מעבר למבט ולפירוש הפשוט והמקובל של התורה, ניתן להביט בה גם בפרספקטיבות שונות. היא ניתנת לראיה (לפי כלליה המוגדרים) גם בצורות שונות ובאופנים שונים. לעיתים גם ניתן להביט על מאורעות פרסונאליות המופיעות בה בפרספקטיבה כללית וגלובלית – וכך גם לחוש את נצחיותה ואמיתותה בכל מצב ובכל זמן.
אחרי שנים רבות של שהייה בחרן – שם נשא יעקב את נשותיו ושם נולדו לו רוב בניו – החליט שעליו לשוב ולעלות אל ארץ הולדתו וארץ מגורי אביו. בדרך, מסופר, לאחר שהעביר את משפחתו ורכשו את הנהר שעמד בדרכו, חזר לרגע יעקב לאחור לעברו השני של הנהר. כשהיה לבד לרגע קט החל מאבק בינו לבין מלאך – שליחו של אחיו עשיו – "ויאבק איש עמו עד עלות השחר". זה היה מאבק ארוך באישון ליל שנמשך עד שהאיר הבוקר.
בראיה נקודתית, המאבק הסתיים בעלות השחר, מפני שאז היה על המלאך לומר שירה לאלוקים. הוא היה צריך לחזור למקומו כדי לומר את שירתו.
אך, את המאבק הזה שהתחולל דווקא באישון הליל והסתיים עם עלות השחר, ניתן גם לראות בפרספקטיבה רחבה הרבה יותר. אפילו במבט גלובלי, עם לקח נצחי. הוא לא רק מאבק אישי של יעקב ושרו של עשיו, יש לו גם משמעות עמוקה לחיי הרוח של בני האדם לאורך שנים רבות מן ההיסטוריה. יש לו משמעות גם למאבקי ה'יעקב ועשיו' שבתוכנו – מאבקי הטוב עם הרע, הרוח עם הגשם והאגו עם האכפתיות. מאבק שיש לו זכות קיום רק באישון הליל – ברגעי החושך, ולא בעלות השחר – בזמנים של אור.
כאשר יש אור הכול נראה. ניתן להבחין בכל דבר ובכל חפץ. אדם הצועד באור היום יכול להבחין בכל מכשול העומד בדרכו, ולפי זה ביכולתו לנווט את הילוכו. אך כשחשוך לא ניתן לדעת מה קורה. אדם ההולך בחושך לא רואה מה שלפניו. הוא לא רואה מכשולים ומהמורות העומדים בדרכו, למרות שהם קיימים באור כמו בחושך.
גם בחיי הרוח יש אור וחושך. מיליוני בני אדם הולכים בחושך גם לאור היום. אין להם דרך בחיים. אין להם תוכן ומשמעות לחייהם. – כאשר אדם מודע למטרות חייו שהוגדרו על ידי אלוקים, כאשר הוא מבין אותם וצועד בדרכם – הוא צועד באור. אצלו הכול ברור ונהיר מה מותר לו לעשות, מה אסור לו. הוא אף יודע מה מוטל עליו לעשות בכל רגע נתון. הוא לא יכשל כמעט בשום דבר שיעשה לו בעיות. אך כאשר החיים לא ברורים אצלו, כאשר הגדרים ויעדי חייו לוטים אצלו בערפל – הוא צועד בחושך. לפעמים החושך הוא כ"כ גדול שהוא לא מודע אפילו להליכתו בחושך.
המאבק בין יעקב לשרו של עשיו המצטייר בסיפורי התורה כאיש חומרי ורע מעללים, מסמל את המאבק בין הטוב והרוח לבין הרוע והחומר. המאבק הזה יכול להיות רק בלילה. רק בחושך. הוא קיים רק כאשר חשוך אצל האדם בפרט ובעולם בכלל. רק כאשר דרך החיים לא ברורה דיה – יכולה להיות אופציה נוספת לחיים, יכולה להיות נפילה ואז מתקיימת המלחמה. אך כאשר מואר, האדם רואה את הטוב ואת הרע, הוא מכיר את הבורות הניקרים בדרכו והוא נזהר לא ליפול בהם. אז כבר אין מאבק בין הטוב לבין הרע.
משום כך מאבקו של יעקב ושרו של עשיו היה בלילה, כשחשוך, והוא הסתיים עם אורו הראשון של עלות השחר. אז כשמתחיל להיות מואר כבר נראה הטוב והרע, כבר נראים המכשולים והשביל הנכון ואז כבר אין מאבק בין הצדדים.
כל אדם נאבק בחייו מאבקי נפש רבים. לכל אדם יש התלבטויות ודילמות מוסריות. ככל שנשכיל להאיר את חיינו, ככל שנשכיל ונבחן את ייעודינו בחיים ובעולם כך נמעיט את מעדותינו ונפילותינו בכול התחומים כולם.
מאמרים נוספים על פרשת השבוע
