כתיבת סיפור חיים או תיעוד חוויה מכוננת שעברת - בשביל מה זה טוב?
זה טוב מכמה טעמים: אדם שרוב חיי המעשה שלו מאחוריו, ועמם נעוריו, אהבותיו, המלחמות שעבר והמשברים שנחלץ מהם - יוכל להיתרם רבות מהעלאת סיפורו על הכתב. דרך הכתיבה (או הדיבור, במקרה שגייס לעזרתו סופר צללים) יוכל לחזור למחוזות ילדותו, אל הוריו ואל החלומות שליוו את נעוריו, בימים בהם כל העתיד נפרש לרגליו.
במבט לאחור יראה עד כמה משמעותיים ציוני הדרך בחייו. כמה הספיק ועשה, אהב ונפל וקם. והנה יש לו פריבילגיה לעסוק בעצמו בלבד, לשקוע בזיכרונותיו ולעבד שוב הצלחות וכישלונות, אהבות ואובדן, ולהתעכב על פי בחירתו בנקודות שונות על סקלת הזמן שלו. במהלך העיסוק בסיפור חייו תהיה לו הזדמנות לחיות מחדש את אהבותיו, את אהוביו שכבר אינם, ואת מפעל חייו. העיסוק בכך ייתן טעם מחודש לחייו ויפיח בו התלהבות של עשייה, יחד עם הסיפוק וההנאה שהנה הוא משאיר אחריו חותם. במהלך העבודה על הספר שוב יהיה ילד ונער ואחר כך איש, רחוק מאוד מהטרדות הקטנות שמעכירות את רוחו בהווה, אם אלה בעיות בריאות, בגידת הגוף, או החשש ממה שצופן העתיד.
בספרה האחרון, "ליטופים וחבטות" (הוצאת סער), אותו כתבה בהגיעה לגבורות, כותבת סבינה דורפמן:
"אני מאמינה במילה כתובה. החיים נגמרים במוות, ומה נשאר אחריו? הירושה שתחולק בין צאצאיו של המת? כל זה ייעלם ויישכח עם הזמן, אך המילה הכתובה תישאר. גם אם יקראו בספר רק פעם אחת, אבל לא יזרקו אותו לזבל, בכל פעם שיסדרו את הספרייה יורידו את האבק שהתיישב עליה ויחליטו להוציא משימוש מספר ספרים בשל הצפיפות, אך הספר של אדם יקר במשפחה יישאר. קורות חייו וחיי משפחתו בעבר, יעברו מדור לדור, עד איזה דור אינני יודעת. אולי יספרו פעם על סבתא של סבתא, ולמה בעצם איכפת לי שיזכרוני? אין לי הסבר."
כיום יותר ויותר בנים להורים מבוגרים מחליטים להתאגד ולהגיש לאביהם או לאמם את המתנה הזו - הפקת ספר שיביא את סיפור חייהם. מקובל מאוד במקרים כאלה השימוש בסופר צללים. סופר צללים טוב יידע להעביר את דבריו ואת רוחו של האדם ששכר את שירותיו, ולא להשתמש בבמה הזו לביטוי העצמי שלו. הוא יידע לדובב ולדלות את הפרטים הקטנים שיצבעו את הספר ויעניקו לו חיות.
תהליך השחזור בספר אינו שמור רק למבוגרים שבינינו. אנשים בכל גיל עוברים חוויות לא פשוטות כגון אובדן אדם יקר, מחלה קשה, מלחמה, או אירוע אישי שחורט בהם שריטה עמוקה. הנגיעה בכל אלה בתהליך העשייה של ספר שיתעד ויתאר את החוויה, מאפשרת עיבוד של הדברים והתחושות. מעבר לכך שהספר יכול לשמש מסמך מרתק ומועיל עבור כל קורא, ובעיקר עבור אנשים שעברו או עוברים חוויה דומה, הוא מספק קתרזיס לכותב.
זה טוב מכמה טעמים: אדם שרוב חיי המעשה שלו מאחוריו, ועמם נעוריו, אהבותיו, המלחמות שעבר והמשברים שנחלץ מהם - יוכל להיתרם רבות מהעלאת סיפורו על הכתב. דרך הכתיבה (או הדיבור, במקרה שגייס לעזרתו סופר צללים) יוכל לחזור למחוזות ילדותו, אל הוריו ואל החלומות שליוו את נעוריו, בימים בהם כל העתיד נפרש לרגליו.
במבט לאחור יראה עד כמה משמעותיים ציוני הדרך בחייו. כמה הספיק ועשה, אהב ונפל וקם. והנה יש לו פריבילגיה לעסוק בעצמו בלבד, לשקוע בזיכרונותיו ולעבד שוב הצלחות וכישלונות, אהבות ואובדן, ולהתעכב על פי בחירתו בנקודות שונות על סקלת הזמן שלו. במהלך העיסוק בסיפור חייו תהיה לו הזדמנות לחיות מחדש את אהבותיו, את אהוביו שכבר אינם, ואת מפעל חייו. העיסוק בכך ייתן טעם מחודש לחייו ויפיח בו התלהבות של עשייה, יחד עם הסיפוק וההנאה שהנה הוא משאיר אחריו חותם. במהלך העבודה על הספר שוב יהיה ילד ונער ואחר כך איש, רחוק מאוד מהטרדות הקטנות שמעכירות את רוחו בהווה, אם אלה בעיות בריאות, בגידת הגוף, או החשש ממה שצופן העתיד.
בספרה האחרון, "ליטופים וחבטות" (הוצאת סער), אותו כתבה בהגיעה לגבורות, כותבת סבינה דורפמן:
"אני מאמינה במילה כתובה. החיים נגמרים במוות, ומה נשאר אחריו? הירושה שתחולק בין צאצאיו של המת? כל זה ייעלם ויישכח עם הזמן, אך המילה הכתובה תישאר. גם אם יקראו בספר רק פעם אחת, אבל לא יזרקו אותו לזבל, בכל פעם שיסדרו את הספרייה יורידו את האבק שהתיישב עליה ויחליטו להוציא משימוש מספר ספרים בשל הצפיפות, אך הספר של אדם יקר במשפחה יישאר. קורות חייו וחיי משפחתו בעבר, יעברו מדור לדור, עד איזה דור אינני יודעת. אולי יספרו פעם על סבתא של סבתא, ולמה בעצם איכפת לי שיזכרוני? אין לי הסבר."
כיום יותר ויותר בנים להורים מבוגרים מחליטים להתאגד ולהגיש לאביהם או לאמם את המתנה הזו - הפקת ספר שיביא את סיפור חייהם. מקובל מאוד במקרים כאלה השימוש בסופר צללים. סופר צללים טוב יידע להעביר את דבריו ואת רוחו של האדם ששכר את שירותיו, ולא להשתמש בבמה הזו לביטוי העצמי שלו. הוא יידע לדובב ולדלות את הפרטים הקטנים שיצבעו את הספר ויעניקו לו חיות.
תהליך השחזור בספר אינו שמור רק למבוגרים שבינינו. אנשים בכל גיל עוברים חוויות לא פשוטות כגון אובדן אדם יקר, מחלה קשה, מלחמה, או אירוע אישי שחורט בהם שריטה עמוקה. הנגיעה בכל אלה בתהליך העשייה של ספר שיתעד ויתאר את החוויה, מאפשרת עיבוד של הדברים והתחושות. מעבר לכך שהספר יכול לשמש מסמך מרתק ומועיל עבור כל קורא, ובעיקר עבור אנשים שעברו או עוברים חוויה דומה, הוא מספק קתרזיס לכותב.