כיום נראה כי ה-ISP חשוף בכל זאת לתביעה בגין פגיעה בצנעת הפרט. המקרה החל בסתיו של 1999, כאשר הועלתה סידרה של הודעות לחדר צ`אט של חברה ציבורית, ובה הוכפש שמם של חברי דירקטוריון החברה. כעבור מספר חודשים הגישה החברה תביעה כנגד נתבעים עלומי שם, וקיבלה צו גילוי כנגד חברת Yahoo. עקב המידע אשר קיבלה מ- Yahoo, התובעת פיטרה את אדון Hackett, אשר זוהה כעומד מאחורי שם הזיהוי Aquacool. החברה תבעה אותו בגין הוצאת דיבה, הפרת הסכם עבודה ופגיעה בחובת הנאמנות שלו לחברה. בנוסף לפיטוריו, מר Hackett איבד אופציות למניות שהיו שוות בערכן קרוב למיליון דולר. Hackett תבע את חברת Yahoo בגין הפסדיו, בטענה שזו פגעה בזכויותיו לפרטיות, ובהפרת הסכם הלקוח ובפוליסה שלה להגנת הפרטיות, שבה טענה חברת Yahoo שלא תפיץ מידע פרטי על לקוחותיה ללא הסכמתם. טיעון ההגנה הוא שלקוחות של ספקי שירותי אינטרנט מודעים לחובת הספק להיענות לצווי גילוי. כמו-כן, לא ניתן לשער שאלה המעלים הודעות בעילום שם, הודעות אשר פוגעות בזולת, יוכלו ליהנות מהגנה חוקית אשר תמנע את גילוי זהותם. במדינות רבות באירופה קיימת חשיבות רבה להגנת הפרטיות ויישומה ניכר יותר מאשר בארצות הברית. בצרפת, למשל, טענת פגיעה בפרטיות ניתן להעלות בפני בתי המשפט הצרפתיים ולהכפיף לדין הצרפתי גם כאשר שני הצדדים אינם נתינים צרפתיים. במקרה של Lefebure v. Lacambre בית משפט צרפתי קבע כי על כתפי ה-ISP אחריות לתוכן העובר בתחומו. כך נמצא מרLacambre בעלי ה-ISP בפגיעה בצנעת הפרט של הדוגמנית Estelle Lefebure ופגיעה במוניטין שלה על-ידי כך שאפשר לאחד מלקוחותיו להניח תמונות עירום של הדוגמנית באתר האינטרנט שלו. בית המשפט הורה כי על ה-ISP להתקין מערכת בקרה שתמנע העברת תמונות שכאלה באמצעות הספק ובכל יום שהספק לא יעמוד בדרישה זו יושת עליו קנס כבד. ניכר כי גישת בית המשפט הצרפתי נשענת על כך שלספק שירותי האינטרנט יש יתרון שלרשויות הצרפתיות אין. לספק השירותים, הכלים לבקר את מעבר המידע באינטרנט שנעשה באמצעותו וכך להקים מנגנון פיקוח שיאכוף את הנורמות המקובלות בעולם הפיזי גם בעולם הקיברנטי. גישה זו ניכרת גם מהחלטת בית המשפט הצרפתי בנוגע לאחריות חברת Yahoo הממוקמת בארה``ב ומאפשרת מכירת מזכרות נאציות באמצעותה. ניכר כי בית המשפט הצרפתי ביכר לנקוט במקרים אלה באופן חריף וחריג להחלטות במקרים דומים בשאר מדינות העולם וזאת בכדי להעמיד מנגנון פיקוח ואכיפה נוסף שנמצא בצמתי מעבר המידע באינטרנט ובסמכותה של צרפת. גישה זו על יתרונותיה הרבים, אינה משקפת את המכנה המשותף בגישה הבינלאומית לאחריות ספקי שירות וכהרגלם הצרפתים מנסים לייחד עצמם משאר העולם. יש לציין כי Yahoo ניסתה כל דרך לבטל החלטה זו אך לבסוף הניפה את הדגל הלבן והודיעה כי תמנע את הגישה למקומות בהם ניתן לרכוש מזכרות נאציות. למרות שניתן לומר כי אין גישה זו של הצרפתים נוגעת לנו בישראל או לכל מדינה אחרת, יש לזכור כי האינטרנט חסר גבולות ובמידה ולספק שירותים ישראלי יש נכסים ו/או נציגות בתחום ריבונות מדינת צרפת אזי עלול אותו ספק ישראלי למצוא עצמו עומד בפני בית המשפט הצרפתי במידה ובאמצעות השירות שהוא מספק נעשה מעשה שלא כדין אשר האחריות בגין מעשה זה אינה נחה על כתפיו בהתאם לחוקי ישראל או כל מקום אחר בו הוא פועל. כנראה שבישראל נושא אחריות ספקי שירות באינטרנט נכנס למודעות הציבור, כאשר ממש בעת כתיבת שורות אלה הגיע לתשומת לב כותב מאמר זה כי אתר המספק שירותים באינטרנט נתבע בגין הוצאת לשון הרע שנעשה על-ידי משתמש בשרותיו וזאת ללא ידיעתו. במאמר הבא נבחן סוגיה זו של אחריות ספק שירותים באינטרנט הנמצא בישראל ונתבע על-ידי ישות ישראלית בנושא הוצאת לשון הרע.
אביב אילון, עו"ד, מומחה בדיני אינטרנט וסייבר בעל משרד אביב אילון ושות' עורכי דין
