בעיות יציבה גורמות לאובדן אנרגיה ופגיעה בריכוז ובביצועים 

מסקנות המחקר: "יותר מ-90% מאנרגיית המוח מושקעת ביציבה וזקיפות הגוף מול כוח הכבידה" מצא ד"ר רוג'ר ספרי, Ph.D., זוכה פרס נובל לחקר פיזיקת המוח.

- משמע שפחות מ-10% מאנרגיית המוח, חופשית לחשיבה ודאגה למיליוני פעילויות ותפקודי הגוף - חילוף חומרים, תהליכים כימייםת רמות הביצועים שלנו ודאגה למיליוני הפעילויות האחרות עליהן אחראי המוח, כולל הבראה וריפוי.
- מכאן נובע, שככל שאנחנו פחות מאוזנים עקב סטיות שדרתיות [תת תזוזות חולייתיות (תת"ח)] והפגיעה ביציבה שנגרמת, נשארת לנו פחות אנרגיה לפעילויות השיגרתיות ופחות אנרגיה להחלמה וריפוי.

בעיות יציבה מצביעות על חוסר איזון שידרתי, דבר שגורם להאצת תהליכי השחיקה והניוון של עמוד השדרה, הפחתה בגמישות ובכוח של עמוד השדרה.

המשרד הכירופרקטי המודרני בודק באופן סדיר את היציבה על מנת לפקח ולשמור על איזון עמוד השדרה.


במה הדברים אמורים?
מרבית האנשים מגיעים בהתחלה לבדיקה עקב בעיה כלשהי, ממנה הם סובלים.

מטופלים שסבלו מבעיות שמיעה, חושבים שכירופרקטיקה מתאימה לטיפול בבעיות שמיעה; מטופלים שסבלו מעקמת, חושבים שכירופרקטיקה מתאימה לטיפול עקמת;
מטופלות שסבלו מכאבי מחזור, חושבים שכירופרקטיקה מתאימה לטיפול כאבי מחזור; מטופלים שסבלו מדלקות אוזניים, חושבים שכירופרקטיקה מתאימה לטיפול בדלקות אוזניים; מטופלים שסבלו מהפרעות קשב וריכוז, חושבים שכירופרקטיקה מתאימה לטיפול בהפרעות קשב וריכוז; מטופלים שסבלו מעצירות, חושבים שכירופרקטיקה מתאימה לטיפול בעצירות ומטופלים שסבלו מבעיות גב, חושבים שכירופרקטיקה מתאימה לטיפול בבעיות גב והרשימה יכולה כך להמשיך ולהמשיך...


בבדיקה אנחנו קודם מכירים את הפונה, ומקשיבים לסיפור המקרה האישי. הרבה פרטים משמעותיים להבנת המקרה, נמצאים בסיפור של הנבדק/ת. לבדיקה מתבקשים גם להביא צילומי הדמיה (רנטגן, מיפוי עצמות, אולטראסאונד, סי.טי., אם. אר. אי.) ותוצאות בדיקות רפואיות אחרות, אם יש.


הדוקטור מבקש לעמוד על שני משקלים. - לא לצורך בדיקת המשקל, למיטב הבנתינו המשקל כשלעצמו אינו משפיע על איכות תפקוד עמוד השדרה.
לעומת זאת חלוקת המשקל בין הצדדים משמעותית.
תפקוד תקין של המוח ומערכת העצבים, אמור לאפשר חלוקה שווה של המשקל בין שתי הרגלים. - לא צריך להיות הבדל/פער בין המשקל המונח על רגל ימין, לזה המונח על רגל שמאל או להיפך.
הבדל בחלוקת המשקל בין הרגלים, מצביעה על עיוות כלשהו בתפקוד מערכת העצבים.
עיוות כזה, לדוגמה, הוא חלק מתמונת התפקוד העיצבי של הגוף ומערכת העצבים - וחשוב להתייחס אליו, ולוודא את שיפורו בהמשך.


אחר כך הדוקטור מבקש לשכב על מיטת טיפול ועושה בדיקת מישוש מדוייק (פאלפציה) של עמוד השדרה. בבדיקה הוא מאבחן מיקום של חוליות שסטו מעט ממקומן הטבעי בעמוד השדרה. סטיות אלו מכונות בפי מומחים 'תת תזוזות חולייתיות' (תת"ח).

תת תזוזות חולייתיות (תת"ח) פוגעות בתנועה עם מפרקים סמוכים ויוצרות עיוותים ביציבה.



תת תזוזות חולייתיות (תת"ח) אלו, יכולות גם לפגוע בכבלי התקשורת בין המוח לגוף.
מאחורי עמוד השדרה, עובר חוט השדרה. חוט השדרה, הוא כבל המתח והתקשורת הראשי, שמעביר מידע חיוני, תפקודי והוראות הפעלה בין המוח והגוף.

שיבוש בהעברת המידע וההוראות ההפעלה, עלול לגרום לשיבוש בתפקוד איברי הגוף השונים (בהתאמה למקום השיבוש/תת התזוזה בעמוד השדרה).


לדוגמה: תת תזוזות חולייתיות בעמוד שדרה צווארי יכולות להיות קשורות ל: כאבי ראש, מיגרנות, סחרחורות, בעיות שיווי משקל, שמיעה, ראיה, נשימה, ריכוז, חוש הריח, חוש הטעם, חילוף חומרים, תפקוד בלוטת התריס, גלי חום וקור, מערכת החיסון, כתפיים, זרועות, אמות, כפות ידיים, אצבעות ועוד.

תת תזוזות חולייתיות (תת"ח) בעמוד השדרה בגב העליון יכולות להיות קשורות לבעיות תפקודיות ב: כתפיים, בין השכמות, זרועות, בית החזה, רגישות בחזה, משיכה של החזה, צלעות, עקמת (ו/או כפפת),מערכת הנשימה, תפקודי הלב, לחץ דם, דופק מהיר, מערכת העיכול, הקאות, כאבי בטן, צרבות, שיהוקים, רפלוקס בוושט, אלרגיה, תפקודי כבד, טחול, לבלב, מעיים דקים ועוד...

תת תזוזות חולייתיות בעמוד שדרה של הגב האמצעי יכולות להיות קשורות ל: עקמת (ו/או כפפת), עיכול, תפקוד הקיבה, טחול, תריסריון, תפקודי כבד, כליות, לבלב, מעי דק, מעי גס, סרעפת, מערכת הנשימה, לבלב, מובילי השתן, כאבי בטן, עצירות, לחץ דם, דופק, מערכת החיסון - התנגדות למחלות, ועוד...

תת תזוזות חולייתיות (תת"ח) בעמוד שדרה מותני יכולות להיות קשורות לכאבי גב אמצעי ותחתון, עקמת (ו/או שקע מותני מוגבר), מיחושים בירכיים עליונות, במפשעות, כאבי מחזור, התכווצויות מחזור, כאבי גב הריוניים, כליות, דרכי השתן, שלפוחית השתן, טפטוף שתן, החלחולת, שסתום בין המעיים, גזים, כאבי בטן, תפקוד מיני, כאבים בזמן מגע מיני והנאה מינית, שליטה על הסוגרים, תפקוד אשכים, חצוצרות, שחלות, רחם, סדירות המחזור, דרכי שתן חיצוניים, הקרנות לרגלים, ועוד...

תת תזוזות חולייתיות בעצם העצה (החלק האחורי של הישבן/אגן) יכולות להיות קשורות ל: כאבי גב תחתון, עקמת לסוגיה, כאבים בישיבה, כאבי מחזור, כאבים בזמן מגע מיני, בעיות בתפקוד המיני, תפקוד האשכים, שחלות, חצוצרות, רחם, שליטה על סוגרים, עצירות, כאבי בטן, רדימויות בירכיים קדמיות וצדדיות, טפטוף שתן, תפקוד הכליות, מעיים, מפשעות, יציאות, טחורים, גיד אכילס, כפות הרגלים, דורבן ועוד...


תת תזוזות אינן בהכרח גורמות לסימפטומים, לפחות לא בהתחלה... לעיתים יכולות לעבור שנים ועשרות שנים, עד שמתחילים סימפטומים. כמו חור בשן - שיכול להיות קיים תקופה לפני שמתחילים לסבול מכאבים...



איך קורות תת תזוזות, ומתי קרתה הראשונה?
תת תזוזות חולייתיות יכולות להיגרם כתוצאה מחבלות, נפילות, מעידות.
תת התזוזה הראשונה יכלה לקרוא כבר בתהליך הלידה, או אפילו ממנח לא טוב ברחם.

לכן כדאי להביא תינוקות לבדיקה שדרתית סמוך לאחר הלידה.
לידות קשות יכולות לגרום לתת תזוזות חולייתיות. גם לידה "רגילה" יכולה לגרום לתת תזוזות (תת"ח) - כשהמיילד/ת מושך/כת (בכוח של מבוגר/ת) את צוואר התינוק העדין ומסובב אותו (בכוח ורגישות של מבוגר/ת - כדי להקל על יציאת הכתף).
תת תזוזות כאלו יכולות לגרום לעצבנות, חוסר רגיעה ושקט, בעיות נשימה, שינה לא סדירה, בעיות התפתחותיות, בעיות ריכוז ועוד...

ואחר כך עשרות ומאות "הנפילות" כשהתינוקות לומדים להחזיק את הראש, להרים כתפיים, לעמוד על ארבע (שש), להתנדנד, לזחול, לעמוד, לרוץ, לקפוץ.
במשחקי מחבואים, גומי, קלאס, מכות, כדורגל, כדורסל, ישיבה מול מחשב, מול הטלויזיה, טניס... גדילה, צמיחה..., לימודים, שינויים הורמונאליים, מחזור..., שינויים פסיכולוגיים..., נהיגה, אופנועים, רכב, אימונים, צבא, הריונות, עבודה, מילואים, עבודה, ישיבה מול מחשב..., נסיעות, טיסות... המראות... נחיתות..., התבגרות, הזדקנות..., בריחת סידן... עצירויות...

אז כדאי לעבור בדיקה שדרתית מוקדם ככל האפשר, ולהתמיד בבדיקות שדרתיות סדירות.

איזו תדירות מומלצת?
התדירות שונה מאדם לאדם.
אני נבדק פעם בשבוע, אצל הכירופרקטית שלי (28+ שנים אחרי הפגיעה, שהייתה בגיל 13), כדי לשמור על הבריאות ומכיוון שזה משפר לי את צלילות המחשבה וכושר קבלת ההחלטות שלי.
בשבילי זה כל כך שווה, ואני מאחל לכולם שיבואו לטיפול כירופרקטי משמר - רק בשביל זה.


אז מה, זה פותר את כל בעיות התחלואה?
לא, גם אני מצטנן בחילופי עונות..., אבל הצינון שלי חולף מהר (כשאני מצטנן, אני מיד הולך לעוד כיוונון, והצינון לרוב עובר תוך יום - יומיים).

אז לא צריך תרופות?
תרופות..., זה לא התחום שלי! לגבי תרופות - כדאי להתייעץ עם רופא תרופתי (Medical Doctor). תלוי ברמת הנזק - התרופות באות על מנת להשלים חוסרים כימיים בגוף.
הכיוונון הכירופרקטי משפר את תפקודי וביצועי הגוף, הוא לא תחליף לתרופות.

גם חולים, מתפקדים לרוב טוב יותר עם מערכת עצבים מוסדרת.
אם הייתי חולה סרטן, הייתי מדיף להיות חולה סרטן עם מערכת עצבים מכווננת, מאשר עם מערכת עצבים לא מכווננת.
טיפלתי ואני מטפל בחולי סרטן, שבקושי יכלו לזוז ו/או לתפקד בעבר, והגיעו לרמת תפקוד הרבה יותר טובה, חלקם אף חזרו לעבודתם הקודמת.

וחולי סוכרת שחזרה להם האנרגיה והכוח, וחזרו לרקוד?
שמתפקדים יותר טוב עם מערכת עצבים מכווננת (מאוזנת), מאשר עם מערכת עצבים לא מכווננת.

ואנשים דיכאוניים, שכיוונון מסודר החזיר להם את חדוות החיים ויצר להם פרץ של יצירתיות.
אישה אחת התחילה לכתוב ספר על ההתמודדות שלה עם הדיכאון, ולכל פגישה היא מביאה עוד מספר עמודים שכתבה.
אחרי תקופה של טיפול היא שאלה אותי אם היא יכולה להפסיק לקחת את הסרוקסט (תרופה פסיכיאטרית נגד דיכאון). תשובתי הייתה שאני שמח שהיא מרגישה את ההתקדמות, אבל אני לא מוסמך לרשום תרופות, ולכן איני מוסמך להפסיק את השימוש בהן.
כתבתי מכתב, אחרי בדיקת התקדמות תקופתית לפסיכיאטר שלה, והוא לאחר בדיקה, הפחית לה את מינון הסרוקסט ולאחר תקופה הפסיק אותו כליל.


אז הטיפול הכירופרקטי יכול להפחית את הצורך בתרופות?
יכול כן, אבל לא חייב. ברגע שהגוף מתפקד יותר טוב. עם יותר תיאום, בזכות מערכת עצבים מכווננת, מופעל הרופא הפנימי.
אבל לעיתים הנזק איתו מגיע המטופל כבר גדול מדי ומחייב גם תמיכה תרופתית.


האם מטופל כירופרקטי לא יזדקק בעתיד לטיפול תרופתי?
לא מחייב. זה כמעט כמו לשאול האם למטופל כירופרקטי לא תקרה תאונה?
אולי תקרה, לא הכל תלוי בנו, אבל אם יחלה או שתקרה לו תאונה, הוא יחלים טוב יותר עם מערכת עצבים מאוזנת ומכווננת.
גם למטופלים שמגיעים סדיר, יכולות לקרוא תאונות, נפילות ומעידות, ויכולים לקרוא אסונות במשפחה והם חשופים לזיהומים כימיים במים, במזון ובאוויר.
והרי כזכור, יש שלוש גורמים עיקריים לתת תזוזות חולייתיות (תת"ח): גורמים גופניים (פיזיים) - תאונות, נפילות, מעידות, שחיקה מתנועות לא נכונות חוזרות.
גורמים כימיים - חשיפה למוצרים רעילים - הרעלות, סמים, זיהומים במים ואוויר.
וגורמים נפשיים - התרגשות וצער חזקים.

מתייחסים יותר לגורמים הגופניים, מתייחסים גם לגורמים הכימיים, אבל פחות לגורמים הנפשיים. בחברה של ימינו תופשים דווקא הגורמים הנפשיים חלק גדל והולך בבעיות התפקודיות של הגוף.

כירופרקטיקה מטפלת ומשמרת את בריאות מערכת העצבים - ששולטת ומנהלת את התפקוד הגופני, הנפשי והכימי.

לגבי הגורמים הנפשיים, שאפשר לדבר עליהם ארוכות, אבל הם קורים בעיקר במוח - שהוא חלק חשוב וניכר ממערכת העצבים המרכזית והוא שולט ומושפע מכלל הקורה בגוף.
כירופרקטיקה למעשה, מטפלת בהשפעות הגופניות של התהליכים הנפשיים, שבאים לידי ביטוי גם ב'תת תזוזות חולייתיות' (תת"ח) בעמוד השדרה. כיוונון תת התזוזות משפר את התקשורת בין המוח לגוף ומאפשר שיחרור לחצים (גם מהמוח) באופן פיזי.
- אי שיחרור שדרים מהמוח? יוצר למעשה "היתקעות" של המסרים במוח? היטברות מתחים ועליה במתח/לחץ!!!


הגורמים הכימיים - נדבר על המערכת ההורמונאלית בתור דוגמה - יותר קל להתייחס למערכת הנשית, מכיוון שהיא יותר מוכרת, אבל שינויים הורמונאליים קורים גם אצל גברים.

אז אצל נשים פעם ב-28 יום (לפי הספר) יש עליה חדה בהורמון ה-LH, איך הגוף יודע מתי? כל 28 יום...? מכיוון שישנם עצבים שעוברים מיותרת המוח (מערכת העצבים) לבלוטת התריס ומורים לה לשחרר הוראה לרחם ולשחלות לשחרר הורמונים..., ואז איך הגוף יודע כמה, ומתי להפסיק לשחרר את ה-LH ולהתחיל לשחרר הורמון אחר (FSH), וכמה לשחרר ממנו...

וכך גם לגבי כימיקלים אחרים בגוף - כמו אדרנלין, קולסטרול, חומצות קיבה, קורטיזון, רמת השומן, רמת הסוכר, רמת החמצן, רמת הסידן ועוד מאות ואלפי ראקציות כימיות שקורות בגוף בכל רגע. על כולן שולט ומנהל המוח (המחשב הגדול).


כל הפעילויות האלו יכולות להתבצע הרבה יותר טוב, כשהיציבה טובה יותר ועמוד השדרה מכוונן ומאוזן. כשהגוף עובד טוב יותר, פחות אנרגיה צריכה להיות מושקעת ביציבה, והרבה יותר אנרגיה מתפנה לשאר פעילויות הגוף.

"עמוד שדרה מכוונן מאפשר תפקוד וביצועים אופטימאליים!"


"עם הכירופרקט שלי, הבריאות שלי בידיים טובות!"