איתי אהלי, מעצב תעשייתי צעיר בתחילת דרכו המצליח, כבר בשלב כה מוקדם של הקריירה שלו, להעביר ביצירותיו רעיונות שהם מעבר לצורה ולפונקציה ולעודד קרבה ודיאלוג בין בני אדם.
איתי אהלי הוא מסוג היוצרים שעבודותיהם משקפות את אישיותם ואינן מותירות מרווח לספקות ולפקפוקים. עין המתבונן מבחינה מיד שהאיש הוא אוהב אדם ומאמין ש"לא טוב היות האדם לבדו" ולכן, כל מה שעיצב עד עתה הן יצירותרהיטים המעודדות אינטראקציה חברתית בין אנשים. אהלי אינו מעצב פריט בודד המיועד לשימוש של אדם אחד, הוא מאלץ אותנו, או לפחות ממליץ לנו, להשתמש ביצירותיו בחברותא, להתקרב זה לזה וליצור תנאים אידאלים לדיאלוג אנושי. איתי אהלי, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי במכון הטכנולוגי בחולון, הוא חוליה בשרשרת של בני משפחה יצירתיים המתפרנסים מכשרונם: סבא, שאול אהלי, צייר ואבא, דורון אהלי, אדריכל. "כבן למשפחת אמנים היצירה היא חלק מהותי ובלתי נפרד מחיי והדבר בא לידי ביטוי אישי בעיצוב שלי" מספר אהלי. אהבת אנוש מרחפת מעל עבודיו כמו הילה, והוא מיטיב לנסח זאת גם במילים: אני מחפש אחר הידוק הקשר בין האדם לאובייקט על ידי הומור, אמפיה וחיבור רגשי כשהאובייקט מספר סיפור המגרה את דמיונו של האדם ומעורר אותו". אהלי מגלה חיבה עזה לרהיטים ויצירותיו מכילות תמיד מספר פריטים היוצרים קבוצה, כמו ה"מכלאה" שיותר מאשר סתם שולחן, הוא נסיון להגדיר אותו מחדש וליצור אובייקט דינאמי המעודד אינטראקציה בין המשתמשים בו. גם ה"שלישיה הסיאמית" היא עבודה הלוגמת מאותו מעין רעיוני: קבוצת כסאות היוצרות ספסל, בעל מושב קבוע ומשענות ניידות, המאפשר יצירת סיטואציות ישיבה שונות ומגוונות, והופך את המשתמשים לשותפים בתהליך היצירה. "Papa chair" עוד יצירה חביבה והומוריסטית היא כסאות אבא וכסאות בן, המיועדים לישיבה משותפת של מבוגר וילד. גם במקרים הנדירים בהם אהלי מעצב חפץ שאינו רהיט, הוא מקפיד על אלמנט הקבוצתיות: ה"ציפורים" הם גוף תאורה דינאמי המכיל קבוצה של מנורות ומזכיר בצורתו ציפורים העומדות על חוטי חשמל. כל מה שאהלי עושה הוא תרגום צורני ומוחשי של מושג ישראלי כל כך: "חבר''ה".
מאמר זה נלקח מקטגוריית כסאות מפורטל עיצוב הבית - עיצוב
