ילדים בהליכי גירושין 

גירושין מייצגים סוג מיוחד של התנסות מלחיצה עבור הילד המחלישה את ההגנה שהמשפחה הגרעינית מספקת ומשאירה את המבנה המשפחתי מצומצם ופגיע יותר.

  המשימות הפסיכולוגיות של ילדי הגירושין

בספרות ניתן למצוא 6 משימות פסיכולוגיות שעל ילד-גירושין להשלים. ביצוע או פתרון משימות אלה מוסיפים יציבות להתמודדות עם אתגרי הצמיחה הנורמטיביים של הילד:

1)     ההכרה במציאות של הקרע המשפחתי ? המשימה הראשונה והקלה ביותר שעל הילד להשלים הנה הכרה במציאות של הקרע המשפחתי וההבנה שהשינויים במשפחה ובמשק הבית נובעים מהפירוד. תפיסתו של הילד והבנתו את המאורעות המתרחשים במשפחה מסוננות דרך משקפיים שנוצרו ועוצבו על ידי גילו הכרונולוגי, הצרכים ההתפתחותיים, הקונפליקטים ורצונותיו.

2)     התנתקות מהקונפליקט והמצוקה ההוריים והתחלה מחדש בעיסוק השגרתי ? משימה זו דורשת מהילד להפסיק את השליטה שיש למשבר המשפחתי על עולמו הפנימי. השגת המטלה מפחיתה את החרדה, הדיכאון ואת שאר הרגשות העולים אצל הילד בעקבות הגירושין. מורים מתארים ילדים הנמצאים בשלב זה כמתקשים להתרכז, חולמים בהקיץ, דעתם מוסחת, משועממים, חסרי מנוחה, לא מקשיבים בכיתה, נרגזים, עצבנים ואגרסיביים.  

3)     פתרון האובדן ? הגירושין טומנים בחובם מספר רב של אובדנים שהמרכזי בהם הוא אובדן חלקי או מלא של אחד ההורים. משימה זו שנכפת על ידי הגירושין היא אולי הקשה ביותר. ילדים הנשארים מאוכזבים שנה אחר שנה מאב או מאם לא מהימנים המגלים חוסר עניין בהם או שאינם נמצאים עמם בקשר, יתקשו להשלים משימה זו.

4)     פתרון הכעס והאשמה העצמית ? על מנת להבין משימה זו חשוב להזכיר את החשיבות של הההקשר החברתי שבו מתרחש פירוק הנישואין. להבדיל ממצבים אחרים, הגירושין הם מעשי ידי אדם ומייצגים החלטה וולונטרית של לפחות אחד מההורים. הילדים מודעים לכך שהגירושין אינם בלתי נמנעים, שהסיבה המיידית היא ההחלטה של אחד או של שני ההורים להיפרד ושהסיבה האמיתית היא חוסר שביעות רצון או כישלון לשמר את הנישואין. הילדים, כמו החברה, יגיבו באופן שונה כאשר הגירושין נועדו כסעד לסיום נישואים הנחשבים ברוטליים או לא מאושרים; כאשר הנישואין נחשבים כמרדף אחר קריירה; או כאשר הגירושין נתפסים כהחלטה אימפולסיבית של אחד המבוגרים; או כדי להצטרף למאהב/ת. ילדים ומבוגרים אינם מאמינים בגירושין ללא אשם. הם עלולים להאשים את אחד או את שני ההורים או את עצמם. הכעס קשור עם ?acting out?, קשיים בביה"ס והישגים נמוכים.

5)     קבלת קביעות הגירושין - על הילד לקבל את קביעות הגירושין ואת העובדה שהמצב שנוצר בעקבותיהם איננו הפיך. ילד גירושין מתמודד עם משימות קשות ורבות יותר של קבלת קביעות הגירושין מאשר ילד שחווה שכול. הילד השכול, למרות התקוות האינטנסיביות, יודע היטב שהמוות לעולם לא יהיה הפיך. ולעומתו הנוכחות, הנגישות והחיות של שני ההורים, שחווה ילד-גירושין, יוצרים אמונה מתמשכת במשאלתו לשקם את נישואיי הוריו.

6)     השגת תקוות ריאליסטיות בנוגע למערכות יחסים ? משימה זו היא אולי החשובה ביותר הן ליליד והן לחברה. בשלב זה הנער/ה צריכים להגיע לפתרון של הנושאים הקשורים במערכות יחסים בדרך שתאפשר ראיה מציאותית הנוגעת ליכולתם לאהוב ולהיות נאהבים. משימה זו מעסיקה את ילדי הגירושין בעיקר בגיל ההתבגרות ומצטרפת לנטל שיוצרות שאר המשימות ההתפתחותיות שהמתבגרים נדרשים להשלים. במשימה זו מושלם המעגל וילד הגירושין לומד לקחת סיכון בתוך מערכת יחסים אוהבת שעלולה להיכשל, אך עם התקווה הריאליסטית שהיא תצליח ותפרח.

תגובות רגשיות המאפיינות את ילדי הגירושין

עם ההודעה על הגירושין למעלה מ ? 90% מהילדים מגיבים בחרדה ובכעס, רובם פורצים בבכי ומתחננים בפני הוריהם לקול מחדש את החלטתם. ילדים קטנים עלולים להגיב בחוסר אמונה לנאמר להם.
אובדן ? הילדים סובלים מתחושה חזקה של אובדן. חלקם מגלים מגוון של סימפטומים דכאוניים קשים ביניהם: קשיי שינה, חוסר מנוחה, קשיי ריכוז, תחושת ריקנות ותלונות גופניות מסוגים שונים. בעוד שהילדים הקטנים מודאגים במיוחד בקשר לעזיבת האב, הגדולים יותר מוטרדים בשל אובדן המשפחה כהוויה יציבה ורציפה שהבטיחה את מסגרת חייהם. לעיתים קרובות חווים הילדים אובדן תמיכה הורית, שכן, בעיצומו של המשבר עסוקים ההורים בבעיותיהם במידה המאפילה על צרכיו של הילד. בנוסף, בשל הפיצול במשאבי המשפחה נגרם אובדן מוחשי וירידה ברווחה הכלכלית.
כעס ? ילדים ומתבגרים בכל הגילאים מתנסים בתוקפנות גוברת. התקפי זעם בקרב הילדים הקטנים, והכאת ילדים אחרים ואחים הולכים וגדלים. ילדים גדולים ומתבגרים מביעים ישירות את כעסם. רבים מהצעירים מביעים את כעסם בהתפרצויות שמכוונות כלפי אחד ההורים או כלפי שניהם. חלק מההתנהגות התוקפנית מקבל, ללא ספק, חיזוק ממריבות ההורים שתורמות למסקנה ההגיונית שמתן ביטוי לכעס קיצוני הוא מקובל. בנוסף לכך, רואים הילדים את הגירושין כפעולה אנוכית, שבה העמידו ההורים בראש סולם העדיפויות  את צורכיהם והילדים היו במקום המשני. לכעס מקורות רבים אבל באופן ברור תפקידו המרכזי הוא להכחיד או לטשטש זמנית את התגובות האחרות, הכאובות יותר, ובמיוחד רגשות של עצב וחוסר אונים.

דחייה - ילדים רבים רואים בעזיבת הורה סימן לירידה בהתעניינות בהם. התעסקות של ההורים בבעיות משלהם, הירידה בהתעניינות בילדים ובטיפול בהם נתפסו כדחייה נוספת. אמירות שליליות של ההורים אחד כלפי השני באוזני הילדים מוסיפות לתחושת הדחייה של הילד. תחושת הדחייה רווית העצב מציקה לילדים ומעוררת ספקות בלבם אם ניתן לאהוב אותם, או אם אינם ראויים מסיבה כלשהי לאהבתו או להערכתו של ההורה העוזב.

בדידות ? בדידותו של הילד בזמן זה עמוקה. עם הירידה הזמנית בהורות בעקבות הפרידה, עלול הילד להרגיש ששני הוריו נעלמים מחייו; אחד ההורים או שניהם נראה מוטרד או מתנהג כזר. הצעירים היחידים שאינם מתנסים במיוחד בבדידות, הם אותם מתבגרים שמתפקדים היטב ונשענים על בני גילם וכן אלה שנהנים מהתעניינות בלתי פוסקת בהם מצד ההורים. את הבדידות הקשה ביותר חווים ילדים ומתבגרים בעלי הסתגלות גרועה ודימוי עצמי ירוד.

אשמה ? לא כל הילדים מרגישים כאחראים לסכסוכי הנישואין והתפרקות המשפחה. גם תחושתם של הילדים, שהם גרמו בדרך כלשהי למתיחות המשפחתית אינה דומה ללקיחת אחריות לקרע המשפחתי. ילדים שחשים כאחראים לגירושין מצויים בקבוצת הצעירים ביותר, כלומר בני שמונה או פחות. כאשר ילדים אלה אכן מרגישים אשמים, מעסיק אותם הנושא במשך רוב שעות היום. רובם מייחסים את הרס הנישואין לחטא כלשהו בעשייה או באי-עשייה.

פנטזיות ? ילדים במהלך הגירושין מתגעגעים להורה הנעדר. נראה ששורשיהם של געגועים גדולים אלה נמצאים בצרכים ההתפתחותיים ובפנטזיות של הילד. תקווה, שאיפה ולעיתים ציפייה לאיחוד מחודש של ההורים הן בשיאן בזמן הפירוד ומזינות את דמיונותיהן של יותר ממחצית ילדי-הגירושין. ילדים קטנים מביעים שאיפה זאת במשחקיהם ובציוריהם ואילו גדולים יותר מנסים לעיתים באופן ישיר להביא לידי התפייסות אליה הם שואפים ולעיתים אף לכפות אותה בכוח. השימוש בפנטזיות נרחב ביותר במיוחד בקרב ילדות קטנות וזאת ע"מ לסייע בהתמודדות עם תחושות האובדן והדחייה הכאובות. גם ילדים קטנים משתמשים בפנטזיות כדי לבטל את המציאות הכואבת של הקרע המשפחתי, אך נראה שהם מסוגלים פחות מהילדות להכחיש את עזיבת האב. ילדים וילדות דבקים במידה שווה בפנטזיות של איחוד המשפחה.

"ילדים הוריים" ? המונח "ילד הורי" מתאר מצב שבו הילד או המתבגר נושא במסגרת משפחתו בתפקידים שהם נחלת המבוגרים בתוך אותה התרבות. כשהתמוטטו הנישואין, ההורים פנו לילדיהם, שהפכו למקורות חדשים לאהבה ותמיכה. ילדים קטנים ומתבגרים נהפכו תחליפים למבוגרים אחרים ? במילים אחרות הורים להוריהם שלהם. במצב זה ניכר טשטוש בגבולות בין תת מערכת ההורים לתת מערכת הילדים והילד מקבל על עצמו תפקיד הורי.

 מקורות:

* אילון, ע. ופלשר, ע. (1988). דרכים להתערבות חינוכית טיפולית לצורך הגברת החסינות של ילדי גירושין. בתוך: הורוביץ, מ. ואשדות, ה. (1988). משפחות חד-הוריות והמערכת החינוכית: לקט ליועץ החינוכי. ירושלים: משרד החינוך והתרבות. עמ' 52-118.

* ולרסטין, ס. ג'. וקלי, ב. ג'. (1984). אחרי הגירושין. ת"א: זמורה-ביתן.

* הרר, י. ומייזלס ע. (2000). הסתגלות רגשית וחברתית אצל מתבגרים בעלי דפוס של היפוך תפקידים

   במשפחה. מגמות, מ', 413-441.

* Wallerstein, S. J. (1983). Children of divorce: the psychological tasks of the child. American Journal Orthopsychiat, 53, 230-243.