מעצר ימים 

מעצר ימים
סוג המעצר הראשון, הינו מעצר בטרם הגשת כתב האישום, , הידוע בכינויו "מעצר ימים", והוא ניתן בגין מספר עילות מעצר המפורטות בהמשך. ככלל, מעצר זה ניתן לבצע רק על פי צו מעצר שניתן על ידי ביהמ"ש, אלא אם כן הוענקה בחוק סמכות מפורשת לעצור ללא צו של שופט (ראו מאמר "סמכויות השוטר").
אם החליט הקצין הממונה על מעצרו של החשוד ולא שחרר אותו בערובה בתחנת המשטרה, יש חובה להביא את העצור בפני שופט לצורך הארכת מעצרו בהקדם האפשרי - ולכל היותר תוך 24 שעות. במקרים חריגים, קצין ממונה רשאי להשהות את הבאת העצור בפני שופט לתקופה שלא תעלה על 48 שעות משעת המעצר.
 
מעצר, להבדיל ממאסר, הינו כלי בידי היחידה החוקרת לשם השגת מטרות מסוימות, אשר למענן סבורה היחידה החוקרת כי האדם חייב להישאר במעצר. שופט רשאי לצוות על הארכת מעצרו של החשוד בטרם הוגש נגדו כתב אישום, כאשר מתקיימים התנאים המצטברים הבאים:
1. קיים חשד סביר שהחשוד עבר את העבירה המיוחסת לו.
2. העבירה היא מסוג פשע או עוון - קרי, עבירה שדינה מעל 3 חודשי מאסר.
3. מתקיימת עילת מעצר לגבי החשוד.
4. לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של קביעת ערובה ותנאי ערובה, שפגיעתם בחירות החשוד פחותה (מה שנקרא "חלופת מעצר").
 
עילות המעצר
1. שיבוש הליכי חקירה או משפט - כאשר יש יסוד סביר לחשוש כי שחרור החשוד יגרום לאחד מאלה: שיבוש הליכי חקירה, התחמקות החשוד מחקירה, העלמת רכוש, השפעה על עדים ופגיעה בראיות בדרך אחרת.
2. פגיעה בביטחון - עילת מעצר זו מתקיימת כאשר יש יסוד להניח שהחשוד יסכן את אחד מאלה: ביטחונו של אדם, ביטחון הציבור או ביטחון המדינה.
3. נקיטת הליכי חקירה - עילה זו מתקיימת כאשר ביהמ"ש שוכנע שיש צורך לנקוט בתרגילי חקירה אשר ניתן לקיימם רק אם החשוד נתון במעצר (ראה פירוט לתרגילי חקירה במאמר "החקירה המשטרתית.") לעתים, חקירה משטרתית היא עניין מורכב ומסובך. כידוע, נטייתם הטבעית של בני האדם אינה להודות בביצוע העבירות, ועל המשטרה לחקור ולהשיג ראיות להוכחת האשמה. מעצר על פי עילה זו מוגבל 5 ימים, ובמקרים מסוימים ביהמ"ש יכול להאריך את המעצר עד ל-15 ימים.
4. מעצר לשם ביצוע בדיקה פסיכיאטרית.
5. מעצר אדם הנמלט ממשמורת חוקית.
 
במעצר ימים, ביהמ"ש מפקח על הארכת המעצר לצורכי חקירה ולא נותן למשטרה ימי מעצר ללא הגבלה. מלבד ההגבלה של החוק, ביהמ"ש נוטה לקצץ בימים אותם מבקשת המשטרה. כמובן שהכול תלוי בחקירה עצמה, בהיקפה, במורכבותה, ולעתים - אפילו שלא אומרים זאת בפומבי - בחומרת העבירות המיוחסות לחשוד.