כתבת החינוך ליאת עזר פרסמה בשבוע שעבר על תופעה חריגה ולא מוכרת בשם :"הנשירה הסמויה".
בשנת 1949 נחקק בכנסת הראשונה חוק חינוך חובה חינם אשר מעניק השכלה בסיסית לכול ילד תושב מדינת ישראל ללא הבדל דת,גזע,ומין.
מטרת החוק הייתה לחסל את הבערות והאנלפאבתיות שהיו נפוצים אצל חלק מהעולים החדשים ,וכן הוא היה תקף עד כיתה י' .
כיום בידי משרד החינוך נמצאים נתונים מדאיגים לכך שכל תלמיד שלישי בישראל לא מגיע בקביעות לבית-הספר ולמעשה נושר.
מרבית התלמידים בישראל אינם משתלבים בין כתלי בית-הספר הן מסיבה חברתית,והן מסיבה לימודית מקצועית.
והפתרון הקל ביותר הינו לפרוש מבית-הספר ולעבר לשיטת החינוך הבייתי או למידה במסגרת נוקשה פחות כלומר: בית-הספר האקסטרני.
חשוב לציין שהתלמידים אינם מופרעים או בעייתיים והדוגמא הבולטת לכך הוא המקרה של אייל ושני.
אייל אוהב לקרוא ספרים ונשר מבית-הספר בכיתה י"א לאחר שלא השתלב בו מבחינה חברתית , יש לו ציונים גבוהים והוא שואף ללמוד משפטים ולהיות עורך-דין.
שני הינה פעילה חברתית במועצת תלמידים ,יש לה ציונים גבוהים ,היא נשרה מבית-הספר בכיתה י"ב ,והיא שואפת ללמוד תקשורת ולעסוק במקצוע העיתונאות.
המורים אינם מדווחים להנהלת בית-הספר על ההיעדרות הסיטונאית של אותם תלמידים, וכאשר הנהלת בית-הספר מגלה את הנתונים היא לא מדווחת עליהם למשרד החינוך ,ולא נוקטים בצעדים משמעתיים נגד המורים שהסתירו נתונים אלו ביודעין.
חשוב לציין שמשרד החינוך לא מתכחש ומתעלם מנתונים אלו, אך לדבריו אין לו כלים לאכוף את התופעה.
הכותב הינו בלוגר, פובליציסט, וסטודנט באוניברסיטה הפתוחה
