הילדים שלנו - לראות את האור מתוך הבית 

כל עוד

מילים: אהוד מנור
לחן: בועז שרעבי

כל עוד הירח קם
ומתמלא כל חודש,
כל עוד בוקר מן הים
מסעיר את ראותי.
כל עוד צלם האדם
מבחין בין חול לקודש,
כל עוד החלום התם
פוקד את לילותי.

לא תיפול רוחי
לא יותש כוחי,
כל עוד עד מחר ישאר
לילה אחד לא יותר.
זה אולי תמים
אך תמיד אשים,
את חיי בשתי ידיים
על כנף התקווה.

כל עוד חורש מלבלב
ברשרושי צמרת,
כל עוד אופק מהבהב
בקצב רקותי,
כל עוד בחיבוק אוהב
חידת חיי נפתרת,
כל עוד אש חדרי הלב
תבער בעצמותי.
לא תיפול רוחי...

אין לנו אדם כמו יעקב אבינו שסבל טלטלטות וקשיים מבין האבות. אין לנו מי שהיה צריך להתמודד מול כל סוגי הקשיים. אין לנו אוהב חיים, ואדם שמסתדר בכל צרה כמו יעקב אבינו. הוא באופיו היה איש תם, יושב אוהלים, אולם הגורל שנקבע לו מן השמים היה גורל אחר. לא לשבת וללמוד תורה כל היום, אלא לצאת ולבנות משפחה, להילחם כנגד כל הסיכויים, לעמוד לבד מול כל הקשיים, ולהצליח.

הוא יודע שהוא הבכור, אולם חייב לשתוק, מכיוון שאביו רוצה לקרב את אחיו, עשיו. הוא יודע מי זה עשיו אולם לא ילך ללכלכך עליו לפני אביו. הוא ימתין עשרות שנים עד שיקבל מה שמגיע לו. סבלנות של ברזל.

הוא עובד 7 שנים בעד רחל, לאחר חוזה ברור שכרת עם לבן. כל יום הוא מחכה ומצפה להתאחד עם אהובתו. חתונה. שמחה, בא אליה. והינה בבוקר - הוא רואה את לאה. הרי אפשר להשתגע!!! למרות זאת הוא לא מאבד את העשתונות. הוא מתחתן גם עם רחל ועובד 7 שנים גם בשבילה.

הוא ממשיך לעבוד וכל יום מרמים אותו. אולם על הכל הוא יכול להבליג.

מה היה סוד כוחו של יעקב? הוא ידע, שכל עוד השמש זורחת, כל עוד יש יום חדש, כל עוד אחרי החושך בא האור, אפשר לתקן, אפשר לשפר, שום דבר לא אבוד. העולם הוא כמו סביבון. לפעמים אתה למטה, אולם זה יסתובב, זה ישתנה, אתה תעלה. כל עוד אתה חי, כל עוד הנר דולק, אתה יכול לתקן לשפר. נכון, התחתנת עם לאה, אולם לא הפסדת את רחל. נכון, נאבקת עם אחיך, אולם בסופו של דבר ניצחת. צוחק מי שצוחק אחרון. עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה.

קיבלתי פעם מייל עם טיפים של אישה חכמה שהגיעה לגיל 100. אחד הדברים שאמרה הוא, לפני שאתה מתאבל ונשבר על צרה שקרתה לך, שאל את עצמך האם זה יהיה אסון בעוד 5 שנים. מכיוון שהזמן יפתור כל בעיה.

כן, כן הכל נכון. יעקב לא נשבר, אפילו כשאיבד את רחל. אשתו האהובה, צריך לקבור אותה בדרך, אפילו לא תבוא איתו לקבורה. על הכל היה יכול להתגבר. אולם דבר אחד שבר אותו. ממכה אחת הוא לא הצליח להתאושש - כאשר אמרו לו "טרוף טורף יוסף" - אז הוא נשבר. אז הוא נפל. אז קמו עליו כל בניו ובנותיו לנחמו - ושום דבר לא עזר. 20 שנה יעקב לא רואה את יוסף. הוא גמור. רק לאחר שמסרו לו שיוסף חי, והוא עדיין יהודי - רק אז: ותחי רוח יעקב אביהם.

מה אנו למדים מכך? אולי הדבר האינטואיטיבי הוא עד כמה הילדים שלנו חשובים לנו. אנחנו יכולים להתגבר על כל צרה, אולם מתוכנתים לתת את הלב והנשמה לילדים שלנו. כאשר הם חסרי אונים, אנחנו נשברים. כאשר הילד לא מצליח בלימודים או לא מוצא את עצמו, או תועה בדרך כשה אובד; או אפילו כתינוק כשהוא בוכה בלילה - זה קורע את ליבנו. הילדים שלנו הם ההמשך שלאחרינו, הם השקעתנו, הם העתיד. הם נרות חנוכה. אנחנו מבקשים מהקב"ה - שמור עליהם; אנא, אל תקטוף את פרחי הגן, כי זה כואב, זה כואב נורא. אם יהיה צורך ניתן את חיינו במקומם.

כל זאת אנחנו יודעים תמיד, אבל לעתים שוכחים זאת בשוטף. בחיי היום-יום אנו עסוקים במאה ואחד דברים והילדים גדלים לנו בלי שנשים לב. והינה פתאום בר מצוה, והופ, גיוס, והופ חתונה - ואיפה הילד?

החכמה בחג החנוכה היא להאיר את הבית פנימה. לראות מה יש לך. לראות את הטוב. את בן הזוג, את הילדים, את המשפחה. לחבק אותם. אין משפחה ללא בעיות. אין משפחה ללא אתגרים בחינוך. לא קיים. רק מי שאין לו ילדים, לא יודע מה זה צער של גידול ילדים. להעריך ולהודות לקב"ה על מה שנתן לנו. ולהבטיח לעצמנו שנקדיש השנה קצת יותר זמן למשפחה שלנו, גם לילדים וגם להורים, כל עוד אפשר.