגשה טובה איתך או שאני אוהב אותך כי אני אוהב את אישיותך ולכן אני רוצה להעניק לך ולוותר על רצונותיי בכדי שלבן זוגי יהיה טוב.ההבדל בין שני הרגשות האלו הוא ההבדל בין אהבה לתאווה, כי התאווה גם מגדירה את עצמה כאהבה, אבל היא הפוכה מאהבה, מכיוון שברגע שבן זוגי אינו נוח לי מבחינת דעותיו ומעשיו, הרגש שלי הופך לרגש שלילי כלפיו ,לעומת אהבה אמיתית שהיא -אני מבין שבן זוגי שונה ממני ואני מוכן לוותר בשביל שיהיה לו טוב.

אנו רואים בתרבות המערב את הזילות של מושג אהבה על ידי תרבות של לבוש לא צנוע כי "נשים רוצות אהבה ומשדרות תאווה וגברים רוצים תאווה ומשדרים אהבה" לעומת זאת היהדות  מחנכת לצניעות הלבוש בכדי להבדיל בין אהבה לתאווה.

בואו  נתבונן במקורות היהדות  בנושא -"כל אהבה התלויה בדבר - בטל דבר בטלה אהבה, וכל אהבה שאינה תלויה בדבר - אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה שהיא תלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן".(אבות ה,טז) חז"ל הקדושים מתארים לנו את ההבדל בין אהבה לתאווה וההבדל הדק הוא  "אהבה התלויה בדבר".כפי שהסברנו האם זה אהבה של נתינה או של לקיחה.

וכעין זה מצינו "ויעבד יעקב ברחל שבע שנים ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה"(בראשית כט,כ)",המפרשים במקום הביעו תמיהה הרי לכאורה הדברים להיפך, כי אם יעקב אהב את רחל היה צריך להרגיש כימים רבים באהבתו אותה ולא ימים אחדים?אלא התורה הקדושה באה ללמדנו את ההבדל בין אהבה לתאווה ,אם אדם אוהב את בן זוגו בגלל שהוא אוהב את עצמו ורוצה לקבל מבן זוגו, אם כן ככל שמצפה יותר כך הזמן מתארך בעיניו ,אבל אם אדם אוהב את בן זוגו בכדי להטיב עם השני אם כן מדובר בימים אחדים, אהבת יעקב לא הייתה אהבה אגוצנטרית,כי אם אהבה של נתינה,ולכן עברו עליו כל ימי העבודה אותם נדרש להקריב למען רחל במהירות –כימים אחדים ממש,המקרבים אותו אל אהובתו,והמחזקים את אהבתו לה.

עיקר האהבה היא תולדת הנתינה ,ככל שאדם נותן יותר לבן זוגו –כן גדילה אהבתו.אהבה אינה רגש התפעמות ראשוני בלבד הנובע מאליו,אלא גם ובעיקר פרי של מאמץ,השקעה,סבלנות ונתינה ארוכת שנים.

על יסוד זה מרחיב הרב דסלר זצ"ל (מכתב מאליהו ח"א ,קונטרס החסד)בנוהג שבעולם ,אוהב האדם את פרי טיפוחיו,את הדבר שעליו עמל ובו השקיע את מירב חייו,לכן,אהבת ההורה לילדיו ודאגתו להם,גדולה כל כך,שהרי ההורה הוא זה שהשקיע בילד והעניק לו את כל צרכיו.

זהו ההבדל שבין אהבה לתאווה , תאווה נעוצה ברצון לקחת,לקבל,לעומת זאת,אהבה אמיתית יסודה ברצון להעניק,לתת.

אהבה אמיתית טעונה טיפוח תמידי,לפיכך יש להיזהר מפני השחתת קשר האהבה על ידי הרצון הטבעי של כל אחד מהצדדים לקשר להפיק מהקשר יתרונות אינטרסנטיים גרידא,שהרי:חיש מהר אך תקל מהם יד הטבע,ושבים המה להיות נוטלים כשהיו,גם לא ירגישו בעצמם את השעה אשר החליפו בה את עמדתם,תחת אשר התקשרו תחילה להיות נותנים ,מעתה היו לנוטלים וכל אחד ידרוש מרעהו אשר ימלא את חובותיו אשר יתחייב לו.

וכך נהג הרב דסלר זצ"ל לברך כל זוג בעת שמחת כלולותם:היזהרו יקרים,שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה ,כאשר תרגישו בכם בשעה זו,ודעו אשר ברגע שתתחילו לדרוש דרישות זה מזה –הנה כבר אשרכם מכם והלאה.

אהבה המבוססת על –שכינה ביניהם על נתינה ובניין משותף,על קדושה וטהרה,היא זו אשר תבטיח שבבית המקדש הפרטי אותו בונים בני הזוג  יהיה בבחינת –"בנין עדי עד"(אחת מברכות הנישואין).