אחרונה נתבשרנו שתי בשורות הקשורות לעלויות הדלק, האחת טובה-לכאורה, והאחרת אינה מבשרת טובות. הראשונה, היא חיוב תחנות הדלק להציב עמדות לתדלוק בשירות עצמי מוזל בכל תחנה. תחנה שבה אין את הציוד הנדרש לצורך תדלוק עצמי, מחויבת לתת ללקוח מינימום ההנחה הקבועה בחוק גם על תדלוק בשירות מלא (הנחה של 11 אגורות לליטר). הבשורה השנייה, בשורת איוב לכל הדעות, היא עליית הדלק בליל אמש, למחיר שיא של כל הזמנים: למעלה מ-6.30 שקלים לליטר בנזין.
מצב טוב יחסית לאירופה
נסיקת מחירי הבנזין בשנה האחרונה בלמעלה מ-15%, מחייבת בחינה מעמיקה של שוק הדלק בארץ. ברוח חיובית נציין כי מחירי הבנזין בארץ מהזולים ביותר בהשוואה למחירים במערב אירופה, שם נקטו הממשלות בשיטה של העלאה מלאכותית של מחירי הדלק, כדי למנוע מהאזרחים להשתמש ברכבם הפרטי ולעודד שימוש בתחבורה הציבורית. כאשר ליטר בנזין עולה 3 לירות שטרלינג (כמעט עשרים וחמישה שקלים), משתלם יותר לנסוע באנדרגראונד או באוטובוס קומתיים. בישראל לעומת זאת, הממשלה לא תרצה לנקוט בשיטה הזו, ולו משום שהציבור לא יוכל לעמוד בגזירה, מכיוון שבארץ אין אלטרנטיבה ציבורית ראויה לתחבורה הפרטית.
למרות זאת, מחירי הבנזין בארץ גבוהים בהרבה ממה שהם יכולים להיות, וגם בזה אשמה, כמובן, הממשלה. מבחינה זו, גם הבשורה הראשונה - ההוזלה היחסית במחירי הדלק לשימוש בשירותי התדלוק העצמי, אינה בשורה ממש טובה.
מחירי הדלק אינם עניינה של הממשלה, גם אם היא מחוקקת הוזלה יחסית של המחירים. הימנעותה מהתערבות במחירי הדלק, תוביל להוזלה משמעותית שלהם. יחד עם זאת, ההוזלה הנוכחית של מחירי הדלק בשירות העצמי, בקונסטלציה מסוימת מאוד, עשויה להיות מהלך חשוב שיסלול את הדרך לרפורמה המיוחלת במחירי הדלק. אולם לפני הצעת הפיתרון, הבה ונבחן את הבעיה:
הבעיה: פיקוח לא מוצדק על המחירים
היסודות הסוציאליסטיים עליהם הושתתה כלכלת מדינת ישראל, הביאו להתערבותה בתחומים שונים בכלכלה הפרטית, ביניהם מחירי הדלק. אלה נקבעים אחת לכמה זמן על ידי הממשלה, וחברות האנרגיה המפיצות את הדלק מחויבות בחוק לדבוק במחיר הנקבע. תכליתו של החוק היא הגנה על הצרכן מפני העלאת מחירים שמקורה בפעולתו של שוק הדלק בישראל כקרטל (כלומר, מספר קטן של חברות גדולות המתאמות ביניהן מחירים גבוהים ומעקרים בכך את התחרות). אולם, המחיר בו נוקב משרד התשתיות הוא גם מחיר המינימום, ולחברות הדלק אסור לרדת ממנו. המטרה של מחיר מינימום היא להגן על שחקניות חדשות בשוק האנרגיה מפני הורדת מחירים מסיבית על ידי החברות הגדולות, ושמירת סטאטוס הקרטל.
נכון להיום, אם אחת המפיצות מעוניינת לערוך מבצע הכרוך בהוזלה של מחיר הדלק, היא מחויבת לקבל את אישורו של משרד התשתיות.
תדלק לבד, שלם פחות
כך, לדוגמא, החלה הרפורמה הקשורה במחירי התדלוק בשירות עצמי: חברת "דור-אלון" החלה לפני כשנתיים במבצע המקנה ללוקחים בו חלק הנחה של 15 אגורות לליטר בנזין, בתמורה לתדלוק בשירות עצמי. למראית עין ניתן להסיק שההנחה היא תמורה לחיסכון של החברה בכוח אדם לצורך הפעלת המשאבות, אולם בפועל החיסכון בכוח אדם הוא נמוך, ותכלית המבצע היא להגדיל את מספר הלקוחות. וזה עובד. המבצע מ?יצב את חברת "דור-אלון" כמתחרה שוות מעמד ל"סונול" ו"פז", שתי החברות הגדולות והוותיקות במשק הישראלי. הצרכן, כמובן, עדיין נהנה מהמבצע: צרכן ממוצע חוסך כ-40 שקלים מדי חודש בזכות ההנחה הזו.
כדי להתחיל במבצע, הייתה צריכה "דור-אלון" להשיג אישורים ממשרד התשתיות, תהליך ביורוקרטי לא פשוט בכלל. אולם במהלך השנתיים מאז השקת המבצע, החלו חברות נוספות לקיים את הכלל הזה - תדלק לבד, שלם פחות. משרד התשתיות ראה כי טוב, והפך את השירות העצמי לחוק מחייב. ומאז, כל תחנת דלק מחויבת להחזיק משאבה לתדלוק עצמי, המקנה למשתמש בה הנחה של לפחות 11 אגורות לליטר בנזין. תחנה שלא מחזיקה משאבות לתדלוק עצמי, מחויבת לתת את ההנחה על תדלוק בשירות מלא (כך, לדוגמא חברת "טן" החדשה יחסית בשוק הישראלי, מחזיקה מבחירה רק משאבות בשירות מלא, וגובה מחיר נמוך יותר בשירות הזה).
אמנם הצעד החקיקתי הזה נראה כמהלך חיובי המיטיב עם האזרח, אבל בפועל אין הדבר מדויק. הוזלת מחירי הדלק בשירות עצמי, כפי שהיא משתקפת כרגע, היא חלק משמעותי מהבעיה. כאמור, מחיר הדלק אינו מעניינה של הממשלה כלל וכלל. החוק הזה בא להסוות על פגם יסודי בשוק האנרגיה הישראלי, והוא הפיקוח על מחירי הדלק.
הפיתרון: הסרת הפיקוח
ב-1993 החלה הממשלה רפורמה במחירי הדלק. הרפורמה נגדעה בעודה באיבה, אולם הותירה אבן בוחן משמעותית לטווח הארוך, שלפי תוצאותיה ניתן לקבוע כי היא הלכה בכיוון הנכון: הסרת הפיקוח על מחירי הסולר היטיבה עם הצרכן, עם ספקיות הדלק, עם המדינה ואפילו עם יבואניות הרכב, שאינן קשורות באופן ישיר לסוגיה.
הסרת הפיקוח מהסולר איפשרה לספקיות הדלק לקבוע בעצמן את מחירי הסולר. בחודשים הראשונים המחירים אמנם השתוללו ונרשמה עלייה של 20% במחירי הסולר. אולם עד מהרה החלה התחרות לתת את הטון והמחירים צנחו באחת. כיום, מעל תחנות הדלק מתנוססות ספרות ענק המכריזות על הנחה הנעה בין שקל לשני שקלים לליטר סולר, מהמחיר עליו המליץ משרד התשתיות.
הסרת הפיקוח ממחירי הבנזין היא הפיתרון היחידי למצוקת מחירי הדלק הגואים. קביעת המחיר בו נוקב משרד התשתיות כמחיר מומלץ בלבד, תיתן למפיצות הדלק את החירות לקבוע את המחיר בעצמם. שוק הדלק ייכנס אז לתחרות אמיתית: המפיצות תנסנה לפתות את הצרכן לתדלק דווקא אצלן באמצעות מחירי דלק נמוכים.
כיום התחרות בין החברות מתבטאת בעיקר בשיפור תנאי התדלוק ולא במחירי הדלק: חנויות פנאי איכותיות, מנהרות רחיצה משוכללות וכדומה. חברת "דלק" מציעה ללקוחותיה דלק משופר באותו המחיר.
המצב היום נותן למתדלק את התחושה שחברות הדלק מנסות "לסבן" אותו, ולהוציא ממנו כמה שיותר כסף, במקום להוריד את המחירים. זה נכון שהן מנסות להוציא מאיתנו כמה שיותר כסף. זו זכותן העסקית והלגיטימית, וחובתנו היא לקחת אחריות על הארנק ולא לקנות מה שלא צריך. אולם בטוח שברגע שיסיר משרד התשתיות את הפיקוח על מחירי הדלק, יתווסף מימד מחיר הבנזין לתחרות בין חברות הדלק. שכן, אילו תחנות הדלק רק יכלו, הן היו מוזילות את מחיר הליטר במקום להשקיע בתפאורה יקרה לתחנות הדלק, שספק אם יש לה ערך אמיתי, שיווקי או בכלל. והתחרות בין תחנות הדלק השונות על מחירי הדלק, היתה רק מיטיבה עם ציבור הצרכנים.
אין, מתי ומדוע?
ממקור בכיר בתעשיית הדלק בישראל נמסר ל"אומדיה", כי אין זמן מתאים יותר להתחיל את המהפך בפיקוח על מחירי הדלק, וזאת משלוש סיבות:
הראשונה היא פשוטה וידועה לכולנו: המתח הגואה בין העולם המערבי (ובראשו ארצות הברית, צרכנית הדלק הגדולה בעולם) לבין מדינות ערב במזרח התיכון - הוא מוקד ייצוא הנפט הבינלאומי, ועל-פיו מאמירים מחירי הנפט בעולם. התבטאויותיה מהעת האחרונה של איראן, המייצאת 5% מצריכת הנפט בעולם (אחוז לא מבוטל), תורמות אף הן לתבערה.
מזרחנים ומומחי אסטרטגיה בעולם צופים שהמאבק בין העולם המערבי לעולם המוסלמי יימשך עוד זמן רב, ולכן אין לצפות לירידה במחירי הנפט הגולמי בטווח הקרוב. (למשוואה הזו אפשר להוסיף את העובדה שמאמציו של עולם המדע למצוא מקורות אנרגיה חלופיים לדלק, טרם נשאו פרי ראוי לצריכה עולמית).
אם כן, מחירי הנפט הגולמי צפויים להמשיך ולעלות בשנים הקרובות. אלמלא יינקט מהלך הנוגע לשוק המקומי - המצוקה תתחדד, ובאין אלטרנטיבה ציבורית ראויה, הדבר עשוי לפגוע קשות בכלכלת ישראל. הצורך ברפורמה בפיקוח על המחירים, בוער ביותר לאור הבערה במזרח התיכון.
הסיבה השנייה מורכבת יותר: תהליך ההפרטה של בתי הזיקוק הישראלים לנפט (בז"ן) נמצא בעיצומו. עם סיום התהליך, ככל הנראה במהלך 2007, צפוי לבטל משרד התשתיות את הפיקוח על מחירי הדלק, הניתנים למפיצי הדלק מבז"ן. כלומר: בז"ן, כמונופול, מחויב למחיר מפוקח אותו הוא נוקב לחברות הדלק, בתור הספק שלהן. אילולי הפיקוח הזה, היה יכול בז"ן לנקוב במחיר מופקע, פשוט משום שאין לו מתחרים.
אולם הפרטת בז"ן ופיצולו למספר בתי זיקוק ברחבי הארץ, תניע תחרות ביניהן, תחרות שתחייב חתימת חוזה בין חברות הדלק לבין הספק הזול ביותר. מחיר הדלק עבור חברות הדלק, יהיה זול יותר. תוצאה ישירה של המהלך צריכה להיות הוזלה משמעותית של מחירי הדלק, אולם כל עוד המחיר לצרכן מפוקח, וחברות הדלק אינן יכולות להוריד אותו בהתאם לכוחות השוק, ההשפעה של הוזלת מחירי בז"ן, על מחיר הדלק לצרכן, לא תורגש. מי שייהנה מהפער יהיו חברות הדלק, אולם שוב: קשה להאשים אותן בכך, אילו רק הייתה ניתנת להם הברירה להוזיל את מחירי הדלק ובכך להתחרות במתחריהם - הם היו עושים כן.
הסיבה השלישית קשורה, בדיעבד, לחוק התדלוק בשירות עצמי. כאמור, התגובה המיידית של השוק להסרת הפיקוח על מחירי הסולר ב-93' הייתה קפיצת מחירים בשיעור גבוה יחסית. רק לאחר מספר חודשים שככה הסערה והחלה ירידה הדרגתית של מחירי הסולר, אל הרבה מתחת למחיר המומלץ. דבר דומה צפוי להתרחש גם עם ביטול הפיקוח על מחירי הבנזין: התגובה הראשונית של השוק תהיה נסיקה של המחירים, מה שיגרור בוודאי שרשרת של התנגדויות ומחאות נגד המהלך ושעלול להביא לטרפודו.
הפיתרון לבעיה הזו טמון בפיקוח על מחירי התדלוק בשירות העצמי. יש להפריד בין הפיקוח על תדלוק במחיר מלא לבין הפיקוח על תדלוק בשירות עצמי, ואז לבצע את המהלך בשני שלבים: עם הסרת הפיקוח על התדלוק בשירות המלא, ונסיקת המחירים, יוותר הפיקוח על מחירי התדלוק בשירות עצמי, והמחירים יישארו דומים למחירים הישנים של תדלוק בשירות מלא. הפיקוח הזה יספק אלטרנטיבה לצרכנים - במקום לתדלק בשירות מלא, היקר בכמה עשרות אחוזים, יוכלו כולם לתדלק בשירות עצמי וליהנות ממחיר מפוקח ומוזל. כעבור זמן-מה, צפויים מחירי התדלוק בשירות מלא לרדת אל מתחת לקו המחיר המפוקח, שהוא המחיר של התדלוק בשירות העצמי. כאן ייכנס לתוקף השלב השני, שבמהלכו יוסר הפיקוח ממחירי התדלוק בשירות עצמי.
היות וכבר קיימת בשוק אלטרנטיבה זולה, של תדלוק בשירות מלא, התגובה המיידית של השוק, הכרוכה בעלייה זמנית של המחירים עם הסרת הפיקוח, כנראה לא תתרחש. מהלך שכזה צפוי להקטין את ההתנגדות הציבורית, ולהעבירו בצורה חלקה יותר.
התנגדות צפויה של נכי צה"ל
התנגדות ציבורית למהלך ההפרטה צפויה להישמע מכיוונו של ארגון נכי צה"ל. אגף השיקום במשרד הביטחון מציע לנכי צה"ל זיכיונות על תחנות דלק כאמצעי לשיקומם הכלכלי. ארגון נכי צה"ל, כמו כל ארגון חברתי מסוגו, ירצה לנצל את המהלך, הנוגע לעסקיו, כדי לשפר את מצבו ולקבל "פיצויים" מהמדינה. הטענות שצפוי הארגון להשמיע, יתבטאו בהקטנת הרווחיות של התחנות בעקבות פתיחת השוק לתחרות. טענה משוללת יסוד, משום שעם הוזלת מחירי הדלק, אנשים יתדלקו יותר.
כך שאסור לתת לגופים חברתיים אינטרסנטיים לטרפד את המהלך ויש להיאבק על זכויות הצרכנים.
נפתח כאן חלון הזדמנויות לשר התשתיות בממשלה החדשה להתחיל מהלך שייטיב עם הכיס של אזרחי המדינה הממונעים באופן ישיר או עקיף. יש להפעיל את מידת הלחץ האפשרית על הממשלה ועל משרד התשתיות, ולהרים קול מחאה ציבורי שיוביל להסרת הפיקוח על מחירי הבנזין.
מצב טוב יחסית לאירופה
נסיקת מחירי הבנזין בשנה האחרונה בלמעלה מ-15%, מחייבת בחינה מעמיקה של שוק הדלק בארץ. ברוח חיובית נציין כי מחירי הבנזין בארץ מהזולים ביותר בהשוואה למחירים במערב אירופה, שם נקטו הממשלות בשיטה של העלאה מלאכותית של מחירי הדלק, כדי למנוע מהאזרחים להשתמש ברכבם הפרטי ולעודד שימוש בתחבורה הציבורית. כאשר ליטר בנזין עולה 3 לירות שטרלינג (כמעט עשרים וחמישה שקלים), משתלם יותר לנסוע באנדרגראונד או באוטובוס קומתיים. בישראל לעומת זאת, הממשלה לא תרצה לנקוט בשיטה הזו, ולו משום שהציבור לא יוכל לעמוד בגזירה, מכיוון שבארץ אין אלטרנטיבה ציבורית ראויה לתחבורה הפרטית.
למרות זאת, מחירי הבנזין בארץ גבוהים בהרבה ממה שהם יכולים להיות, וגם בזה אשמה, כמובן, הממשלה. מבחינה זו, גם הבשורה הראשונה - ההוזלה היחסית במחירי הדלק לשימוש בשירותי התדלוק העצמי, אינה בשורה ממש טובה.
מחירי הדלק אינם עניינה של הממשלה, גם אם היא מחוקקת הוזלה יחסית של המחירים. הימנעותה מהתערבות במחירי הדלק, תוביל להוזלה משמעותית שלהם. יחד עם זאת, ההוזלה הנוכחית של מחירי הדלק בשירות העצמי, בקונסטלציה מסוימת מאוד, עשויה להיות מהלך חשוב שיסלול את הדרך לרפורמה המיוחלת במחירי הדלק. אולם לפני הצעת הפיתרון, הבה ונבחן את הבעיה:
הבעיה: פיקוח לא מוצדק על המחירים
היסודות הסוציאליסטיים עליהם הושתתה כלכלת מדינת ישראל, הביאו להתערבותה בתחומים שונים בכלכלה הפרטית, ביניהם מחירי הדלק. אלה נקבעים אחת לכמה זמן על ידי הממשלה, וחברות האנרגיה המפיצות את הדלק מחויבות בחוק לדבוק במחיר הנקבע. תכליתו של החוק היא הגנה על הצרכן מפני העלאת מחירים שמקורה בפעולתו של שוק הדלק בישראל כקרטל (כלומר, מספר קטן של חברות גדולות המתאמות ביניהן מחירים גבוהים ומעקרים בכך את התחרות). אולם, המחיר בו נוקב משרד התשתיות הוא גם מחיר המינימום, ולחברות הדלק אסור לרדת ממנו. המטרה של מחיר מינימום היא להגן על שחקניות חדשות בשוק האנרגיה מפני הורדת מחירים מסיבית על ידי החברות הגדולות, ושמירת סטאטוס הקרטל.
נכון להיום, אם אחת המפיצות מעוניינת לערוך מבצע הכרוך בהוזלה של מחיר הדלק, היא מחויבת לקבל את אישורו של משרד התשתיות.
תדלק לבד, שלם פחות
כך, לדוגמא, החלה הרפורמה הקשורה במחירי התדלוק בשירות עצמי: חברת "דור-אלון" החלה לפני כשנתיים במבצע המקנה ללוקחים בו חלק הנחה של 15 אגורות לליטר בנזין, בתמורה לתדלוק בשירות עצמי. למראית עין ניתן להסיק שההנחה היא תמורה לחיסכון של החברה בכוח אדם לצורך הפעלת המשאבות, אולם בפועל החיסכון בכוח אדם הוא נמוך, ותכלית המבצע היא להגדיל את מספר הלקוחות. וזה עובד. המבצע מ?יצב את חברת "דור-אלון" כמתחרה שוות מעמד ל"סונול" ו"פז", שתי החברות הגדולות והוותיקות במשק הישראלי. הצרכן, כמובן, עדיין נהנה מהמבצע: צרכן ממוצע חוסך כ-40 שקלים מדי חודש בזכות ההנחה הזו.
כדי להתחיל במבצע, הייתה צריכה "דור-אלון" להשיג אישורים ממשרד התשתיות, תהליך ביורוקרטי לא פשוט בכלל. אולם במהלך השנתיים מאז השקת המבצע, החלו חברות נוספות לקיים את הכלל הזה - תדלק לבד, שלם פחות. משרד התשתיות ראה כי טוב, והפך את השירות העצמי לחוק מחייב. ומאז, כל תחנת דלק מחויבת להחזיק משאבה לתדלוק עצמי, המקנה למשתמש בה הנחה של לפחות 11 אגורות לליטר בנזין. תחנה שלא מחזיקה משאבות לתדלוק עצמי, מחויבת לתת את ההנחה על תדלוק בשירות מלא (כך, לדוגמא חברת "טן" החדשה יחסית בשוק הישראלי, מחזיקה מבחירה רק משאבות בשירות מלא, וגובה מחיר נמוך יותר בשירות הזה).
אמנם הצעד החקיקתי הזה נראה כמהלך חיובי המיטיב עם האזרח, אבל בפועל אין הדבר מדויק. הוזלת מחירי הדלק בשירות עצמי, כפי שהיא משתקפת כרגע, היא חלק משמעותי מהבעיה. כאמור, מחיר הדלק אינו מעניינה של הממשלה כלל וכלל. החוק הזה בא להסוות על פגם יסודי בשוק האנרגיה הישראלי, והוא הפיקוח על מחירי הדלק.
הפיתרון: הסרת הפיקוח
ב-1993 החלה הממשלה רפורמה במחירי הדלק. הרפורמה נגדעה בעודה באיבה, אולם הותירה אבן בוחן משמעותית לטווח הארוך, שלפי תוצאותיה ניתן לקבוע כי היא הלכה בכיוון הנכון: הסרת הפיקוח על מחירי הסולר היטיבה עם הצרכן, עם ספקיות הדלק, עם המדינה ואפילו עם יבואניות הרכב, שאינן קשורות באופן ישיר לסוגיה.
הסרת הפיקוח מהסולר איפשרה לספקיות הדלק לקבוע בעצמן את מחירי הסולר. בחודשים הראשונים המחירים אמנם השתוללו ונרשמה עלייה של 20% במחירי הסולר. אולם עד מהרה החלה התחרות לתת את הטון והמחירים צנחו באחת. כיום, מעל תחנות הדלק מתנוססות ספרות ענק המכריזות על הנחה הנעה בין שקל לשני שקלים לליטר סולר, מהמחיר עליו המליץ משרד התשתיות.
הסרת הפיקוח ממחירי הבנזין היא הפיתרון היחידי למצוקת מחירי הדלק הגואים. קביעת המחיר בו נוקב משרד התשתיות כמחיר מומלץ בלבד, תיתן למפיצות הדלק את החירות לקבוע את המחיר בעצמם. שוק הדלק ייכנס אז לתחרות אמיתית: המפיצות תנסנה לפתות את הצרכן לתדלק דווקא אצלן באמצעות מחירי דלק נמוכים.
כיום התחרות בין החברות מתבטאת בעיקר בשיפור תנאי התדלוק ולא במחירי הדלק: חנויות פנאי איכותיות, מנהרות רחיצה משוכללות וכדומה. חברת "דלק" מציעה ללקוחותיה דלק משופר באותו המחיר.
המצב היום נותן למתדלק את התחושה שחברות הדלק מנסות "לסבן" אותו, ולהוציא ממנו כמה שיותר כסף, במקום להוריד את המחירים. זה נכון שהן מנסות להוציא מאיתנו כמה שיותר כסף. זו זכותן העסקית והלגיטימית, וחובתנו היא לקחת אחריות על הארנק ולא לקנות מה שלא צריך. אולם בטוח שברגע שיסיר משרד התשתיות את הפיקוח על מחירי הדלק, יתווסף מימד מחיר הבנזין לתחרות בין חברות הדלק. שכן, אילו תחנות הדלק רק יכלו, הן היו מוזילות את מחיר הליטר במקום להשקיע בתפאורה יקרה לתחנות הדלק, שספק אם יש לה ערך אמיתי, שיווקי או בכלל. והתחרות בין תחנות הדלק השונות על מחירי הדלק, היתה רק מיטיבה עם ציבור הצרכנים.
אין, מתי ומדוע?
ממקור בכיר בתעשיית הדלק בישראל נמסר ל"אומדיה", כי אין זמן מתאים יותר להתחיל את המהפך בפיקוח על מחירי הדלק, וזאת משלוש סיבות:
הראשונה היא פשוטה וידועה לכולנו: המתח הגואה בין העולם המערבי (ובראשו ארצות הברית, צרכנית הדלק הגדולה בעולם) לבין מדינות ערב במזרח התיכון - הוא מוקד ייצוא הנפט הבינלאומי, ועל-פיו מאמירים מחירי הנפט בעולם. התבטאויותיה מהעת האחרונה של איראן, המייצאת 5% מצריכת הנפט בעולם (אחוז לא מבוטל), תורמות אף הן לתבערה.
מזרחנים ומומחי אסטרטגיה בעולם צופים שהמאבק בין העולם המערבי לעולם המוסלמי יימשך עוד זמן רב, ולכן אין לצפות לירידה במחירי הנפט הגולמי בטווח הקרוב. (למשוואה הזו אפשר להוסיף את העובדה שמאמציו של עולם המדע למצוא מקורות אנרגיה חלופיים לדלק, טרם נשאו פרי ראוי לצריכה עולמית).
אם כן, מחירי הנפט הגולמי צפויים להמשיך ולעלות בשנים הקרובות. אלמלא יינקט מהלך הנוגע לשוק המקומי - המצוקה תתחדד, ובאין אלטרנטיבה ציבורית ראויה, הדבר עשוי לפגוע קשות בכלכלת ישראל. הצורך ברפורמה בפיקוח על המחירים, בוער ביותר לאור הבערה במזרח התיכון.
הסיבה השנייה מורכבת יותר: תהליך ההפרטה של בתי הזיקוק הישראלים לנפט (בז"ן) נמצא בעיצומו. עם סיום התהליך, ככל הנראה במהלך 2007, צפוי לבטל משרד התשתיות את הפיקוח על מחירי הדלק, הניתנים למפיצי הדלק מבז"ן. כלומר: בז"ן, כמונופול, מחויב למחיר מפוקח אותו הוא נוקב לחברות הדלק, בתור הספק שלהן. אילולי הפיקוח הזה, היה יכול בז"ן לנקוב במחיר מופקע, פשוט משום שאין לו מתחרים.
אולם הפרטת בז"ן ופיצולו למספר בתי זיקוק ברחבי הארץ, תניע תחרות ביניהן, תחרות שתחייב חתימת חוזה בין חברות הדלק לבין הספק הזול ביותר. מחיר הדלק עבור חברות הדלק, יהיה זול יותר. תוצאה ישירה של המהלך צריכה להיות הוזלה משמעותית של מחירי הדלק, אולם כל עוד המחיר לצרכן מפוקח, וחברות הדלק אינן יכולות להוריד אותו בהתאם לכוחות השוק, ההשפעה של הוזלת מחירי בז"ן, על מחיר הדלק לצרכן, לא תורגש. מי שייהנה מהפער יהיו חברות הדלק, אולם שוב: קשה להאשים אותן בכך, אילו רק הייתה ניתנת להם הברירה להוזיל את מחירי הדלק ובכך להתחרות במתחריהם - הם היו עושים כן.
הסיבה השלישית קשורה, בדיעבד, לחוק התדלוק בשירות עצמי. כאמור, התגובה המיידית של השוק להסרת הפיקוח על מחירי הסולר ב-93' הייתה קפיצת מחירים בשיעור גבוה יחסית. רק לאחר מספר חודשים שככה הסערה והחלה ירידה הדרגתית של מחירי הסולר, אל הרבה מתחת למחיר המומלץ. דבר דומה צפוי להתרחש גם עם ביטול הפיקוח על מחירי הבנזין: התגובה הראשונית של השוק תהיה נסיקה של המחירים, מה שיגרור בוודאי שרשרת של התנגדויות ומחאות נגד המהלך ושעלול להביא לטרפודו.
הפיתרון לבעיה הזו טמון בפיקוח על מחירי התדלוק בשירות העצמי. יש להפריד בין הפיקוח על תדלוק במחיר מלא לבין הפיקוח על תדלוק בשירות עצמי, ואז לבצע את המהלך בשני שלבים: עם הסרת הפיקוח על התדלוק בשירות המלא, ונסיקת המחירים, יוותר הפיקוח על מחירי התדלוק בשירות עצמי, והמחירים יישארו דומים למחירים הישנים של תדלוק בשירות מלא. הפיקוח הזה יספק אלטרנטיבה לצרכנים - במקום לתדלק בשירות מלא, היקר בכמה עשרות אחוזים, יוכלו כולם לתדלק בשירות עצמי וליהנות ממחיר מפוקח ומוזל. כעבור זמן-מה, צפויים מחירי התדלוק בשירות מלא לרדת אל מתחת לקו המחיר המפוקח, שהוא המחיר של התדלוק בשירות העצמי. כאן ייכנס לתוקף השלב השני, שבמהלכו יוסר הפיקוח ממחירי התדלוק בשירות עצמי.
היות וכבר קיימת בשוק אלטרנטיבה זולה, של תדלוק בשירות מלא, התגובה המיידית של השוק, הכרוכה בעלייה זמנית של המחירים עם הסרת הפיקוח, כנראה לא תתרחש. מהלך שכזה צפוי להקטין את ההתנגדות הציבורית, ולהעבירו בצורה חלקה יותר.
התנגדות צפויה של נכי צה"ל
התנגדות ציבורית למהלך ההפרטה צפויה להישמע מכיוונו של ארגון נכי צה"ל. אגף השיקום במשרד הביטחון מציע לנכי צה"ל זיכיונות על תחנות דלק כאמצעי לשיקומם הכלכלי. ארגון נכי צה"ל, כמו כל ארגון חברתי מסוגו, ירצה לנצל את המהלך, הנוגע לעסקיו, כדי לשפר את מצבו ולקבל "פיצויים" מהמדינה. הטענות שצפוי הארגון להשמיע, יתבטאו בהקטנת הרווחיות של התחנות בעקבות פתיחת השוק לתחרות. טענה משוללת יסוד, משום שעם הוזלת מחירי הדלק, אנשים יתדלקו יותר.
כך שאסור לתת לגופים חברתיים אינטרסנטיים לטרפד את המהלך ויש להיאבק על זכויות הצרכנים.
נפתח כאן חלון הזדמנויות לשר התשתיות בממשלה החדשה להתחיל מהלך שייטיב עם הכיס של אזרחי המדינה הממונעים באופן ישיר או עקיף. יש להפעיל את מידת הלחץ האפשרית על הממשלה ועל משרד התשתיות, ולהרים קול מחאה ציבורי שיוביל להסרת הפיקוח על מחירי הבנזין.
זיו מאור הוא כתב לענייני ביטחון, צבא ויחסי חוץ באתר אומדיה - http://www.omedia.co.il
