סיפור קצר על חייזר. 

זהו סיפור קצר, על חייזר.

שבא מכוכב רגוע, ופוגש אנשים לחוצים.

חייזרנו זה, היה מעט נמוך, מעט שמן,

בקיצור שמנמוך.

בכוכבו השלו והרגוע, שהיה מלא בחמצן

טהור ונקי,

היה מתקשר עם חבריו בצורה טלפטית.

מחשבתית.

לא היה ברשותו מכשיר סלולארי ,

גם לא מחשב נייד.

לא אינטרנט ולא פייסבוק.

בכוכבו השלו היו חייזרים עמיתים,

מקשיבים לו, טלפתית,

עונים לו, גם, טלפתית,

בקיצור, כשהיה שואל שאלה, היה זוכה לתשובה.

וביום מן הימים,

בצאתו בחלליתו לשוח,

איתרע מזלו, וסטה מהמסלול.

ונחת על כדור הארץ, פה בישראל.

פשט צורה ולבש צורה, ואף אחד בעולם לא היה מנחש

שהוא חייזר.

וככה למד אורחות בני האדם,

למד בבית ספר יסודי וקיבל תעודת גמר.

סיים בית ספר תיכון וקיבל תעודת בגרות.

שירת בצבא וקיבל תעודת שחרור.

למד באוניברסיטה וקיבל תעודת תואר ראשון.

התחיל להתמצא בטכנולוגיה, למד מדעים, מחשבים, והיום הוא בקיא וחכם בכל רזי הטכנולוגיה, לרבות - טלפון סלולארי.

כאמור בכוכבו, לא היו אמצעי תקשורת, אלא טלפתיה בלבד.

וככל שהשתפרו אמצעי התקשורת שבידיו, והשתכללו המכשירים הסלולאריים שרכש, כך התגברה והתעצמה בדידותו.

כי לכל מי שהיה מחייג, ולכל מי שהיה מתקשר, היה מגיע:

או למענה קולי, או לנתב שיחות, או לתקליט או כל אמצעי טכנולוגי אחר, עצוב היה חייזרנו, כי לא זכה למענה אנושי. וגם אם

כן אחרי שלחץ על ה מ ו ן כפתורים במכשיר שלו וסוף סוף הגיע למענה אנושי וגם שם היה צריך לעבור מאנוש אחד לאנוש

אחר עד שהגיע לאנושי שהיה צריך.

והכי הכי התפלא חייזרנו לגלות, שמיום ליום הוא מדבר עם "לחוצים"

תופעה שלא הכיר מעולם, היה מתקשר לחבר אחד, החבר היה לחוץ מאוד, או שהיתה לו ממתינה, או שאמר אחזור אליך

מאוחר יותר. כך חבר ב' , כך חבר ג' וכן הלאה וכן הלאה, ובכל פעם, כאמור, היו עונים לו: "יש לי ממתינה".

תהה חייזרנו ותמה, על שום מה רכשתי טלפון ואמצעי תקשורת משוכללים? הלוא ממילא אין מי שיענה וכולם "לחוצים"?

ומכיוון שבכוכבו הרחוק של חייזרנו לא היו לחוצים,

ומכיוון שבכוכבו של חייזרנו ענו לו חבריו בקרבת המיידי וללא מילים.

ארז חייזרנו פקלאותיו.

עלה לחלליתו.

אמר שלום לכולם.

אבל לי הוא הבטיח, שישלח אלי עוד שדרים, לא בגלל שאני טלפתית.

אני פשוט לא יודעת לענות לשיחה ממתינה.