מה קורה כאשר לא נחתם הסכם מסודר 

עו"ד גיל נדל, מורן שמילוביץ'

במקרים רבים צדדים אינם מסדירים את היחסים ביניהם בחוזה מסודר בכתב. סיטואציות מסוג זה מעלות שאלות מורכבות בפני בית המשפט, הנדרש להכריע בשאלה למה בדיוק התכוונו הצדדים. פסק דין שניתן לאחרונה בסכסוך שבין חברת עמילות מכס לבין יבואן מדגים את דרך הניתוח של בית המשפט בסוגיות מסוג זה.

במקרה זה דובר בחברת עמילות מכס שנתנה שירותי עמילות מכס לחברה אחרת שבבעלותה בית מלון באילת. שירותים אלו ניתנו בעזרת קבלן משנה אשר תיווך בין השתיים ודאג להעברת החשבוניות, רשימוני ייבוא והתשלומים. במסגרת שירותים אלו, חברת עמילות המכס שחררה קונטיינרים של רהיטים מהמכס והובילה אותם לבית המלון באילת. בגין שירותים אלו הועברו תשלומים על החשבון, אולם נותרה יתרת חוב של 23,920 ש"ח.

בין הצדדים התגלעה מחלוקת בנוגע ליתרת החוב. בית המלון טען להעדר יריבות משפטית בינה לבין חברת עמילות המכס, שכן, לטענתו, ההתקשרות היתה בין קבלן המשנה לבין חברת עמילות המכס, מבלי שהוא (בית המלון) היה צד להתקשרות. חברת עמילות המכס טענה, מנגד, כי הקשר התפעולי נעשה אמנם מול קבלן המשנה, וזאת מטעמי נוחות, אך מבחינה כספית ומשפטית ההתקשרות נעשתה עם בית המלון.

בית המשפט דחה את עמדת בית המלון ופסק לטובת חברת עמילות המכס מהטעמים הבאים:

בית המשפט קיבל את טענת חברת עמילות המכס לפיה מבחינה כספית ומשפטית הקשר נעשה עם בית המלון. בית המשפט נעזר בעובדה שהחשבוניות יצאו על שם בית המלון והוא היה האחראי לפירעונן. בית המשפט גם מצא שחברת עמילות המכס ניהלה כרטסת הנהלת חשבונות נפרדת על שם בית המלון ללא קשר לקבלן המשנה.

בית המשפט עמד על ההבדל בין הקשר התפעולי שבין הצדדים לבין התקשרות המשפטית. בית המשפט הניח כי קבלן המשנה שימש כחוליית קישור בין חברת עמילות המכס לבין בית המלון לצורך תיאום טלפוני, שליחת רשימוני ייבוא וחשבוניות והעברת תשלום, ואולם אין בכך כדי לפגוע בכך שההתקשרות החוזית נעשתה בין חברת עמילות המכס לבית המלון, שכן הסחורה שוחררה מהמכס על שם בית המלון, והריהוט הובל על ידי חברת עמילות המכס לבית המלון. בית המשפט גם עמד על כך שבית המלון לא הציג בפני בית המשפט את ההסכם שלטענתו היה בינו  לבין קבלן המשנה.

בית המשפט ציין כי בית המלון ביקש להפיק יתרון מהימצאותו של קבלן המשנה בהליכי פירוק על מנת שיוכל להתחמק מתשלום יתרת החוב לחברת עמילות המכס.  בהתאם לכך קיבל בית המשפט את עמדת חברת עמילות המכס והורה לית לשלם את יתרת החוב.

 (ת.א. 2153/07 מנטפילד 1983 בע"מ נ' INN ON THE PARK EILAT LTD לעמילות המכס- עו"ד יערי, לבית המלון – עו"ד גינדס)

כאמור לעיל, במקרה שלפנינו קיבל בית המשפט את עמדת התובעת – חברת עמילות המכס, על אף שלא הוצג הסכם בכתב המסדיר את יחסי הצדדים. גם בפסקי דין אחרים שניתנו בענייני סחר בינלאומי נדרש בית המשפט למורכבות הרבה שמתעוררות כאשר לא קיים הסכם מפורט בין הצדדים. כך, למשל, במקרה אחד הוכר הסדר ריבית גם ללא הסכם מפורט
בין הצדדים.  במקרה אחר נקבע כי סוכן המכס לא עמד בנטל ההוכחה כי היבואנית חייבת לא כסף ומנגד היבואנית לא עמדה בנטל ההוכחה כי סוכן המכס נטל סחורה שלא כדין. להלן נסקור בקצרה פסקי דין אלו.

א. הסדר ריבית הוכר גם ללא הסכם מפורט בין הצדדים

משלחת בינלאומית העניקה שירותי שילוח בינלאומיים ועמילות מכס ליבואנית, אשר התחייבה לשלם למשלחת ריבית עבור אשראי שניתן לה. בעל מניות של היבואנית חתם על ערבות לחוב זה, ומשהיבואנית חדלה לשלם בעבור השירותים שניתנו לה, תבעה המשלחת את בעל המניות. המחלוקת בין הצדדים התמצתה בשאלות הבאות: א. האם נכרת הסכם ריבית בין המשלחת לבין היבואנית, ואם כן - מהו שיעור הריבית. ב. האם ספרי הנהלת החשבונות משקפים את הריבית שעליה הסכימו הצדדים. ג. אם התשובות לשאלות א ו-ב שליליות, האם זכאית המשלחת לקבל ריבית בשיעור אחר?

 אף כי לא היה הסכם ריבית מפורט ומסודר בין המשלחת ליבואנית ולבעל המניות, קיבל בית המשפט את עמדת המשלחת. בית המשפט הסתמך על כרטסת הנהלת חשבונות של המשלחת ועל כרטיס חיובי הריבית. כמו כן, בית המשפט הסתמך על הצעת המחיר שבו נכלל ענין הריבית, וכן על כך ששטר החוב קובע בעצמו את שיעור הריבית ושהיבואנית שילמה את עלות האשראי כסדרה עד למועד בו נקלעה לקשיים כלכליים ונבצרה מתשלום חובותיה.

 
אין ספק כי אילו היה הסדר ריבית מפורט, ההתדיינות הייתה נחסכת, וברור כי עדיף לכל גורם המעניק אשראי להסדיר עניין זה בהסכם מפורט. לטובת סוכני המכס והמשלחים הבינלאומיים - ניתן לקבל דוגמת הסכם במשרדנו.

(ת.א. 70493/04, גלובל תובלה בינלאומית בע"מ נ' כרמון יוסף, פס"ד מיום 25.11.08.)

ב.סוכן המכס לא עמד בנטל ההוכחה כי היבואנית חייבת לא כסף ומנגד היבואנית לא עמדה בנטל ההוכחה כי סוכן המכס נטל סחורה שלא כדין

היבואנית, חברת רשת דולר 1 בע"מ, נתבעה בשעתו על ידי סוכן המכס (כסלו שירותי מכס בע"מ), לשלם סכום של 331,000 ש"ח בגין שירותי עמילות מכס וסכומים שונים ששולמו על ידה עבור היבואנית. בהליך הראשון (שהוכרע בשנת 2000), קבע בית המשפט כי לא ניתן היה להסתמך על הכרטסת של סוכן המכס כבסיס לחיוב היבואנית, מן הטעם שלא ניתנו הסברים מספקים לחיובים שונים שמופיעים בכרטסת, וכן משום שזיכויים בגין סכומים שסוכן המכס מודה בקבלתם – לא הופיעו בה. בית המשפט קבע כי סוכן המכס לא הרים את הנטל שהוטל עליו ולא הוכיח כי היבואנית חייבת לו את הסכום המצויין בכרטסת.

עוד קבע בית המשפט, בהליך הראשון, כי ההסכמים שנעשו בין היבואנית לסוכן המכס לסחורות שהועברו לבעלות סוכן המכס משקפים הסכמה בין הצדדים, הן על גובה החוב, והן על אופן פרעונו – על ידי העברת הבעלות לסוכן המכס בסחורה שהצדדים העריכו אותה כשוות ערך לגובה החוב, אלא שסוכן המכס לא הצליח להוכיח את שוויו העדכני של החוב לאחר מכירת הסחורה, ולא הסביר מדוע לא שיקף מחיר הסחורה את שווי החוב. בהתאם לכך דחה בית המשפט, בהליך הראשון, את תביעת סוכן המכס לתשלום החוב.

לאחר שהצליחה היבואנית להדוף את תביעת סוכן המכס, פתחה היבואנית בתביעה משל עצמה ותבעה את סוכן המכס ואת מחסן הערובה (אשדוד בונדד) לשלם לה פיצוי כספי בגין נטילת סחורות שלא כדין והעברת סחורה למכירה כסב"ן ללא הצדקה.

בית המשפט דחה את תביעת היבואנית מכמה טעמים:

אשר לתביעה כנגד סוכן המכס, בית המשפט קבע כי אמנם סוכן המכס בהליך הראשון לא הצליח להוכיח את הסכום שהיבואנית חייבת לו, אולם הוכח גם הוכח כי היה הסכם בין היבואנית לסוכן המכס ובו הועברו סחורות לסוכן המכס לצורך תשלום החוב. בית המשפט קבע כי העברת הסחורה לבעלות סוכן המכס התבצעה בהתאם להסכמות מפורשות שבין סוכן המכס לבין היבואנית, ועל כן לדרישה של היבואנית לחייב את סוכן המכס להשיב את הסחורה או לשלם את שוויה אין כל יסוד – לבטח לא על בסיס העילה של נטילה שלא כדין.

אשר לתביעה כנגד מחסן הערובה –  ראשית, בית המשפט מצא כי מחסן הערובה פנה ליבואנית והודיע על מראש על כוונתו להעביר את סחורה למכירה כסב"ן כמתחייב בדין. שנית, בית המשפט ניתח את חילופי התכתובות שבין היבואנית למחסן הערובה ומצא כי לא רק שאין בהם שום רמז לכך שהיבואנית מעוניינת בשחרור הסחורה, אלא שניתן להסיק כי היבואנית זנחה את הסחורה. "לבוא שנים לאחר מכן ולדרוש את השבת הסחורה הזו או את שוויה בטענה שהנתבעות "נטלו" את הסחורה מהתובעת, שאף לא הגיבה לפנייתה של הנתבעת 2 עובר להעברת הסחורה לממ"ן – היא דרישה בלתי מתקבלת על הדעת ובלתי מוצדקת, ואין מקום להיעתר לה" קבע בית המשפט. (ת.א. 44897/03, פס"ד מיום 18.8.08)