התקורה איננה חזות הכל 

לאחרונה התקיים דיון נוקב באמצעי התקשורת לגבי הוצאות התקורה, ובמיוחד שכר הבכירים, בארגוני המגזר השלישי. הוצאות התקורה של מלכ"ר נתפסות ע"י הציבור כדבר שלילי שאיננו תורם להשגת מטרות הארגון. תופעה זו היא ייחודית למגזר השלישי; בסקטור העסקי הוצאות על שיווק, מו"פ והכשרת עובדים נחשבות למרכיב חיוני בהצלחת החברה. מלכ"רים אינם שונים מבחינה זו, ועל מנת להשיג את מטרותיהם עליהם להשקיע חלק ממשאביהם בהוצאות תקורה.

מהם שעורי התקורה במגזר השלישי? בישראל אין עדיין נתונים כספיים זמינים לגבי מלכ"רים ולכן אין תשובה לשאלה זו. בארה"ב, שם קיים בסיס נתונים כזה, נערך במרכז לפילנתרופיה שבאוניברסיטת אינדיאנה מחקר מקיף על הוצאות התקורה של מלכ"רים. תוצאות המחקר מראות ששעורי התקורה הממוצעים נעים בין 20% ל- 28%.

במקביל ערכו החוקרים סקר בקרב 710 קרנות בארה"ב שבאמצעותו ניסו לברר את עמדתן לגבי הוצאות התקורה. ממצאי הסקר הראו שהקרנות מתירות למלכ"רים להשתמש בכ- 15% מהמענק הממוצע לטובת הוצאות תקורה. משתמע מכך שרמת התקורה בפועל גבוהה פי 1.5 מרמת התקורה שהתורמים מוכנים לממן. לשם השוואה, בחברות עסקיות במגזר השירותים שעורי התקורה גבוהים בהרבה ועומדים על 30%-40%, ולכן קיים ספק רב לגבי סבירותן של דרישות התורמים.

כיצד משפיע הפער בציפיות על ארגוני המגזר השלישי? באמצעות מחקר עומק על מספר מלכ"רים, הגיעו החוקרים למסקנה שהלחץ לצמצום הוצאות התקורה פוגע בתפקודם של הארגונים. פעילויות רבות שיכולות לשפר את יעילותו של הארגון, כגון: השקעה במערכות מידע, השקעה בציוד ובמחשוב והכשרת עובדים, אינן מבוצעות מכיוון שהן גורמות להגדלת הוצאות התקורה.

ההתמקדות בהוצאות התקורה מסיטה את תשומת הלב משאלה חשובה יותר: כיצד לגרום למגזר השלישי לפעול ביעילות? במאמר פרובוקטיבי שהתפרסם בהרווארד ביזנס ריוויו טוענים המחברים שהמגזר השלישי בארה"ב יכול לחסוך כ- 100 מיליארד דולר באמצעות התייעלות. בניגוד לדעה המקובלת, הם מעריכים שצמצום הוצאות ההנהלה יתרום רק 7% לחסכון הפוטנציאלי. לעומת זאת, הם טוענים שהשקעת המשאבים בגיוס תרומות היא בזבזנית וצמצומה יכול לתרום ל-25% מהחיסכון הפוטנציאלי. מקור הבזבוז הוא השונות הרבה בדרישות התורמים לגבי בקשות למענקים והדיווח עליהם, שמחייבת את הארגונים להשקיע משאבים ניכרים בכתיבת בקשות ובדיווח. כ- 55% מהחיסכון הפוטנציאלי בעלויות נמצא דווקא בהוצאות של תכניות. בניתוח השוואתי של עלות ללקוח בין מספר סניפים של מלכ"רים גדולים בארה"ב הם מצאו פערים משמעותיים שמצביעים על פוטנציאל לחסכון. תוצאות דומות התקבלו גם במחקר שערכתי על 180 ארגוני רווחה יהודיים בחו"ל. מסתבר שקיים יתרון לגודל באספקת שירותי רווחה, כך שככל שמספר מקבלי הסיוע מהארגון גבוה יותר, מספר הלקוחות הממוצע לעובד גדל. לפיכך, אחד הפתרונות להתייעלות הוא מיזוג של ארגונים.

לסיכום, הדרישה ממלכ"רים להתייעל היא דרישה לגיטימית ונכונה, אולם יש לבחון את סוגיית ההתייעלות באופן עובדתי וללא התלהמות. פישוטם של נהלים לקבלת מענקים ולדיווח עליהם ויצירת אפשרות חוקית למיזוג בין מלכ"רים, משמעותיים הרבה יותר מהגבלת שכר המנכ"ל.

המאמר התפרסם גם בדה-מרקר

http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId=skira20091117_1128610