הפקת לקחים בצהל-אפקט אבני הדומינו 

אומרים שישנם מבנים שאם תוציא מהם אבן אחת, לא משנה מהיכן, יתמוטט המבנה כולו. בהפשטה, אפשר לומר שזהו עיקרון בו כל האבנים ערבות זו לזו. המערכות המדינית והצבאית בישראל מצויות במצב זה. אפקט אבני הדומינו. בהמשך, אמחיש כיצד אפקט זה פועל.
עפ"י דברי הרמטכ"ל, בצה"ל נערכים כעת עשרות תחקירים ממצים שנועדו לבדוק כשלים מערכתיים ואישיים. חלק מהמסקנות כבר החלו להגיע לראשי המערכות.
למרות זאת, לא נמנע הרמטכ"ל מלהפריח בלון ניסוי בדמות 4 החלטות ניהוליות שעוסקות בארבעה מפקדי אוגדות שפעלו בגזרת לבנון. בכל אחת מהאוגדות הללו אותרו כשלים מהותיים שמנעו הצלחה ביישום המטרות שנקבעו וגרמו לאובדן בחיי אדם - צבאי ואזרחי - ופגיעה מהותית במורל ובכוח ההרתעה של צה"ל.
והנה נתקבלה החלטה של הרמטכ"ל ב-29 באוקטובר לקבוע את המשך שירותם של מפקדי האוגדות. שניים מהם יקודמו לתפקידי מטה. האחד נשלח לתפקיד שתמציתו ניהול ולימוד של יחידות השדה בצה"ל כיצד לפעול בשדה הקרב העתידי. תמהני. לרגע חשבתי שמפקד האוגדה נשלח ללמוד בעצמו. טעות! הוא נשלח לגבש ולבצע את שיטת הלימוד בכלל צה"ל.
מפקד האוגדה השני נשלח לתפקיד שתכליתו לגבש את האסטרטגיה של צה"ל, בצבא עצמו בשילוב עם גורמים חיצוניים לישראל. גם מינוי זה תמוה לאור האירועים בלבנון.
שני מפקדי האוגדות הנותרים ימשיכו לנהל את האוגדות שלהם לפחות שנה נוספת.
כמובן שכל ההחלטות הללו תלויות באישורו של שר הביטחון, עמיר פרץ. ואת תגובתו כבר שמענו. דעתו איננה נוחה מכך שתהליך המינוי נעשה בלעדיו. אך זוהי בדיוק תכליתו של בלון הניסוי. אם יתברר שנוצרת מהומה ציבורית עקב הצהרת הרמטכ"ל, תמיד יוכל שר הביטחון לרכך ולשנות את ההחלטות תוך כדי אמירה שהוא מקבל החלטות הגיוניות ואיננו מריונטה המופעלת על ידי הרמטכ"ל. הדרך הטבעית היא לדחות את ההחלטה למועד מאוחר יותר. להרוויח זמן. אולם, הקטטה המתוקשרת שפרצה בין הרמטכ"ל לשר הביטחון - איננה חשובה כלל. חשוב יותר המסר המשודר לאזרחים. בהחלטת הרמטכ"ל, משודרים לציבור, חסר האונים במדינה, שלושה אפקטים:
א.אפקט טועים, טעינו, זה קורה - לא תהיינה מסקנות אישיות בדמות של הדחה מצה"ל עקב הגעה למיצוי היכולת. הקצונה הבכירה בצה"ל רשאית לטעות. מדובר באנשים ומי שעובד טועה. ועל טעות משלמים בהעברה לתפקיד, כביכול רוחבי, על מנת שטעויות עקרוניות ותפישתיות של אותו קצין בכיר יונחלו מעתה לכלל צה"ל. בפועל, הקצינים הבכירים הועברו לעמדת המתנה. בעוד שנתיים, ינסו מן הסתם לקדמם באופן אנכי. ויתכן, שקולות המחאה יהיו אז נמוכים בהרבה.
ב.אפקט קור הרוח והזמן המשכיח הכל - אנחנו במטכ"ל לא מתרשמים מקול "ההמון הדורש התזת ראשים בכיכר העיר". אנחנו קרי מזג, עובדים בשכל ולא ברגשות. אנו יודעים מה טוב לעם ישראל, וכל העובדות המומטרות עלינו ייבדקו אחת לאחת. להערכתנו, השגנו הישגים רבים (בנקודות) במלחמת לבנון השנייה (ובכלל, זו לא הייתה מלחמה אלא מבצע ארוך). ואם אנשים עדיין כועסים, הזמן החולף ישכיח אצל רובם את כעסם וכאבם.
ג.אפקט אבני הדומינו - בהחלטות הניהוליות שקיבלנו על המשך שירותם של מפקדי ארבע האוגדות אנו קובעים "ברזל זווית" (BENCH-MARK) ומתיישרים לפיו. המטכ"ל לא ידיח את הדרג הבכיר, פרט לאלה שיבחרו ליזום זאת מרצונם. מי שיכול לערער על החלטת הרמטכ"ל, הוא שר הביטחון שיכול להדיח אותו. אבל הוא לא יעשה זאת, כיוון שאז יפתח הפתח להדחתו שלו מהתפקיד הבלתי מתאים שקיבל על עצמו. גם ראש הממשלה שיכול להדיח את שר הביטחון לא יעשה זאת. אחרת, תוטל לפתחו האשמה על מחדליו בקבלת ההחלטות במלחמת לבנון השנייה. והכנסת שיכולה להדיח את ראש הממשלה לא תבצע זאת כי המשמעות היא בחירות חדשות ואז חלק ניכר מחברי הכנסת עלול לא להיבחר.
בתמצית, כולם משחקים על זמן - עד שנת 2010.
הנה מצאנו את תורת השלבים, כיצד אבני דומינו מצליחות לגונן זו על רעותה, ולצמצם את ההפסדים של המערכת למינימום האפשרי.
בשוך המהומה - שתתמרח במכוון לזמן מקסימאלי - כדי ליצור אצל הציבור תחושה של "נמאס כבר מהחקירות", יגדל תקציב הביטחון, יוזמנו אנשי מילואים לזמן ממושך, דבר שיגביר את ההשתמטות מהשירות, ההורס את חיי היומיום כשבמקביל אין תחושת אמון מינימאלי במערכת. מה שנותר לנו, האזרחים חסרי האונים, זה לקוות לשני דברים:
הראשון, שלא יקרה דבר מהותי בתחום הביטחון בשנתיים הקרובות.
והשני, שחלק ניכר מהערמונים הלוהטים במזרח התיכון "החדש" שמסביבנו, יחולצו עבורנו מתוך הלהבות על ידי אחרים: בעיקר, ארצות הברית. דבר שאינו בטוח, לאור ההידרדרות במצבו האלקטוראלי של ג'ורג' בוש הבן לקראת הבחירות לקונגרס של מחצית הקדנציה השנייה שלו.
במדינת ישראל, ניתן להבחין בבירור במסך של עשן שמסתיר את האמת הלא נעימה והמפחידה: לישראל של שנת 2006 אין מנהיגות הולמת, ואנו פועלים בתחום הביטחוני בשיטה של אלתור. אלתור שכזה יכול לעבוד כשהיריב מצוי ברמות נמוכות של מוטיבציה וטכנולוגיה. לצערי הרב, האלתור שלנו הפך להרגל ולברירת מחדל למרות שנתוני היריב השתנו לחלוטין.