היום האחרון בסין מתוך כמה ימים מעניינים 

היום היה יום ארוך מהרגיל. התחלנו את היום ב"גוילין" שבדרום סין וסיימנו אחרי חצות ב"הונג קונג" - בעברית "נמל ריחני".

יום ארוך אבל מעניין.

השייט בסירות על נהר "לי", נינוח ושקט. הזמן זורם. איש לא ממהר. ברקע, גבעות אבן סיד מכוסות ירוק באלף גוונים של עונת המעבר. מזדקרות מתוך המישור השטוח ויוצרות צורות משונות. קירות תלולים ונוף בראשית. ערפילי בוקר מונחים בין הגבעות כאילו הייתה זאת תפאורה ועשן מלאכותי על במה רחבת ידיים כרוחב האופק.

על הגדות בצדי הזרם, כפרים של חקלאים קשי יום. שדות שהם חלקות תחומות ומעובדות, מוצפות מים, קני אורז מבצבץ, חלקם אחרי קציר, וג'יאמוסים מתבוססים בבוץ שבין החלקות, אוכלים מהמרעה הטבעי. פה ושם איכר עובד את החלקה, עודר בין ערוגות של ירקות. ויש להם כל מיני הירקות שיש לנו ועוד.

במבט מתעניין ניתן להבחין בעבודות פיתוח על שתי הגדות, ואולי, בפעם הבאה שנבוא, כאשר נבוא, תהיה כאן טיילת, ואולי גן פורח כאורך הנהר. והכל בידיים. בידיים. זקנים וצעירים ונשים. כולם.

כך שטנו כשעה ויותר, נפרדנו מהסירה במעגן של אחד הכפרים השוכן לצד הנהר, וחזרנו באוטובוס לעיר גוילין.

העיר הזאת "גוילין", אלף פנים לה. התרגלנו לשמוע שזאת עיר קטנה של 600 אלף תושבים, ולא נתנו דעתנו כי מדובר כאן על עיר המשרתת אוכלוסייה בגודל של מחצית אוכלוסיית מדינת ישראל. זאת עיר של ממש, גדולה, ופערי רמת החיים בין אזור למשנהו גדולים ממה שניתן לתאר.

נדמה לי, שיותר מערים אחרות, ניתן לחוש דווקא ב"גוילין" את המהפכה החדשה שעוברת על סין הנמצאת בתנופת פיתוח ובניה מחדש בממדים שקשה לתאר. נכון שרואים זאת גם במקומות אחרים, אבל כאן בגווילין חשים זאת היטב כאשר רואים את הבניינים עומדים זה בצד זה. המפלצות החדשות, רבי קומות עד כי קשה להעריך את גובהם, ליד מבני המגורים הישנים והמוזנחים. הכביש החדש שזה עתה נבנה, ליד הקטעים שטרם הושלמו. חושות למכירה ליד חנויות חדשות ומרכזי קניות גדולים באמת, ובתי מלון מפוארים וגינות ציבוריות מטופחות ומסודרות, ליד חצרות צרות, עוני והזנחה.

ברחובות, פושטי יד מכל הגילים, מציגים את מומיהם לעיני כל כדי לזכות לכמה פרוטות. ורוכלים הנלחמים על מקום קרוב לגופו של תייר מזדמן כדי לזכות לתשומת ליבו ואולי לפרוטה.

ובעלי מלאכה העובדים ברחוב ממש. על המדרכה, משתמשים בציוד חשמלי מחוברים ברשלנות, ללא הגנה, ללא משקפי מגן על העיניים, ללא אחיזה בטוחה, ומתקנים אופניים ומנפחים צמיגים ומשרתים מכוניות ומשאיות. וספרים המספרים לקוחות היושבים על כיסא במרכז המדרכה. ומצחצחי נעלים, ומוכרי מזכרות ושעונים התלויים בתוככי המעילים שעל גופם, והלכי בטל הנעים כמו נמלים שיצאו מקן שזה עתה התעורר מתרדמתו.

ויש כבר פלאפונים. ויש אדונים ומשרתים. והרבה מעשנים. והרבה, הרבה יותר אנשי "עמך" שטרם מבינים משמעותם של השינויים המתרחשים לנגד עיניהם והבאים עליהם מהמערב הרחוק.

ונכנסנו לעוד חנות ממשלתית - ביקור חובה. וביקרנו במפעל ליצור פנינים, הפעם פנינים מצדפות הגדלות במי הים. ואכלנו צהרים ליד "הפלטה המסתובבת" - ללא חידושים - והלכתי לעשות מסג' לרגליים, על פי מסורת סין.

איך אמר יעקוב: "אם לא עשית מסג' רגליים בסין כאילו לא הייתה בסין". אז עשיתי.

המקום, בתוככי בית מלון חדש. בכניסה למקום, הרבה בנות צעירות וזה מזכיר - תסלחו לי - מקומות אחרים שבהם עושים לא רק מסג'ים לרגליים. נקלטנו במהירות - היינו 4 - במקום מתאים, מרוהט כורסאות נוחות ולידן קוביות לרגליים. בחצי שכיבה זה לצד זה ללא מחיצות. הוגש לנו תה עלים, ומיד ניגשו אלינו 3 בנות ובן. הם תפסו מקומם ליד הרגליים ובלי לבזבז זמן, הורדנו נעליים. הפשילו את המכנסיים ושטפו רגליים בסבון ריחני. החליפו מים. הפשרנו את כפות הרגליים במים חמים בתוספת חומר חום לא מזוהה, מריח ריח קטורת של מקדשים, והחלו עובדים רגל רגל. החל מאצבעות, דרך כל פרק מפרקי כף הרגל - ויש כאלה הרבה - ושפשפו, ולחצו, והרביצו בידיים ובאצבעות קמוצות והופתעתי להרגיש כמה כוח יש בידיהן של בנות צעירות אלה שנראות "חצי עוף".

חייכנו זה לזו, וכל פעם שהכאיבה לי אמרה: "אי, אי אם סורי". חייכה, הרפתה לרגע כדי לחזור אחר כך וללחוץ שוב.

כ 25 דקות על כל רגל ועוד כ 10 דקות של הרפיית שרירים החל מהשערות ועד המותניים - על הבגדים.

הייתה זאת התנסות ותיזכר כחוויה נעימה מארץ סין.

עוד הספקנו לאכול משהו בהגשה עצמית ובתשלום אישי, ויצאנו בדרך לשדה התעופה בדרכנו להונג קונג. זו סין אבל זה עדיין חו"ל. אנחנו יודעים זאת כי המס לנוסעים להונג קונג הוא 90 יואן במקום 50 לנוסעים בטיסות פנימיות.

מבחינתי, תם הפרק של סין בטיול הזה. כל שיבוא אחר כך יהיה דבר אחר. אותו טיול, קבוצה מצומצמת יותר, ומקומות אחרים.

את דברי לסיכום עד כאן אני מצרף לפרק הזה אם כי כרונולוגית, הוא הושמע באוזני החברים במפגש בחדרו של יעקוב המדריך במלון בהונג קונג, שזה מעבר לסין.

אז זהו!!!