המחלקה לרפואה דחופה בבית חולים השרון
בעוד כשעתיים נחגוג הדלקת נר של חנוכה.נר שלישי לחנוכה. זו תהיה מסיבה מעט שונה עבורי.יגיעו אלינו הביתה כשלושים אנשים.אלו, לטעמי, אנשים מאוד מיוחדים.הצוות הרפואי של המחלקה לרפואה דחופה (חדר המיון) של בית חולים השרון.בית החולים שבו סימה זוגתי לחיים עובדת כחלק מצוות האחיות.
יגיעו אלינו אנשים צנועים,אנשים מצילי חיים שאינם מודעים בשגרת היום יום לחשיבות עבודתם,לערך העליון הטמון בפועלם.יגיעו: ד"ר סנדובסקי מנהל המחלקה וד"ר רוטמן סגנו. ד"ר רפקין ,ד"ר לובה יגיען עוד רופאים,יגיעו אחים ואחיות מבית החולים: בתי שטיפמן האחות האחראית וסגניתה שושי שוורץ.יגעו הצוות המופלא של האחים והאחיות :סמדר,גלילה, גלינה, שושי ,מוחמד, כוכי, עופרה,מורד, יפה ואחרים.יגיעו האנשים הנהדרים מצוות המינהל: ברכה, ניאהד, יהודה, בטי ,יצחק ששי ואחרים.
לא בכדי כתבתי את שמותיהם.מציין את שמם בגאווה רבה עבורם.ייתכן ונשמט מזיכרוני שם או שניים.סביר להניח שכך קרה ומתנצל מראש.כותב את שמותיהם כי מבחינתנו ההדיוטות, קהל הפונים הם אנשי החלוק הלבן/כחול.הם שם כדי לרפא אותנו.זו ההתייחסות שלנו לרפואה בדרך כלל ועל אחת כמה וכמה בעת הגיענו לחדר מיון.אנו מגיעים לשם כואבים, פצועים, חסרי נשימה.אנו מגיעים לשם כאשר כלו כל הקיצין.כאשר הכאב או החולשה מכריעים אותנו.לעתים אנו מגיעים לשם בהתערבות של אחרים: צוותי מד"א, שכנים דואגים, בני משפחה נסערים.מגיעים למיון ומקבלים טיפול. טיפול ענייני,מקצועי, רגוע ומיידי.טיפול מציל חיים,מייצב, מרגיע ומסיר חששות ואימה.
אלה הם אנשים שלמדו.למדו שנים רבות כדי להבין איך ניתן לשקם, לסייע, להציל ולרפא.אלו אנשים הנותנים שעות רבות מחייהם כדי לשרת את האחרים.להיות שם עבורם.עבורנו.אנשים ענווים המודעים לחשיבות תפקידם אך אינם "מנפנפים" בזה.מבחינתי הם "מלח הארץ" במובן העמוק והמשמעותי ביותר של הגדרה זו.
ד"ר אבי זלבה (Ph.D)
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
