בשנת 1645 כשהוא בן שישים, ושבע קרבות, עלה אומן החרב המפורסם מיאמוטו מוסאשי להרים, להתבודד ולסכם את ההבנות שרכש בשנים הארוכות בהן תרגל את אומנותו. הסיכום נקרא ספר 5 הטבעות, ואפשר לקרוא בקישור המצורף בשדה על הכותב.
בקטע המצוטט בהמשך מציין מוסאשי 4 דרכים בהם אדם עובר את החיים- ג'נטלמן (ולוחם), איכר, אומן וסוחר. 4 הדרכים שרואה מוסאשי מקבילות כך נראה למעמדות שהיו נהוגים באותה תקופה ביפן. מוסאשי מציין אותן כדרכים כיוון שהן נבדלות בהתכוונות או במיקוד של האדם ההולך בדרך, ובפעילות היום יומית. המטרה של האיכר היא לגדל, בזה הוא מתעסק כל היום, הדרך של הסוחר היא לעשות רווח, זו עבודתו, הלוחם מתמחה באמצעי הלחימה שלו ובתורת לחימה המיקוד שלו הוא לחימה, האומן, ומוסאשי לוקח כדוגמא את הנגר, ובכן הנגר מנגר. הוא מתכנן משהו ומבצע אותו תוך שימוש בכלי עבודה בהם הוא מתמחה.
עד כאן נשמע טריוואלי, אך לא, המיקוד על עשיית רווח בתקופתו של מוסאשי היה בעיקר אצל הסוחרים, ערכם של לוחם, איכר או בעל מקצוע לא נקבע ע"פ יכולתם להרוויח. גם היום האיכר חושב על גידולי השדה, הלוחם חושב על היתקלות ובעל המקצוע חש גאווה מקצועית , ובכל זאת הערך הבסיסי של סוחר - אני פה בשביל להרוויח, הפך לנחלת הכלל, לעשות עבודה כמו זו שאני עושה עכשיו, ללא רווח, קצת משונה, לא בוגר.
מאז ימיו של מוסאשי, ביחד עם המעבר לערים החלה לצמוח הבורגנות, בתחילה כינוי ליושבי הערים בהמשך זוהה חלקית עם מעמד הסוחרים, הרושם שנוצר הוא שמעמד הסוחרים המורחב בלע לאט לאט והנחיל את ערכיו הבסיסיים לכל שאר המעמדות ותת המעמדות, בעלי המלאכה, החקלאים, הלוחמים, הרופאים, הפקידים ונציגי השלטון, שרידי מעמד האצילים ואחרים.
אם לחזור לצורך המחשה לימיו של מוסאשי, נהרהר לרגע בסמוראי לוחם ובתחושת הערך שלו ביחס לחנווני, הסוחר. הסמוראי לא שואל את עצמו כמה הוא מביא הביתה בסוף החודש בכדי להעריך את בחירת הקריירה שלו מול זו של החנווני. האקסיומות שמכוננות את עולמו שונות עקרונית, תחושת הערך שלו נובעת מעמידתו מול המוות, מהמיומנות שלו וכו'. יתכן וכמו מוסאשי הוא מכיר בכך שלבני מעמד אחר יש ערכים אחרים ויתכן שהוא חש רק בוז ולעג לחנווני החושש לחייו ומפגין תאוות בצע.
היום לצורך השוואה, סרן לוחם חושש שיפסיד את המרוץ אם ישאר בקבע, אינך מצפה מרופא שיפתח ספר אם ידיעותיו לגבי מחלתך אינן מלאות, אתה מצפה שיקדיש לך מספר דקות, שווה ערך הגיוני כלשהו לתשלום הרבעוני שהוא מקבל עליך מהקופה, חקלאי או בעל מלאכה שאינם סוחרים מיומנים יפשטו את עורם חיש קל.
קורה שאני משוחח עם מכרים על עבודה, או הצעת עבודה, ויש שאני תוהה לגבי רמת העניין שיש לעבודה הנידונה בעיני, התגובה הכמעט אחידה היא "אבל הכסף נכנס, מה איכפת לך", או תגובה קצת יותר אמפאטית "טוב, אין מה לעשות, העיקר הכסף נכנס", יש ממכרי לעומת זאת כאלה שיקפידו על פרמטרים נוספים של עבודתם, רמת עניין אצל חבר חוקר, אתגר אצל אלגוריתמאי, סיפוק אצל מורה, אך אלה מיעוט אליטיסטי, שיכול ומוכן לשלם את המחיר, לידיד ותיק שלי שהוא היום איש עסקים מצליח אין בעיה, עניין, גאווה מקצועית, רווח, אידאולוגיה, סיפוק, כולם מכוונים לסגירת העסקה הבאה, הוא סוחר.
??There are four Ways in which men pass through life: as gentlemen, farmers, artisans and merchants.
The Way of the farmer. Using agricultural instruments, he sees springs through to autumns with an eye on the changes of season.
Second is the Way of the merchant. The wine maker obtains his ingredients and puts them to use to make his living. The Way of the merchant is always to live by taking profit. This is the Way of the merchant.
Thirdly the gentleman warrior, carrying the weaponry of his Way. The Way of the warrior is to master the virtue of his weapons. If a gentleman dislikes strategy he will not appreciate the benefit of weaponry, so must he not have a little taste for this?
Fourthly the Way of the artisan. The Way of the carpenter [architect and builder, all buildings were of wood. - Slaegr] is to become proficient in the use of his tools, first to lay his plans with a true measure and then perform his work according to plan. Thus he passes through life. These are the four Ways of the gentleman, the farmer, the artisan and the merchant??
בקטע המצוטט בהמשך מציין מוסאשי 4 דרכים בהם אדם עובר את החיים- ג'נטלמן (ולוחם), איכר, אומן וסוחר. 4 הדרכים שרואה מוסאשי מקבילות כך נראה למעמדות שהיו נהוגים באותה תקופה ביפן. מוסאשי מציין אותן כדרכים כיוון שהן נבדלות בהתכוונות או במיקוד של האדם ההולך בדרך, ובפעילות היום יומית. המטרה של האיכר היא לגדל, בזה הוא מתעסק כל היום, הדרך של הסוחר היא לעשות רווח, זו עבודתו, הלוחם מתמחה באמצעי הלחימה שלו ובתורת לחימה המיקוד שלו הוא לחימה, האומן, ומוסאשי לוקח כדוגמא את הנגר, ובכן הנגר מנגר. הוא מתכנן משהו ומבצע אותו תוך שימוש בכלי עבודה בהם הוא מתמחה.
עד כאן נשמע טריוואלי, אך לא, המיקוד על עשיית רווח בתקופתו של מוסאשי היה בעיקר אצל הסוחרים, ערכם של לוחם, איכר או בעל מקצוע לא נקבע ע"פ יכולתם להרוויח. גם היום האיכר חושב על גידולי השדה, הלוחם חושב על היתקלות ובעל המקצוע חש גאווה מקצועית , ובכל זאת הערך הבסיסי של סוחר - אני פה בשביל להרוויח, הפך לנחלת הכלל, לעשות עבודה כמו זו שאני עושה עכשיו, ללא רווח, קצת משונה, לא בוגר.
מאז ימיו של מוסאשי, ביחד עם המעבר לערים החלה לצמוח הבורגנות, בתחילה כינוי ליושבי הערים בהמשך זוהה חלקית עם מעמד הסוחרים, הרושם שנוצר הוא שמעמד הסוחרים המורחב בלע לאט לאט והנחיל את ערכיו הבסיסיים לכל שאר המעמדות ותת המעמדות, בעלי המלאכה, החקלאים, הלוחמים, הרופאים, הפקידים ונציגי השלטון, שרידי מעמד האצילים ואחרים.
אם לחזור לצורך המחשה לימיו של מוסאשי, נהרהר לרגע בסמוראי לוחם ובתחושת הערך שלו ביחס לחנווני, הסוחר. הסמוראי לא שואל את עצמו כמה הוא מביא הביתה בסוף החודש בכדי להעריך את בחירת הקריירה שלו מול זו של החנווני. האקסיומות שמכוננות את עולמו שונות עקרונית, תחושת הערך שלו נובעת מעמידתו מול המוות, מהמיומנות שלו וכו'. יתכן וכמו מוסאשי הוא מכיר בכך שלבני מעמד אחר יש ערכים אחרים ויתכן שהוא חש רק בוז ולעג לחנווני החושש לחייו ומפגין תאוות בצע.
היום לצורך השוואה, סרן לוחם חושש שיפסיד את המרוץ אם ישאר בקבע, אינך מצפה מרופא שיפתח ספר אם ידיעותיו לגבי מחלתך אינן מלאות, אתה מצפה שיקדיש לך מספר דקות, שווה ערך הגיוני כלשהו לתשלום הרבעוני שהוא מקבל עליך מהקופה, חקלאי או בעל מלאכה שאינם סוחרים מיומנים יפשטו את עורם חיש קל.
קורה שאני משוחח עם מכרים על עבודה, או הצעת עבודה, ויש שאני תוהה לגבי רמת העניין שיש לעבודה הנידונה בעיני, התגובה הכמעט אחידה היא "אבל הכסף נכנס, מה איכפת לך", או תגובה קצת יותר אמפאטית "טוב, אין מה לעשות, העיקר הכסף נכנס", יש ממכרי לעומת זאת כאלה שיקפידו על פרמטרים נוספים של עבודתם, רמת עניין אצל חבר חוקר, אתגר אצל אלגוריתמאי, סיפוק אצל מורה, אך אלה מיעוט אליטיסטי, שיכול ומוכן לשלם את המחיר, לידיד ותיק שלי שהוא היום איש עסקים מצליח אין בעיה, עניין, גאווה מקצועית, רווח, אידאולוגיה, סיפוק, כולם מכוונים לסגירת העסקה הבאה, הוא סוחר.
??There are four Ways in which men pass through life: as gentlemen, farmers, artisans and merchants.
The Way of the farmer. Using agricultural instruments, he sees springs through to autumns with an eye on the changes of season.
Second is the Way of the merchant. The wine maker obtains his ingredients and puts them to use to make his living. The Way of the merchant is always to live by taking profit. This is the Way of the merchant.
Thirdly the gentleman warrior, carrying the weaponry of his Way. The Way of the warrior is to master the virtue of his weapons. If a gentleman dislikes strategy he will not appreciate the benefit of weaponry, so must he not have a little taste for this?
Fourthly the Way of the artisan. The Way of the carpenter [architect and builder, all buildings were of wood. - Slaegr] is to become proficient in the use of his tools, first to lay his plans with a true measure and then perform his work according to plan. Thus he passes through life. These are the four Ways of the gentleman, the farmer, the artisan and the merchant??
