לעיתים אף הסכם בכתב על ריבית לא יספיק לאכיפתו 

בעניין שמעון לוי נ' ששון לוי ואח', נשאלה לאחרונה השאלה, האם די שבין פלוני ואלמוני נקבע בהסכם ריבית, כי חוב אלמוני לפלמוני ישא ריבית דולרית של 2% לכל חודש, בחישוב מצטבר?

נפסק על ידי בית המשפט

ביהמ"ש המחוזי קבע, כי בהתחשב באופי היחסים בין הצדדים (באותו מקרה דוד ואחיין) ובתקופה הארוכה שחלפה ממועד יצירת החוב ובשינויים שחלו במשק ובמצב המשפטי בענין קביעת ריבית, מדובר בריבית מוגזמת ולפיכך העמיד את הריבית על ריבית של ליבור + 1 אחוז בחישוב רבעוני.

ביהמ"ש העליון קבע  בפסק דינו מיום 9.11.09 בדעה אחת, כי אין מקום להתערב בריבית שקבע ביהמ"ש המחוזי כאמור, אולם, מנימוקים שונים.  נקבע, כי אף בהנחה ומסמך הריבית נחתם על ידי הדוד, בחינת מסמך הריבית על רקע תוכנו, מערכת היחסים בין הצדדים במועד ניסוחו, והתנהגותם לפני החתימה על המסמך ואף לאחר מכן, מובילה למסקנה כי לא היה בו כדי לעגן הסכמה חוזית מחייבת לריבית הקבועה בו ביחס לחובות הדוד לאחיין.

לפיכך, ובהיעדר הסכמה חוזית מחייבת בין הצדדים בנוגע לריבית, אין מקום להתערב בשיקוליו של ביהמ"ש המחוזי באשר לריבית שראוי לחשב על פיה את החובות, ויש להותיר את תוצאת פסק דינו בהיבט זה על כנה.

מסקנות

לבית המשפט  קיימים כלים משפטיים רבי עוצמה כדי לשנות מהסכמות הצדדים, היכן שאותן הסכמות נראות לו בלתי סבירות בעליל בנסיבות העניין, עד שהוא אינו יכול, לפי העובדות שהוכחו לפניו, לייחס לצדדים גמירות דעת או הסכמה לגביהן.

הסכם לגבי הריבית, שכוונת הצדדים להחילו על חובות עבר וחובות עתיד, חייב לכלול לפחות פירוט מלא ומוסכם של החובות עד לחתימתו, תוך הבחנה בין חובות קרן וריבית, עליו לקבוע ולתאר  את מקור/סיבת החובות של החייב לנושה, עליו לקבוע הסדרים ברורים לפירעון הריבית והקרן על ידי החייב, עליו לקבוע שתשלומי החייב ע"ח החוב קודם יזקפו לפירעון חוב הריבית ואחר כך לחוב הקרן, ואסור לו שיעמוד בסתירה להוראות כל דין בעניין הריבית על מתן הלוואות, וזאת כדי להרחיק עד כמה שניתן התערבות בית משפט בתוכנו, לכשיתבקש לכך.

אין זו חוות דעת שמותר לפעול על פיה וחובה להתייעץ פרטנית קודם לשימוש בה באופן כלשהו.