בתקופה העתיקה היו 3 אפשרויות לתפיסת אלוקות:
האחת: אפשר להציג את האל כפסל (מכל חומר שהוא). זוהי תפיסה שמקורה בעיקר בארץ הנושבת ובמתיישבים בה, שסגדו לפסלים.
התפיסה השניה היא התפיסה המדברית, שאומרת שהאלוהות לא יכולה להיות בדמות פסל. זוהי התפיסה המונותיאיסטית של האל האחד, הלא-נראה ולא מוחשי. לכן בכל הדתות שצמחו מן המדבר, תפיסת האלוהות שלהן היא שאי אפשר להציג את האל באיזושהי צורה. מכאן גם הציווי ביהדות ואח"כ גם באיסלם- "לא תעשה לך פסל ותמונה".
התפיסה השלישית - מצבי ביניים : אנשים ידעו על האיסור להציג דמות, אבל חיפשו איזושהי דרך ביניים, שבה חפץ כלשהו יסמל אלוהות. אותם אנשים היו חייבים משהו מוחשי, שאפשר לראות אותו ולגעת בו. במקרה הזה, ייחסו למצבה תפיסה של אלוהות.
במקרא הקדום אנו מכירים את נושא הצבת המצבות- אנשים הציבו מצבות וקראו להן "בית אלוהים", והדוגמא הטובה ביותר היא של יעקב אבינו בסיפור החלום, ששם אבן מתחת למראשותיו ואח"כ העמיד אותה, קידשה וקרא למקום "בית-אל".
זוהי תפיסה שבאה מן המדבר, ששונה מתפיסת האלוהות של הארץ הנושבת. זוהי אלוהות לכל דבר, אלוהות כנענית, ובני ישראל מצווים לנתץ את המצבות הכנעניות.
King David Tours - Israel Tour Guide - http://www.kingdavidtours.org>
