אני לא טוען שלדוקטור S - פסיכיאטר שהדביק לי לפני למעלה משנה אבחנה של "הפרעת אישיות פרנואידית" - היה אינטרס לפגוע בי. ואולם, בלשון המעטה, ברור לי כיום שלא הייתי נכנס אליו לטיפול. שיטותיו גסות ובוטות מדי עבורי.
את האבחנה הקשה דלעיל הוא העביר לרופאה הכללית שלי בקפ"ח. האבחנה נכנסה לתיקי האישי, עדיין שוכנת שם, וצצה לעיני כל מי שמזין במחשב את פרטיי האישיים. בכך למעשה השתמש הפסיכיאטר כלפיי בכלים מארסנל הפסיכותרפיה.
ברם, ההתערבות הטיפולית האגרסיבית נגדה לחלוטין את ההסכם הראשוני בינו לביני. כי כבר בפגישה הראשונה סיכמתי עם דוקטור Sמראש שבבואי אליו אין רצוני בפסיכותרפיה והוא הסכים בשתיקה שאהיה אצלו במעקב תרופתי. כך היה במשך כחצי שנה עד שפגע באמון הדק והשביר שרחשתי כלפיו על ידי האבחנה הדרקונית המצוצה מן האצבע. מניפולציה זו גרמה לי לאובדן האמון המועט שנותר בי כלפי אנשי המקצוע בתחום.
עד עצם היום הזה לא תוקן המעוות! סימן ברור לכך שאין רצון טוב מצד מערכות הטיפול! סימן ברור לכך ששום דבר לא השתנה בממלכת דנמרק! תזכורת קבועה וברורה המרחפת בחלל ומעידה כאלף עדים שלא כדאי להיכנס לטיפול בארבע עיניים שעלול לתעתע ולזעזע!
בין מטפל למטופל לפעמים קיימת בחלל הקליניקה עמימות מכוונת. כן, לפעמים יש מרווח המאפשר את המניפולציה הטיפולית בדוחק. לא נעים, אך לא זה המקרה דלעיל.
כי כאן הייתה הפרה בוטה ופוגעת של הסכם מפורש שנערך בעל פה. הסכם ברחל ביתך הקטנה ומעל לשולחן. כאן נחצו כל הגבולות. כאן הוכח שאין כל טעם בהבנות ובהסכמים עם מטפלים כי לעולם אי אפשר לדעת שיקיימו אותם. אי אפשר לדעת שהמטרה לא תקדש את האמצעים. כאן הוברר שמילה אינה מילה. כאן היה ברור שכמטופל אין לי כל זכויות דה פקטו.
ועתה, האם עדיין מאן דהו מעוניין להמליץ לי להיכנס לטיפול פנים אל פנים?
יבואו ויגידו שפסיכותרפיסטים יש ויש. יבואו ויטענו שלא כולם אותו דבר.
שוכחים עובדה בסיסית: מי שנכווה ברותחין נזהר בצוננים!
יליד 1956 * קלינית - חולה במאניה-דפרסיה * נשאתי כ-400 הרצאות * מנחה קבוצות בעמותת אנוש * פרסמתי שתי אוטוביוגרפיות עוד אודותיי: http://www.tapuz.co.il/blog/userBlog.asp?FolderName=ZVIELROFE מאמר פרי עטי פורסם בכתב העת הרפואי היוקרתי של אוניברסיטת אוקספורד
