העידוד ככלי מקדם 

העידוד ככלי מקדם/הילה אוחיון מנחת קבוצות הורים

עידוד הילד ועידוד ילד בעל צרכים מיוחדים בפרט, הנו אחד השלבים הראשוניים בהתפתחות בטחונו האישי .

הוא המזון להתפתחות הנפשית . ומטרתו ,הגברת תחושת הערך והביטחון העצמי של הילד.

תפקידנו כהורים ליצור סביבה תומכת שתאפשר לילדנו לממש את הפוטנציאל שלו ולבנות תדמית עצמית חיובית.

ילד הגדל באווירה מעודדת ,לרוב מגיע למסקנה שהעולם הוא מקום בטוח.ויש לו את האומץ להתמודד ולהתנסות במשימות החיים השונות.הוא  מאמין בכוחות הקיימים אצלו. 

העידוד נבחן על פי התוצאה,מטרתו ליצור שינוי חיובי בעמדה של מקבל העידוד, לחזק את האמונה ביכולתו ואת הביטחון העצמי שלו ולהביאו להבנה כי הוא טוב כמו שהוא. 

העידוד נוטע בנו את אומץ הלב להיות בלתי מושלמים, לקבל את עצמנו כפי שאנחנו. ולחיות בלי פחד מפני השפלה, זלזול וחשש ממה שיגידו האחרים כאשר הם יחשפו את חולשותינו.

העידוד מתרכז בהדגשת הצדדים החיוביים, היתרונות והיכולת. הורים שיודעים לעודד, מכבדים את ילדם גם כשהם  לא מרוצים מתפקודו. אם לילד יהיה בטחון מלא שהאנשים החשובים לו מקבלים אותו גם כאשר אינם מסכימים עם התנהגותו, הילד יוכל לשפר את התנהגותו ויכולתו לתפקד בתחומים שונים שהחיים והחברה מזמנים לו. למעשה הבסיס של העידוד מתייחס למעשה ולא לעושה.

חשוב להבין שהעידוד לא פותר בעיות קיימות או מסלק צרות שהתעוררו. זו לא טכניקה שההורה יכול להשתמש בה כדי לקדם את מטרותיו ולהביא את הילד לפעול כרצונו וכראות עיניו.

העידוד מכוון לצרכים של מקבל העידוד ולא של נותן העידוד,  כלומר צרכי הילד ולא ההורה. העידוד לא יביא הישגים אחרים אלא - לתחושת ביטחון עצמי של הילד.

כיצד העידוד משפיע על חיינו?

העידוד עוטף את ההורים בשלבי ההתמודדות הרגשית והנפשית ,מעניק להם את הכוחות שהיו חבויים ומעלה אותם

מעלה למרות הקשיים. נותן כח להורה ולילד להמשיך ולהתמודד במסע הארוך של חייהם.

הנו מקור כוח לילדים בעלי צרכים מיוחדים,הוא כלי מקדם נוסף שיכול להעצים את הרגשתו של הילד שנמצא בהתמודדות קשה יום יומית ואינסוף כישלונות .ומביא עמו תוצאות חיוביות למשפחה הגרעינית ולמשפחה המורחבת.

כשהילד מתמודד  צריך לנסות להתעלם עד כמה שאפשר מההתנהגויות המפריעות. ישנה דינמיקה אחרת. הוא מתחיל לקבל משוב חיובי מהסביבה,תחושת הערך עולה, הביטחון העצמי ואיתו הנכונות להתמודד עם דברים קשים. בדרך הזו יש סיכוי שהילד יכנס למעגל חיובי.

איך נעודד את ילדנו?מהי אומנות העידוד?

*נקבל את ילדנו כפי שהוא,ללא תנאים.

*נכבד את הילד ,גם אם הוא שונה מאיתנו.

*נקשיב,נשתף,נתייעץ.

*לתת אמון,לסמוך על הילד.

*לאפשר עצמאות.

*להתמקד בחיובי ,בנקודות החוזק של הילד.

*לא לייחס חשיבות לתוצאה אלא לדרך,להשקעה,למאמץ.

*לתת לילד לשגות,הפוך כל טעות ללמידה.(לזכור שאיננו מושלמים)

*להקדיש זמן להדרכה ללא לחץ.

רצוי להימנע משיפוטיות,ביקורת,האשמה,הגנת יתר והשוואה.לא להדגיש את השלילה.

יש לזכור שלא להפוך טעות לכישלון אישי.

רצוי לא לצפות להתקדמות מהירה וגדולה. יש לקבל שתהליך ההתקדמות הוא איטי ואת ההישגים יש להשוות אך ורק כל אדם אל עצמו.

חשוב להציב מטרות קצרות טווח ולהדגיש כל התקדמות.

העידוד הוא בעצם חלק מרפרטואר התגובות של ההורים ושל הסביבה ,תגובה הבונה מערכת יחסים. התכוונות לתדר העידוד פירושו להתמקד בחיובי . התוצאה,הפחתת כעסים ומתיחויות בין הסביבה ובין בני הבית.

האמונה שלנו באחר היא עידוד בשבילו. כאשר אנו  מאמינים ביכולת של האחר לפעול עצמאית, אפילו בקנה מידה קטן, כאשר אנו מורידים מעלינו  את האחריות לכמה מענייניו וסומכים עליו שיוכל להתמודד איתם בעצמו, אנחנו מעודדים אותו.

הילה אוחיון,מנחת קבוצות הורים מוסמכת מטעם משרד החינוך ומכללת קיי.מנחה קבוצות הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים.אמא ל-3 ילדים.050-6898532,hila_pfc@walla.com