גאולה בשאלה , פילוסופיה בשלוש מילים או משנתו החילונית של עץ הדעת
מאת לאוניד אסיפוב
שפתינו העברית מדהימה ביופיה על מגוון צליליה ועומקה הפילוסופי. אין ספור משמעויות ורמזים היא תמנה לנו בתוך הכתבים ומי אם לא אנחנו הם בעלי ההיסטוריה הארוכה בחיפוש המשמעויות הנסתרות האלה, הסברן, פירושן והופכן למסורת רבת השנים שלנו.
בואו ננסה כעת לעמוד על משמעותו של משפט בודד אחד "אין אלוהים". לפי התפיסה הדתית הוולדות לעולם היא קודם כל מפגש עם ה"יש", עם הקיום הפיזי או ההתגלמות של רוחנו בחומר. עולם ה"יש" מראה לנו את עצמו דרך חושינו וכך אנו לומדים את שפתו ומתחילים לתקשר. עולם ה"יש" הוא קודם כל עולם החומר, אך האם רק? או האם עולם ה"אין" הוא כל מה שלא קיים בחומר? חלומותינו, מחשבותינו, רעיונותינו, רגשותינו? הרי אין כלל ויקוח על קיומם של כל אלו, אזי חייבים אף הם להישתייך לעולם ה"יש". אם כן מהו ה"אין" אם לא מה שאנו איננו מסוגלים להבחין בו, אף פעם לא פגשנו ואיננו יכולים לתארו במילים אחרות מלבד שאנחנו לא יודעים מהו. אך האם זהו לא תהליך חקירת הלא נודע שהאדם ביצע מימי קדם ועד היום? או במילים אחרות אולי ה"אין" הוא מה שמעולם לא פגשנו אך הולכים לפגוש בעתיד ואז הוא גם יצורף לעולם ה"יש"? באר הלא נודע מתגלה להיות עמוקה ככל שיורדים בה, אם זה אינו הוכחה טובה לקיומו הנצחי של ה"אין"? אם ה"אין" היה לפני העולם והוא ישאר לנצח מה ניתן לומר על ה"יש", האם הוא כעלה נידף יעלם במרוצת השנים או שהוא נצחי גם כן שכן נברא מן ה"אין" הנצחי?
או שהדבר תלוי ב"יש" עצמו, האם יחזור לאדמה ממנה צומח או שישאף אל השמש אליה לא יגיע לעולם? ומה טוב לעץ לשאוף אל השמש אם לא לחלוק בפירותיו עם החפץ בכך ולפזר את זרעיו?
אבל מהי אותה האדמה עליה עומד העץ, אותה האדמה עליה לא היסתכל כי שאף אל השמש, וכיצד יכל לצמוח לכיוון השמש אם לא צמחו שורשיו לעומקה? או במילים אחרות, האם אי פעם ה"יש" לא היה קיים ובבריאת העולם נוצרה מהות חדשה, או שהעץ בקע מזרע ה"יש" שהיה קיים בו זה מכבר? ואם זרע ה"יש" היה ה"יש" היחיד אל מול כל ה"אין", מניין האדמה, המים, האוויר והשמש הנחוצים לגדילת העץ? או במילים אחרות, איך "יש" יכול לבקוע מתוך ה"אין" מבלי שתהיה לו היכולת להבחין, ללמוד, להפוך את ה"אין" ל"יש" או במילים אחרות ליצור את העולמו?
נחזור עתה לפירוש המשפט שרצינו, דננו במושגים "יש" ו"אין" אך מהו המושג "אלוהים"? והנה התשובות האפשריות :
"יש = אלוהים" : אלוהים הוא כל ה"יש", כל החומר וכל הרוח שפגשנו.
ו"אין = אלוהים" שאיננו יודעים איך לתארו כי לא פגשנו "אין".
שימו לב שלמילה "אלוהים" אין שום משמעות, הגדרנו אותה לפי המילים "יש" ו"אין".
מהן אם כן ההסקות הפילוסופיות המתבקשות?
1-קבלת "יש אלוהים" וביטול "אין אלוהים", הגישה הדתית.
2-קבלת "יש" ו"אין" וביטול "אלוהים", הגישה האתאיסטית.
3-ביטול החלוקה ל -"יש" ו-"אין" - נשאר "אלוהים", אבל אם כך מה זה העולם?
4- ביטול "יש אלוהים" וגם "אין אלוהים", אך קבלת "יש" "אין" ו-"אלוהים".
הכיצד? "אלוהים" הוא לא ה"יש" ולא ה"אין" אלא הגבול הדק הבלתי ניתן להפרדה המקשר בניהם, אותו מעולם לא פגשנו אך היינו קרובים אליו עד אינסוף. ואם נחליף את ה"אין" בסימן "?", נפגוש את המשפט המתקבל : "יש אלוהים ?" אולי זהו המשפט המסכם את פעילות האדם מבראשית -
אשמח לתגובות באשר הן : leon_as@yahoo.com
מאת לאוניד אסיפוב
שפתינו העברית מדהימה ביופיה על מגוון צליליה ועומקה הפילוסופי. אין ספור משמעויות ורמזים היא תמנה לנו בתוך הכתבים ומי אם לא אנחנו הם בעלי ההיסטוריה הארוכה בחיפוש המשמעויות הנסתרות האלה, הסברן, פירושן והופכן למסורת רבת השנים שלנו.
בואו ננסה כעת לעמוד על משמעותו של משפט בודד אחד "אין אלוהים". לפי התפיסה הדתית הוולדות לעולם היא קודם כל מפגש עם ה"יש", עם הקיום הפיזי או ההתגלמות של רוחנו בחומר. עולם ה"יש" מראה לנו את עצמו דרך חושינו וכך אנו לומדים את שפתו ומתחילים לתקשר. עולם ה"יש" הוא קודם כל עולם החומר, אך האם רק? או האם עולם ה"אין" הוא כל מה שלא קיים בחומר? חלומותינו, מחשבותינו, רעיונותינו, רגשותינו? הרי אין כלל ויקוח על קיומם של כל אלו, אזי חייבים אף הם להישתייך לעולם ה"יש". אם כן מהו ה"אין" אם לא מה שאנו איננו מסוגלים להבחין בו, אף פעם לא פגשנו ואיננו יכולים לתארו במילים אחרות מלבד שאנחנו לא יודעים מהו. אך האם זהו לא תהליך חקירת הלא נודע שהאדם ביצע מימי קדם ועד היום? או במילים אחרות אולי ה"אין" הוא מה שמעולם לא פגשנו אך הולכים לפגוש בעתיד ואז הוא גם יצורף לעולם ה"יש"? באר הלא נודע מתגלה להיות עמוקה ככל שיורדים בה, אם זה אינו הוכחה טובה לקיומו הנצחי של ה"אין"? אם ה"אין" היה לפני העולם והוא ישאר לנצח מה ניתן לומר על ה"יש", האם הוא כעלה נידף יעלם במרוצת השנים או שהוא נצחי גם כן שכן נברא מן ה"אין" הנצחי?
או שהדבר תלוי ב"יש" עצמו, האם יחזור לאדמה ממנה צומח או שישאף אל השמש אליה לא יגיע לעולם? ומה טוב לעץ לשאוף אל השמש אם לא לחלוק בפירותיו עם החפץ בכך ולפזר את זרעיו?
אבל מהי אותה האדמה עליה עומד העץ, אותה האדמה עליה לא היסתכל כי שאף אל השמש, וכיצד יכל לצמוח לכיוון השמש אם לא צמחו שורשיו לעומקה? או במילים אחרות, האם אי פעם ה"יש" לא היה קיים ובבריאת העולם נוצרה מהות חדשה, או שהעץ בקע מזרע ה"יש" שהיה קיים בו זה מכבר? ואם זרע ה"יש" היה ה"יש" היחיד אל מול כל ה"אין", מניין האדמה, המים, האוויר והשמש הנחוצים לגדילת העץ? או במילים אחרות, איך "יש" יכול לבקוע מתוך ה"אין" מבלי שתהיה לו היכולת להבחין, ללמוד, להפוך את ה"אין" ל"יש" או במילים אחרות ליצור את העולמו?
נחזור עתה לפירוש המשפט שרצינו, דננו במושגים "יש" ו"אין" אך מהו המושג "אלוהים"? והנה התשובות האפשריות :
"יש = אלוהים" : אלוהים הוא כל ה"יש", כל החומר וכל הרוח שפגשנו.
ו"אין = אלוהים" שאיננו יודעים איך לתארו כי לא פגשנו "אין".
שימו לב שלמילה "אלוהים" אין שום משמעות, הגדרנו אותה לפי המילים "יש" ו"אין".
מהן אם כן ההסקות הפילוסופיות המתבקשות?
1-קבלת "יש אלוהים" וביטול "אין אלוהים", הגישה הדתית.
2-קבלת "יש" ו"אין" וביטול "אלוהים", הגישה האתאיסטית.
3-ביטול החלוקה ל -"יש" ו-"אין" - נשאר "אלוהים", אבל אם כך מה זה העולם?
4- ביטול "יש אלוהים" וגם "אין אלוהים", אך קבלת "יש" "אין" ו-"אלוהים".
הכיצד? "אלוהים" הוא לא ה"יש" ולא ה"אין" אלא הגבול הדק הבלתי ניתן להפרדה המקשר בניהם, אותו מעולם לא פגשנו אך היינו קרובים אליו עד אינסוף. ואם נחליף את ה"אין" בסימן "?", נפגוש את המשפט המתקבל : "יש אלוהים ?" אולי זהו המשפט המסכם את פעילות האדם מבראשית -
אשמח לתגובות באשר הן : leon_as@yahoo.com
לתגובות leon_as@yahoo.com
