בחלק גדול ממתקני השעשועים לילדים במקומות ציבוריים ובמוסדות חינוך בארץ יש ליקויי בטיחות מסוכנים. כתוצאה מכך, ילדים רבים נפגעים כל שנה בעת משחק בגני השעשועים ובמתקניהם, וסובלים מנזקי גוף שונים.
במדינת ישראל קיים תקן לגני שעשועים. בתקן זה מנויות דרישות רבות אשר מטרתן ליצור מתקני שעשועים בטיחותיים. להלן יובאו דוגמאות לדרישות המנויות בתקן :
• תכנון- יש להקפיד על הפרדה בין שתי קבוצות גיל בתוך הגן באמצעות הקצאת מתחמים שונים לכל קבוצה. מתחם אחד לגילאי 0-4 ומתחם נפרד לגילאי 4 ומעלה.
• עומק משטח המגן- עומק המינימום של משטח שמתחת לכל מתקן משחקים הוא 30 ס"מ.
• נדנדות- גובה המושבים בנדנדות חייב להיות 35 ס"מ לפחות מפני הקרקע. כמו כן יש לבדוק שהשרשראות אינן חלודות.
• מגלשות- חלקה התחתון של המגלשה חייב לעמוד על משטח חולי או כיסוי שטח המאושר על פי התקן.
עוד נקבע בתקן כי יש לבצע בדיקות במתקנים בשלוש רמות:
• בדיקה חזותית יומיומית של ההורים, המטפלת או הגננת.
• בדיקה חזותית חודשית של האחראים לנושא ברשות המקומית.
• בדיקה שנתית של מעבדה מאושרת כמו מכון התקנים, בהזמנת האחראים לכך ברשות המקומית.
התקן ,כאמור, מטיל על הרשויות המקומיות חובות ברורות לגבי מאפייני המתקנים, תחזוקתם והנהלים לשמירה על תקינותם. הפרת חובות אלה, מקימה
בסיס לתביעה אפשרית כנגד הרשות המקומית, במידה וילד נפגע בגן שעשועים. התביעה אף יכול שתהא מבוססת על רשלנות הרשות המקומית וכו'.
על מנת לחזק הבסיס הראייתי של התביעה מומלץ, שעה שילד נפגע גן שעשועים לצלם את מקום התאונה, מיד לאחר התרחשותה, וכן את פגיעותיו של הילד. לכך יש להוסיף, כי יש לשמור התיעוד הרפואי וההוצאות השונות.
חשוב כי הורים יממשו זכותם לפיצוי במידה וילדם נפגע, לא רק על מנת לקבל הסעד הכספי האישי, אלא אף ובמיוחד כדי לעורר הרשות המקומית לתקן המפגע הקיים במתקני השעשועים, זאת על מנת למנוע פגיעה של ילדים נוספים.
