אמש נפגשנו עם זוג חברים .מעבר לארוחה הטעימה שהכינה סימה זוגתי ואהובתי,מעבר לשיחה הגלויית לב שהתנהלה בינינו, מעבר לשיחת החולין,התגלגלה השיחה לנושא חשוב ומהותי.הזוגיות מול החופש/חירות.האם בעצם היותנו בזוגיות אנו מוותרים על החופש שלנו כפרטים במערכת מעין זו.שאלות אלו ואחרות נדונו בכובד ראש ולפרטי פרטים.חשבנו רבות על המפגש הזה.סימתי ואני.שוחחנו עליו לאחר שהם הלכו.ניסינו להגדיר את גבולות הזוגיות שלנו והאם קיימת פגיעה בחירות שלה או שלי.נזכרתי בלימודי האוניברסיטה שלי.במונחים של חירות חיובית וחירות שלילית והחלטתי לנתח את המצב לפי הגדרות אלו.
בספרו המפורסם 'מנוס מחופש', מתאר הפסיכולוג אריך פרום את התהליך שעברה האנושות בחתירתה אחר החירות. מהשעבוד של ימי הביניים, תקופת הפיאודליזם, שלטונם של אצילים וגילדות מסחר, ניתק האדם המערבי את מוסרותיו ויצא במוצהר לחופשי. כמו ילד שמגיע לבגרות ועצמאות, הציוויליזציה המערבית הגיעה לבגרותה, למקום שבו אומות ועמים דרשו עצמאות וחירות, שוויון וחופש פעולה. מחסום אחר מחסום קרס, ובמאה ה-20 היה האדם חופשי משהיה אי פעם. חופשי - ונתון במצוקה עזה.ההתייחסות הייתה לאנושות אך למעשה לכל אדם כאדם וכפרט בחברה.
כאשר אנו לוקחים את החירות כמובנת מאליה, וחושבים עליה, אם בכלל, כחירות שלילית, בעל כורחנו אנחנו גוזרים על עצמנו שיעבוד. ואם אין אף מנהיג או מלך שמחליט עבורנו את מהלך חיינו, האם אנחנו חופשיים? אנחנו קושרים לעצמנו כבלים חדשים: חיים לפי הכתבות של מעמד חברתי מסוים, מחליטים החלטות לפי מה שיישפט טוב בציבור, משתעבדים למצב חשבון הבנק שלנו או מוותרים על ערכים כדי לזכות בפרסום. לפעמים נראה לנו שאיננו עושים אף דבר מאלה: אנחנו רק כמו כולם, פחות או יותר. ואיה השעבוד שלנו?
חירות היא דבר גדול - וקשה. אין די בכך שלא נולדת עבד כדי לקרוא לעצמך בן חורין. צריך להגדיר את המילה במדויק. חירות אמיתית אינה רק 'חירות מ...' היא בראש ובראשונה 'חירות ל...' החופש לבחור, החופש לעשות.החופש להיות עם בת זוג וביחד. כמו שכותב אריך פרום. "חופש חיובי הוא זהה להגשמה מלאה של הפוטנציאל של האדם, ביחד עם יכולתו לחיות בצורה פעילה וספונטאנית."
דה טוקוויל צדק כשהגדיר את החירות כאמנות: דבר שדורש לימוד ותרגול, אימון וחזרה. אי אפשר להיעשות לבן-חורין ביום אחד, אבל אפשר לדעת מהו היעד, וללמוד את האמנות הדרושה כדי להגיע אליו. תקופת החניכות של אמנים תמיד קשה היא, אבל בסופה מחכה מבחן חד משמעי להישגינו כאמני-חירות. "המבחן הבסיסי של החירות," מסיק אריך פרום, "איננו במה שאנו חופשיים לעשות, אלא במה שאנו חופשיים לא לעשות".
ואיך כל זה מתקשר לזוגיות?
זוגיות מתוך אהבה ובחירה.זוגיות של שותפות ונאמנות של שני הצדדים.זוגיות שנובעת מרצון משותף לחלוק ביחד,להיות ביחד.זוגיות המבוססת על חירות חיובית היא הנכונה והטובה ביותר.לעניות דעתי היא החירות האמיתית.כאשר אתה פרט בודד,כאשר אתה לבד אתה יכול ורשאי לעשות ככל העולה על רוחך.להיות עם הרבה נשים,להחליט לנסוע למקום מסוים.להחליט כל החלטה באופן עצמאי.זו החירות השלילית.החרות שאינך מחויב לבן הזוג,אינך מחויב למשפחה,אינך מחויב לאף אחד חוץ מעצמך ולאגו שלך.אתה מחויב באותה "הזדמנות חגיגית" לפחדים, התסכולים, החששות ,האימה והפוביות שלך.אתה מצוי בבועה המקיפה אותך .אתה מצוי במציאות שקרית של חירות.חירות שלילית.אתה מכלה את זמנך ואת מרצך לשווא.נמצא עם הרבה נשים אך בעצם אינך נמצא עם אף אחת באופן אמיתי.מרגיע את האגו ,את הגבריות,את חששותיך.מצוי בתוך בועה אטומה של סיפוק מקרי ומזדמן שאחריו באם אתה כן עם עצמך אין מאומה.ריקנות מפחידה ונוראית.זוהי מראית עין של חירות.חירות השווה כקליפת השום. חירות שאין לך אפשרות מדידה,אפשרות השוואה.חירות כקורבן לאגו הגדול שלך.
החירות החיובית היא היכולת לבחור. תמיד זו בחירה בין חלופות.בחרת להיות בזוגיות בחרת גם במגבלות לאגו שלך.בחרת לחשוב על האחרת כחשובה לא פחות ממך.זו דבר שצריך להתרגל אליו.בעיקר האגו שלך.היא חשובה לא פחות ואולי יותר ממך.זו הסיבה שתתחשב תמיד בדעתה.אם דבר אינו נראה לה, הפסק אותו.כי בחרת בה.בחרת בזוגיות.בחרת להיות בחירות חיובית עם אישה איתך.אישה שהיא הופכת להיות חלק בלתי נפרד ממך.אישה שלרצונות ולמאווים שלה יש לתת משקל רב.גדול יותר מהמשקל שאתה מעניק לעצמך.אישה שלכאורה תגביל אותך בכל שהיית רגיל לעשות כפרט וכבודד. אך זו הגבלה למראית עין.הדברים שתעשו יחדיו או דברים שתימנע מלעשות לבקשתה ערכם הוא אין סופי והוא המוביל לחירות החיובית, לחירות האמיתית.
אני שם עם סימה זוגתי.אני שם לאחר שנים רבות שבהם חייתי באשליה ובהתמכרות לחירות השלילית.לא הבנתי אז ,לא הפנמתי את המצב החסר תוחלת שבו הייתי.לאחר התרסקות ,אספתי את עצמי והגעתי לתובנות החדשות הללו.
וטוב שכך.
ד"ר אבי זלבה
ד"ר אבי זלבה, קרימינולוג ויועץ ארגוני
