האלבום החדש של אבישי כהן At Home הוא בעיקר הפתעה גדולה , הוא הפתעה לאלו שאינם נמנים על חובבי מוזיקת הג'אז בפרט וחובבי המוזיקה האינסטרומנטלית בכלל. כהן מצליח לעטוף את המאזין במוזיקה שלו מבלי להשתמש כלל במילים , ומבלי להרים איזשהו מניפסט ג'אזי אוונגרדי , האלבום מלא חושניות ורגשיות שכל כך חסרה במוזיקה הישראלית העכשווית. כהן מצליח לדלג בקלילות מעלה "מחסום השפה" כיוון שהוא מוזיקאי ישראלי (?) שאינו עושה מוזיקה ישראלית , המוזיקה פונה לכולם , ובאיזשהו מובן ללא קשר ישיר לתקופה ולזמן.זהו אלבום אישי שמצליח להסביר לנו מיהו כהן בעזרת תמונות מוזיקליות המוגשות בעדינות אין קץ , בחוכמה ובדיוק רב.
אני מוכרח לציין שלא האמנתי שאני אי פעם אתרגש כל כך מגיטרה באס , ושלא תבינו לא נכון , זהו לא אלבום המורכב מקטעי סולו באס (וכאן יש לציין את חבורת הטריו המופלאה של כהן) אבל הנוכחות הבאסית של כהן כל כך מוחשית ומרכזית שחייבים להתפעל ממנה, ואם לא מתמכרים אליה אז פשוט אי אפשר להתעלם ממנה.
יש משהו מעט קסום ביכולת "לדבר" דרך כלי נגינה וכהן לא רק מדבר הוא גם רוקד עם הבאס שלו , אין מילה אחת (למעט קטעי הימהום בשפות זרות) לאורך כל האלבום כי ייתכן שאין צורך בהוספה של מילים , האלבום עמוס ב"אמירות" ואווירה שנותנים לנו טעימה מעולמו העשיר של כהן. הבאס של כהן פונה לבטן לראש ולרגליים. הריתמוס של האלבום (בהכללה גסה) מזיז את הראש גם כי המוזיקה עושה לנו טוב אבל גם כי אנחנו צריכים לחשוב , לא לקבל אותה כפי שהיא , להצליח לנהל דיאלוג עם צלילים - אמן צריך אומץ רב על מנת לבקש זאת מהקהל שלו , לפרקים האלבום מזכיר את המוזיקה של ניק דרייק (Remembering) בחוכמה ובתובנה שאפשר לרגש מבלי לצנוח לקיטש ובכיינות , בחלקים אחרים היא עושה נעים גם לשאר חלקי הגוף (Feediop) אך אנו לא מרגישים כנתונים למניפולציה פשוט מתמכרים לצלילים (Punk (DJN)).
אני מקווה שלא תטעו במה שאני אומר At Home הוא אלבום נעים ומהנה בעיקר, הזרימה שלו מאוד ייחודית אך הוא עדיין פועל על מישור ברור ורציף, הוא אינו מטלטל , אינו בועט - הוא מציג לנו תמונה נעימה וחכמה או יותר נכון תמונות נעימות וחכמות מתוך חייו של כהן, מבלי לעשות מניפולציות או לזייף תחושות , פשוט ככה - כמו שהן.
אם הייתי יכול לסכם את הביקורת הזו בשתי מילים היא הייתה - "רוצו לקנות" אם היו לי שלוש מילים הן היו "רוצו לקנות עכשיו!" הדיסק החדש של אבישי כהן At Home פשוט מצויין , הוא נוגע במכלול כל כך רחב של תחושות ורגשות ומחזיר את האמון במוזיקה האינסטרומנטלית בכלל ובג'אז בפרט (אם אי פעם האמון הזה נעלם).
אני מוכרח לציין שלא האמנתי שאני אי פעם אתרגש כל כך מגיטרה באס , ושלא תבינו לא נכון , זהו לא אלבום המורכב מקטעי סולו באס (וכאן יש לציין את חבורת הטריו המופלאה של כהן) אבל הנוכחות הבאסית של כהן כל כך מוחשית ומרכזית שחייבים להתפעל ממנה, ואם לא מתמכרים אליה אז פשוט אי אפשר להתעלם ממנה.
יש משהו מעט קסום ביכולת "לדבר" דרך כלי נגינה וכהן לא רק מדבר הוא גם רוקד עם הבאס שלו , אין מילה אחת (למעט קטעי הימהום בשפות זרות) לאורך כל האלבום כי ייתכן שאין צורך בהוספה של מילים , האלבום עמוס ב"אמירות" ואווירה שנותנים לנו טעימה מעולמו העשיר של כהן. הבאס של כהן פונה לבטן לראש ולרגליים. הריתמוס של האלבום (בהכללה גסה) מזיז את הראש גם כי המוזיקה עושה לנו טוב אבל גם כי אנחנו צריכים לחשוב , לא לקבל אותה כפי שהיא , להצליח לנהל דיאלוג עם צלילים - אמן צריך אומץ רב על מנת לבקש זאת מהקהל שלו , לפרקים האלבום מזכיר את המוזיקה של ניק דרייק (Remembering) בחוכמה ובתובנה שאפשר לרגש מבלי לצנוח לקיטש ובכיינות , בחלקים אחרים היא עושה נעים גם לשאר חלקי הגוף (Feediop) אך אנו לא מרגישים כנתונים למניפולציה פשוט מתמכרים לצלילים (Punk (DJN)).
אני מקווה שלא תטעו במה שאני אומר At Home הוא אלבום נעים ומהנה בעיקר, הזרימה שלו מאוד ייחודית אך הוא עדיין פועל על מישור ברור ורציף, הוא אינו מטלטל , אינו בועט - הוא מציג לנו תמונה נעימה וחכמה או יותר נכון תמונות נעימות וחכמות מתוך חייו של כהן, מבלי לעשות מניפולציות או לזייף תחושות , פשוט ככה - כמו שהן.
אם הייתי יכול לסכם את הביקורת הזו בשתי מילים היא הייתה - "רוצו לקנות" אם היו לי שלוש מילים הן היו "רוצו לקנות עכשיו!" הדיסק החדש של אבישי כהן At Home פשוט מצויין , הוא נוגע במכלול כל כך רחב של תחושות ורגשות ומחזיר את האמון במוזיקה האינסטרומנטלית בכלל ובג'אז בפרט (אם אי פעם האמון הזה נעלם).
סיני גז - איש תקשורת וחינוך
מנהל המרכז לתקשורת חזותית
www.the-vcc.com
מנהל המרכז לתקשורת חזותית
www.the-vcc.com