הנגב - גבול בין הארץ הנושבת לישימון 

בקעת באר שבע תמיד היתה קו הגבול הדרומי של כל ממלכה ששלטה ממנה וצפונה. מצפון לנגב נמצאת הארץ הנושבת המבורכת במתיישבים, חקלאות, מסחר. מדרום לנגב המקראי נמצא המדבר- מקום צחיח, אוכלוסיית נוודים, אין התיישבות מלבד יוצאים מן הכלל.

מדוע בעת העתיקה מקימים ערים במדבר, כמו ממשית ועבדת ?

ערים חקלאיות קמו במדבר במקום בו יש אוכלוסייה נוודית בעלת אורח חיים שונה. נקודת המפגש בין תרבות הנוודים של המדבר לבין תרבות המתיישבים של הארץ הנושבת היא הנגב. הנגב עיצב את התרבות ההיסטורית האנושית. הנגב הוא מרחב ספר ישראל, מרחב הארץ הלא נושבת. לכן באזור זה מתקיים המפגש ההיסטורי בין המתיישבים לנוודים- מלחמת המזרע בישימון.

שלושה מאפיינים הביאו את הנגב להיות קו תפר כזה:

1. הקרקע.

2. היות הנגב חיץ בין 2 אזורי התיישבות ואזורי אקלים משתנים.

3. המים.

בעיית המים בנגב היא העיקרית והקשה ביותר. אין כמעט בנגב מקורות מים חיים, אין בארות מים, מעיינות ונחלי איתן. בלי פתרון לבעיית המים, אין קיום בנגב.

עוד בתקופת המקרא רואים פתרון מלאכותי של יצירת באר: אברהם אבינו הביא ידע ממסופוטמיה והיה הראשון שהצליח להתיישב במקום, בבאר שבע, ע"י כך שיצר באר, שהיא מקור מים מלאכותי. עד אברהם היו רק נוודים שחלפו במקום, לא הייתה התיישבות קבע.

המקרא מתאר בצורת באזור זה,  בימי אברהם אבינו: "ויהי רעב בארץ". הבצורת היא השתנות אקלימית וחוסר יכולת להתקיים עקב ירידה בכמויות המים. הבצורת הזו גורמת לאברהם לשבור שבר, לרדת למצריים כדי לכלכל את העדרים- שם יש מים, ובאזור ההצפה של דלתת הנילוס.

איזור אקלים הנגב: מצפון לנגב האקלים הא ים-תיכוני, ובדרומו- צחיח.

קו ה-200 מ"מ עובר את בקעת באר שבע – זהו קו הצחיחות, אזור ספר המדבר, אזור גבול אקלימי, ולכן התופעה של שינוי אקלימי מחריפה בקו תפר זה. מחסור של כ-5% מכמויות המים השנתיות יביאו את המקום הזה לסוף האפשרות להתקיים. אין מרעה או התיישבות בלי מים.