לבעלי עסק ועצמאים - חוזה קבלנות וזכות עיכבון 

פתח דבר

בכל עסקה במהלך העסקים הרגיל ישנם, לכל הפחות, שני צדדים לעסקה. האחד הוא מבצע העבודה/יצירה/שירות, קרי הקבלן, ואילו השני הוא מזמין העבודה/יצירה/שירות, קרי המזמין. רבים מבעלי העסקים מנהלים את הזמנות העבודה באמצעות חוזים (בין בע"פ ובין בכתב) המסדירים את מתווה העסקה, התחייבויות הצדדים ואת מערכת היחסים בין המזמין לקבלן.

מה שרבים מבעלי העסקים אינם יודעים, הוא שחוזה שבין קבלן למזמין הינו חוזה קבלנות. למצב משפטי זה ישנן השלכות לשני הצדדים לעסקה, קרי למזמין ולקבלן. במאמר זה נעמוד על טיבו של חוזה קבלנות, ועל הסעד העצמי שמקנה הדין לקבלן, במקרה של אי תשלום בגין העבודה/היצירה/השירות שהוזמן והושלם.

מהו חוזה קבלנות?

לפי סעיף 1 לחוק חוזה קבלנות, התשל"ד 1974 (להלן: "החוק"), חוזה קבלנות הוא: 

"חוזה קבלנות הוא חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות בשכר כשהקבלן אינו עובדו של המזמין."

בנוסף, סעיף 2 לחוק מגדיר את חיובי הצדדים לעסקת קבלנות:

"הקבלן חייב לעשות את המלאכה או לתת את השירות והמזמין חייב לשלם את השכר, הכל לפי המוסכם בין הצדדים."

לפי ההגדרה לעיל, ניתן להכליל כל עסקה, שעורך בעל עסק או עצמאי כ"עסקת קבלנות", אשר ההסכמות בגינה מהוות "חוזה קבלנות" כהגדרתו בחוק. לדוגמא: בעל מוסך המקבל רכב לתיקון במוסך, הוא המזמין ואילו בעל הרכב הינו המזמין, והרי מתקיים לנו חוזה קבלנות.

מהי זכות העיכבון - הסעד העצמי?

סעיף 11(א) לחוק המיטלטלין תשל"א-1971, קובע:

"עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב".

יחד עם זאת יש לציין כי הסעיף הנ"ל אינו מקנה לקבלן זכויות עיכבון, אלא רק קובע מה הם הכללים החלים על הפעלתה של הזכות, מהותה והיקפה. אם כך, מתי קמה לקבלן זכות עיכבון? מתי יהיה הוא רשאי לעכב נכס של החייב שלו בלא שיתחייב בעוולת עיכוב נכסים שלא כדין? את זאת קובעים הסעיפים הספציפיים שבחוקים השונים שהם המקור שבדין להיווצרותה של זכות העיכבון בתחומים מסוימים, צרים או רחבים. הוראות בדבר זכות עיכבון, נקבעו בסעיף 12 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965; סעיף 9 לחוק השומרים, תשכ"ז-1967; סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961; סעיף 8(ג) לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979; סעיף 31 לחוק המכר תשכ"ח-1968 וסעיף 19 לחוק חוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 וכן בסעיף 5 לחוק בו עסקינן.

כאמור לעיל, מאמר זה עוסק בזכות העיכבון, לפי חוק חוזה קבלנות, המגדיר הוראות בדבר זכות העיכבון לפי התחום המסוים שמגדיר חוק זה. זכות העיכבון היא "גולת הכותרת" של החוק וזאת בשל הסעד העצמי שמקנה החוק לקבלן, כפי שנקבע בסעיף 5 לחוק:

"לקבלן תהא זכות עכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מן המזמין עקב עיסקת הקבלנות."

זכות העיכבון המוקנית לקבלן, מעניקה לו את הזכות לעכב בחזקתו את הנכס אשר נמסר לו ע"י המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירות, עד לקבלת התשלום המגיע לו מהמזמין, לפי חוזה הקבלנות בינהם. לדוגמא: בעל מוסך אשר ביצע תיקון ברכב של לקוחו, רשאי לעכב בחזקתו את הרכב, והימנע ממסירתו לבעל הרכב, עד לקבלת התשלום עבור עבודתו. בדומה, גם מומחה לבטיחות, רשאי לעכב אצלו חוות דעת שהכין עבור לקוח, עד לקבלת התשלום בגינו.

יחד עם זאת, כאשר ישנה מערכת יחסים עסקית מתמשכת בין קבלן למזמין או לחילופין עסקה מורכבת בעלת מס' מרכיבים, על הקבלן לדעת כיצד ועל איזה נכס מותר לו להפעיל את זכות העיכבון כדין. לצורך פתרון סוגיה זו עלינו לענות על השאלה - מתי רואים מספר פעולות שנעשו במסגרת מערכת יחסים עסקית כוללת אחת, כעיסקות נפרדות שכל אחת מהן עומדת בפני עצמה ויוצרת זכות עיכבון נפרדת, ומתי רואים את כולן יחד כעיסקה אחת, היוצרת זכות עיכבון "כוללת" לגבי כל הפעולות ? 

בכדי לענות על שאלה זו נניח, כהנחת יסוד, כי בין בין צדדים נכרת חוזה קבלנות.

מהי עסקת קבלנות?

ישנה מחלוקת בין השופטים בפסיקה, באשר להגדרה המשפטית של המונח "עסקה" (מתוך: ע"א 1776/97 ליבוביץ נ' אוברזון, פ"ד נד (3) 49):

"המונח "עיסקה" פורש בספרו של ז' צלטנר, דיני חוזים של מדינת ישראל (אבוקה, כרך א' תשל"ד) בעמ' 169 כ"מצב עובדתי-מסחרי היכול לשמש יסוד לצמיחת עילות וטענות משפטיות". השופט ג' בך אימץ הגדרה זאת והוסיף כי "לא מספר ההסכמים הוא הקובע, אם המדובר בעיסקה אחת או בעיסקאות שונות. גם הסכמים אחדים יכולים להוות עיסקה אחת. הכול תלוי בתוכן ההסכמים" (ההדגשות במקור -י' ט') (ראו ע"א 377/82 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ' צור גת חברה לפיתוח ולגידור בע"מ וערעור שכנגד, פ"ד מ"ב(2) 725, 732 (להלן - "עניין צור גת")). במקרה אחר הגדיר השופט א' גולדברג את המושג "עיסקה אחת" כ"עיסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעיסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם" (ראו ע"א 725/87 חברת ביר-טל סחר מזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ, פ"ד מד(1) 177, 180 (להלן - "עניין ביר-טל")). יצויין, כי פסקי הדין שהוזכרו דנו בשאלה של קיזוז חיובים, אך הגדרת המונח "עיסקה אחת" ישימה גם בענייננו.   

בעניין זה הגיעו בתי המשפט במקרים שונים למסקנות שונות בדבר הגדרתה של "עיסקה אחת" להבדיל ממספר עיסקות. כך, למשל, סבר בית המשפט בעניין ביר טל כי כל משלוח של סחורה במסגרת "הסכם מסגרת" בין יצרן וסוכן מהווה עיסקה נפרדת. כפי שאמר: "כל משלוח סחורה אשר כזה הינו עיסקת מכר עצמאית בין הצדדים, הניתנת לניתוק, מן הבחינה העיסקית, מהסכם הסוכנות". לעומת זאת נקבע במקרה אחר כי משלוחי הסחורה הנפרדים על פי "הסכם מסגרת" אחד נכללים בעיסקה אחת; למרות שדובר "בעיסקה, שפוצלה למשלוחי סחורה שונים ולתשלומים במועדים רבים תוך תקופה ניכרת" (ראו דברי השופט ג' בך בע"א 82/81 דו-עץ נ' וייסנברג, פ"ד לז(2) 355, 358; ".

לסיכום הסוגיה, עיסקת קבלנות אחת היא עיסקה מסחרית העומדת בפני עצמה והניתנת לניתוק מסחרי מעיסקות אחרות בין אותם צדדים, אפילו אם נעשתה העיסקה במסגרת עיסקית מקיפה יותר שבתוכה פועלים הצדדים. ההבחנה בין מקרה למקרה היא הבחנה שבעובדה והיא נקבעת לפי נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה לגופו, תוך מתן משקל לתוכנו של ההסכם שבין הצדדים, להסדרים בדבר אופן התשלום, אופי המלאכה או השירות, לפרק הזמן שבמהלכו נעשות הפעולות ותוך התייחסות להוראת החוק היוצרת את זכות העיכבון, שבענייננו היא חוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974.    

סוף דבר

הסעד העצמי שמקנה החוק הנ"ל מתבטא בזכות לעכב נכס כערובה לחיוב, עד לסילוק החיוב. זאת זכות המוענקת לקבלן המחזיק בנכס, להמשיך ולהחזיק בו, מקום שאלמלא העיכבון היה עליו להעביר את הנכס למזמין. חשוב לציין כי הדעה המקובלת היא שהקבלן אינו זכאי לממש את הנכס המעוכב ולהיפרע ממנו את תשלומו. עם זאת, זכותו של הקבלן מעניקה לו במקרה של פשיטת רגל או פירוק של המזמין עדיפות על פני נושים אחרים, שאינם מובטחים. גם כאשר המזמין אינו חדל פירעון, יש לקבלן יתרון בכך שעצם החזקתו בנכס מפעילה לחץ על בעליו לקיים את החיוב כדי לקבל את הנכס. מערכת החיובים בין הקבלן, בעל זכות העיכבון, לבין המזמין, מבוססת - במקרים רבים, על התקשרות חוזית בין הצדדים, שבגידרה קיבל הקבלן את הנכס מן המזמין לתכלית מסוימת ועל מנת להחזירו בסיומה.

לפיכך, ניתן לומר כי העיכבון הוא סעד עצמי שנועד לאפשר לנושה לממש את זכותו כלפי החייב בכוחות עצמו, בלי לפנות לשם כך להתדיינות משפטית, וזו גדולתו!

גילוי נאות: המידע המובע לעיל מבוסס על פסיקת בית המשפט העליון בע"א 1776/97 ליבוביץ נ' אוברזון, פ"ד נד (3) 49.

המידע לעיל מובא כשירות לציבור ונועד לשימוש חופשי. המידע הנ"ל אינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי מוסמך, המידע הוא כללי בלבד ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו הוא.