כתבת החינוך ליאת עזר פרסמה בעיתון "ישראל היום" כתבה מקיפה אודות תופעת הנשירה הסמויה.
בשנת 1949נחקק בכנסת הראשונה חוק חינוך חובה חינם אשר מטרתו הייתה לתת הזדמנות שווה לילדים וזאת ללא פער עדתי או כלכלי לקבל שירותים חינוכיים ממערכת החינוך המתהווה.
ובכך לצמצם את הבערות והאנאלפבתיות ששררו בתקופה זו.
כיום מסתבר הכל נפלא כפי שמציג משרד החינוך אשר מתעלם מכך שכל תלמיד שלישי נושר ביוזמתו מבית-הספר וזאת ללא התערבות ממסדית כלשהי.
הנתון המחריד הזה מעיד ככול הנראה על תופעה רחבה בהרבה אשר נובעת מאוזלת ידם של פקידי משרד החינוך ,אדישות המורים , וכן מעורבים בהם אינטרסים כלכליים המספקים קרקע נוחה להתפשטות התופעה הרחבה הכוללת בין 300 ל400 אלף בני-אדם.
המורים אינם מדווחים על היעדרויות אילו וכאשר מנהלי בתי-הספר מגלים את זה הם לא טורחים לדווח למשרד החינוך זאת בגלל שהם מקבלים משכורת פר תלמיד והיעדרות של תלמיד זה או אחר משפיעה על מימון בתי-הספר.
אנשי המקצוע טוענים שמדובר באחוז נשירה נמוך ,אך מוביל למצב שכל תלמיד או תלמידה שלא משתלבים בבית-הספר מבחינה חברתית או לימודית בוחר בנשירה כמקום מפלט כאשר אף אחד מגורמי הרווחה והחינוך בודק מה מצבוה .
משרד החינוך אינו מכחיש או מתעלם מבעיה זו אך לא פועל להפסקת התופעה.
בניגוד למה שניתן לחשוב התלמידים אינם בעייתיים ואפילו משכילים.
למשל: אייל ושני הם שניים מהתלמידים אשר נשרו מבית-הספר.
ולשניהם ממוצע ציונים גבוה.
שני היא פעילה חברתית ובמועצת התלמידים תלמידה כיתה י"ב ושואפת ללמוד תקשורת ולעסוק במקצוע העיתונאות, ואילו אייל אוהב לקרוא ספרים ושואף ללמוד משפטים ולהיות עורך-דין.
שניהם לא השתלבו חברתית בבית-הספר בו הם לומדים והם החליטו לא לבוא לבית-הספר.
לסיכום: מדובר בתופעה רחבה אשר לא ניתן לה מענה.
הכותב הינו בלוגר,פובליציסט וסטודנט באוניברסיטה הפתוחה.
